כשדניאל מגיע, שומר הראש אומר שהוא בדיוק עזב, התחמק ממנו ורץ במעלה המדרגות.
דניאל לא חושב פעמיים.
הם היו כרגע בקומה השלושים,
יש עוד שלוש קומות שנותרו.
אז הוא עולה אותן בהיסטריה, במהירות ,
פותח את הדלת לקומה העליונה ומוצא את ריף מתקדם לקצה..
הוא הולך בגשם, בסערה הזאת.. רועד מקור.
ודניאל רוצה לצעוק אבל לא יכול,חנוק.
הוא רץ אליו, מרגיש שהוא רחוק ממנו יותר משחשב,
צופה בו עולה לאט לכיוון הקצה ונחרד, מאיץ את הריצה שלו כשהראש שלו מלא רק במה שעלול לקרות אם לא יגיע אליו בזמן.
חכה רק עוד רגע ריף..
תאט רק לשניה...
דניאל תופס את החולצה של ריף רגע לפני שהוא מעבר להישג יד ומושך אותו אליו, תופס אותו.
״תשחרר״ ריף מבקש בקרירות.
ודניאל מחבק אותו אליו חזק, מסרב לשחרר.. מתחיל לדמוע בלי שליטה.
״לא״ הוא משיב בהחלטיות וריף נאבק.
דניאל מנסה להחזיק אותו בכל הכוח, כמעט מפספס אותו,
מחבק אותו מעל לידיו ומרחיק אותו מהקצה, נופל איתו מחובק על הרצפה ומסרב לשחרר אותו.
״תשחרר״ ריף מבקש בכעס, בועט ברגליו ומנסה להאבק עם ידיו.. אבל ללא הצלחה.
ואחרי עשר דקות של מאבק, הוא מוותר, גופו נהפך לרפוי והוא נאנח אנחה מתוסכלת ורועדת.
״בבקשה..״ הוא מתחנן בלחש לפני שהוא פורץ בבכי.
״ תעזוב אותי״ הוא מתחנן שוב.
״אני לא רוצה לחיות יותר, הספיק לי.. תעזוב..״ הוא צורח, מתחיל לבכות בלי שליטה ונאבק בכוחות שנשארו לו.
״אני רוצה למות, אני רוצה לסיים עם החיים המגעילים האלה אחת ולתמיד.
נמאס לי!״ הוא צורח בעודו מנסה להאבק אפילו עכשיו כשהוא כבר לא מסוגל, ואין לו כוח יותר בגוף.
״החזרתי לרוברט את החוב, ביקשתי סליחה על הרצח.. מה אתם עוד רוצים? במה אני עוד אשם שאני צריך להישאר? מה אני עוד צריך לעשות בשביל שיעזבו אותי בשקט?״ ריף צורח בבכי.
ורק אז דניאל מביט הצידה בפנים מלאות בדמעות וקולט את רוברט, הילדים שלו וכמה בחורים עם אלונקה.
כולם נראים מזועזעים מהמראה.
דניאל מנסה להישאר קר רוח, מלטף את הראש של הבחור הבוכה.
״ לא עשית שום דבר ריף, תמיד היית בסדר״ הוא לוחש בכנות,
ריף מתייפח.
״להתאבד זאת לא התשובה..
אתה צריך להאמין בעצמך.. אל תוותר.. אל תיתן לברי לנצח..״ דניאל לוחש וריף מתחיל לרעוד באלימות.
״אתה חזק יותר מכל זה.. תסתכל כמה זמן החזקת מעמד בשביל להחזיר חוב.. עם כוח רצון כזה אתה תגיע לכל מה שתרצה בחיים.. אני אעזור לך..״ דניאל ממשיך ללחוש, לחבק בחוזקה את הבחור ביד אחת ובשניה ללטף את ראשו ביד רועדת, חרד לשחרר אותו.
״אתה מרגיש שהחיים לא חייכו אליך? אני אגרום להם לחייך אליך.
רע לך? תספר לי.
אני פה. אני אתן לך את כל תשומת הלב שלי..״ דניאל פורץ בבכי.
״רק בבקשה... אל תעזוב אותי..״ הוא מבקש, קובר את פניו בצוואר של ריף..
שניהם רטובים מהגשם.. ספוגים עד לעצמות, נסערים ובוכים.
וריף חסר תחושה..
הוא השתתק.. אבל הדמעות שלו ממשיכות לזלוג.
הגוף שלו מרפה והוא נופל אחורה אל דניאל, שמחזיק אותו עדין בכוח ובוכה.
״אנחנו נעבור את זה ביחד..
אני פה בשבילך.. אני אשמור עליך.
אני אהיה הבית שלך עכשיו״ דניאל מרים את ראשו ופוגש בעיניים האדומות והמותשות של הבחור שמשעין את אחורי ראשו על כתפו.
מסיט שיער מפניו ומנסה לנקות את פניו מהדמעות והגשם, מנשק את מצחו לפני שהוא מסתובב ומסמן לבחורים עם האלונקה להתקדם.
הוא קם, מרים את הבחור הקטן והמצומק בבכי ומניח אותו על האלונקה, נותן להם לחגור אותו ולבדוק אותו לכמה רגעים לפני שהם מפנים אותו.
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
