רוברט מקבל עדכון ראשון מהבלש הפרטי שלו כבר אחרי שהוא יוצא מד"ר לנדה.
נכתב שהוא הצליח לאתר פרטים על הנרצח ועל משפחת הנרצח שהוא יעדכן בהמשך לגבי פרטים מלאים.
רוברט מביט בהודעה ומרגיש קצת הקלה.
הוא מרגיש שמה שהוא שם יגרום לאדמה תחתיו לרעוד מתחת לרגליים שלו, והוא צריך להיות מוכן.
הוא נושם עמוק, נכנס לרכב שלו ונוסע לדירת הסטודיו הישנה, נוקש בדלת בתקווה שריף שם.
ריף פותח את הדלת לשמחתו, אבל המראה שלו מוריד את כל ההתרגשות של רוברט.
הצד השמאלי של הפנים שלו כמעט כולו כחול ממכות, על האף שלו יש פלסטר שדבוק בעקימות.
על כפות הידיים של הילד יש חתכים והבגדים שלו קרועים ומלוכלכים.
"הם חזרו שוב?" רוברט שואל וריף מהנהן, מנסה לסגור את הדלת.
"תן לי להיכנס, בו ונדבר" רוברט עוצר את הדלת מלהיסגר וריף נאנח,משפיל את ראשו לרגע ואז מחליט לקחת את מעילו ולצאת החוצה.
"אתה יכול לדבר בחוץ, אתה לא מוזמן פנימה" ריף לא מביט באבא שלו, הוא מסתכל סביב ונראה שהוא מרגיש לא בנוח, משועמם.
רוברט לא יכול להחזיק את עצמו יותר.
הוא מושך את הבן שלו אליו ומחבק אותו, פורץ בבכי על כתפו של הילד המבולבל שמנסה לצאת מחיבוקו.
"תישאר ככה רק לכמה רגעים.
התגעגעתי אליך. חסרת לי. ואני יודע שמה שקרה לא היה באשמתך.
אני מאמין לך" רוברט לא מוותר, מחבק את הילדון הקטן והרזה אליו ומסרב לשחרר.
אז ריף מפסיק להילחם, עומד בחוסר מעשה ומחכה שאבא שלו ישחרר אותו.
"מה זה משנה? עברו כבר ארבע שנים" הוא אומר בטון קר, מרוחק, מנסה להסתיר את הכעס שלו.
"אני יודע, הייתי צריך לשים יותר לב.. אני יודע" רוברט מפסיק לחבק את הילד שלו, שלוקח ישירות כמה צעדים לאחור ומשלב ידיים.
"מה יש לדעת? הכנסתי להב לתוך חזה של גבר שגדול ממני בשלושים שנה.. למה היית צריך לשים כבר לב?"ריף מנסה לשתק את אבא שלו במילים שלו כמו תמיד, אבל הפעם זה לא הולך לעבוד.
"אתה לא תעשה דברים כאלה סתם, ריף, אתה לא בן אדם שיחליט לעשות דבר כזה בלי סיבה." רוברט אומר בטון כבד וריף קופא, מביט בנעליו ומנסה להישאר קר רוח.
הוא בולע בקושי.
"אל תחפש, אל תחפור לתוך זה.." הקול שלו רועד.
"למה לא?" רוברט מרגיש כאילו ירו בו כשהבן שלו מרים אליו עיניים גדולות ואדומות.
"כי אמרתי שלא" הוא נכנס לדירה שלו וטורק את הדלת, נועל אותה, מנסה להחזיק את הבכי שלו עד שהוא ישמע את הנעליים של אבא שלו מתרחקות.
"אתה לא תישאר פה לעוד הרבה זמן ריף.
אם אתה חושב שאני הולך לחזור ולהתעלם מימך כמו בארבע השנים האחרונות, אתה טועה.
גם אם זה יעלה לי בבריאות, אני הולך להבין מה אתה לא מספר לי.
אם תאהב את זה או לא" רוברט מציב עובדה לבן שלו, שמתכווץ ליד בדלת בבושה ובוכה בשקט, שומע את הנעלים של אבא שלו מתקתקות על הרצפה ומתרחקות לאט.
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
