ריף נבהל כשהדלת שלו נפתחה בבוקר.
הוא ראה את רירי וברוק נכנסים בחיוכים ונשאר כמו בפעם שעברה שרירי באה לבקר אותו -בפתח החדר שלו, מביט בהם בלי להגיד מילה.
"באנו כדי לדבר איתך" ברוק מדבר בשקט, נראה מעט מבוייש.
רירי מחייכת גם היא, מניחה על השולחן בסלון צנצנת מלאה בעוגיות שריף לא שם אליה לפני כן.
"אתה יכול לשבת איתנו רק קצת?" רירי שואלת בנימה מעט לחוצה, משלבת את אצבעותיה בצפייה.
אבל ריף לא מגיב.
המבט שלו ריק והוא לא מגיב.
הוא בוהה בהם.
הוא נראה כמו גוף חלול של בן אדם.
כאילו אין לו נשמה כמעט.
"בבקשה?"ברוק שואל בקול שנשבר, מביט ברי, בעיניים שמתחילות לדמוע.
ריף מקמט את מצחו, מביט בברוק בבלבול.
"אני מצטער על שהייתי אח גדול גרוע" הוא מביט היישר לעיניים של ריף, בוחן אותו בחשד.
"אני מצטער.. לא הייתי רוצה בחיים שתעבור את מה שעברת או שתרגיש איך שאתה מרגיש.. לא שאני אפילו יכול לדמיין.." ברוק מושך באפו, משפיל מבט במבוכה.
"גם אני..." רירי מדברת בטון קודר.
"גם אני מצטערת...היינו תקועים עם הראש בתחת.. אני מצטערת.."היא מביטה בפנים של אח שלה הקטן והלב שלה נשבר.
"אף פעם לא שמנו לב כמה דחפנו אותך הצידה עד היום.. מעולם לא התכוונו לפגוע בך.." רירי פורצת בבכי וריף קופא.
ברוק נותן לרירי מרפק במותן, מכחכך ברונו בראש מושפל.
"סליחה..פשוט.. אני לא יודעת מה להגיד ומאיפה להתחיל.. אין לי מילים בהם אוכל להביע כמה אני מצטערת.." רירי מרימה אל ריף עיניים אדומות מדמעות- פניה רטובות לגמרי.
"אתה לא חייב לסלוח לנו.. במיוחד לא עכשיו..
אבל הכנו לך עוגיות אתמול בלילה כי חשבנו שזה יהיה נחמד..
אלה העוגיות האהובות עלינו.. לא ידענו מה אתה אוהב, אז חשבנו שיהיה נחמד להביא לך אותן.." ברוק מלשב את ידיו מאחורי גבו ומשחק ברגליו, מרים אל ריף מבט מידי פעם בזמן שהוא מדבר.
ריף מסתובב ונכנס לחדר שלו.
וברוק ורירי מביטים זה בזה ומהססים.
אבל אז הוא חוזר עם חבילה של טישו ומתקרב אליהם, מושיט להם את החבילה והבכי של רירי מתחזק בתגובה.
היא קופצת על ריף ומחבקת אותו- כורכת את ידיה סביב צווארו ומרגישה שהוא קופא.
"אני אוהבת אותך הרבה הרבה,
אני גאה בך על הדרך שעברת בלי אף אחד מאיתנו..
עשית את זה לבד...
עברת את כל זה בשקט ובלי להתלונן כשאני בכיתי כשנייר חתך לי את האצבע אפילו כשהייתי בת 17 ולגמרי בוגרת כבר.
ואני גם מצטערת שהיית מוכרח לעבור את זה בעצמך.. זה לא הגיע לך.." היא מושך את אפה ומנסה לאסוף את עצמה.
ברוק מביט בריף עומד במבט מופתע- לא מגיב תחילה.
אבל לבסוף טופח על גבה כמה פעמים לפני שהוא מוריד את זרועותיה ממנו.
"תחזרו לבית שלכם" הוא לוחש להם בשקט, לא יודע מה להגיד להם, מופתע בעצמו.
הוא מניח את חבילת הטישו שעדין בידו על השולחן שם ואז מסתובב והולך, נכנס לחדר שלו, סוגר את הדלת ונועל.
מותיר את ברוק ורירי להסתכל על הדלת בלב שבור.
"הוא היה נחמד אלינו" ברוק לוחש לרירי והיא מהנהנת.
"הוא ילד טוב" רירי אומר בקול חנוק ואז מסתובבת ועולה במדרגות, ברוק הולך מיד אחריה וסוגר את הדלת אחריו, רואה את אחותו רצה אבל נותר קפוא ליד הדלת של ריף- עיניו החומות מתמלאות בדמעות וליבו מכאיב לו.
הם חייבים לעשות מה שהוא.. הם לא יכולים לתת לו להיות לבד שוב..
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
