ריף היה מבולבל כשדניאל החליט לעצור את הנהג שלו באמצע שדרת חנויות הומת אדם וביקש שיצא.
הוא יצא מהרכב בבלבול ונתן דניאל לתופס בכף ידו ולמשוך אותו אחריו.
הוא הבין מה קורה רק כשדניאל משך אותו לכיוון חנות והבין שדניאל מתחנן מה שהוא שהוא לא בעדו.
"אני לא רוצה שתקנה לי דברים" ריף התנגד, אבל דניאל הסתובב אליו ותפס את מבטו.
"לפחות תיק קטן ריף.. וכמה חולצות ומכנסיים.." דניאל מתחנן וריף מהנהן.
"יש לי מכנסיים, וחולצות אתה יכול להביא לי משלך.
והתיק שלי לא קרוע או מקולקל איך שהוא..אז בוא נלך..." ריף מבקש ודניאל מניד ראש.
"בבקשה ריף.. רק כמה דברים קטנים.." דניאל מדבר בתסכול.
"לא צריך" ריף מניד ראש.
"צריך. אני רוצה שתתחדש. שיהיה לך מה שהוא שתאהב.
ושהוא יהיה ממני, כדי שאני ארגיש קרוב אליך, שאני אהיה בלב שלך" דניאל גורם לריף לקפוא עם המילים האלה- ריף מרים אליו עיניים רכות ונאנח.
הוא מהסס לרגע, בוחן את פניו של דניאל ולא בטוח.
לוקח לו דקה ארוכה להחליט.
אבל בסוף הוא שוב נאנח ומהנהן.
"בסדר. אבל רק מכנס אחד" ריף מרים אצבע מורה כדי להדגים את המספר אחד ודניאל חושב לרגע.
"שלוש" הוא אומר בהחלטיות.
ריף מביט מסביב בעייפות, לא בטוח אם הוא אוהב את זה.
"שתיים" הוא מציע ודניאל מחייך.
"מוסכם" הוא אומר מיד, גורם לריף הבין רק אז שכל המשא ומתן הזה היה מלכודת.
הוא נאנח, מחייך, נותן לו לסחוב אותו בין חנויות וקונה לו כמה ג'ינסים שנראה שריף אוהב- לא אומר לו את המחירים ומבקש גם מהקופאיות לא לנקוב במספרים ולהוריד כל תג מחיר אפשרי- אפילו לא לוקח קבלה.
אבל ריף לא יכול להגיד שהוא לא אוהב את זה.
הוא מעולם לא חשב שיאהבו אותו.. במיוחד לא עד כדי כך.
דניאל היה באמת בחור מיוחד. וריף היה בר מזל. הוא רק רצה שדניאל ישאר איתו.
ככה הוא יוכל להכיל כל דבר, ולנצח כל מכשול... ככה הוא הרגיש.
ובזמן שהם הלכו בחזרה למכונית, ריף עצר, גורם לדניאל הסתובב אליו במבט שואל- שהתחלף בחיוך קטן כשריף חיבק אותו בחום.
"גם בלי שתקנה לי דברים, אתה תמיד בלב שלי" ריף מדבר בכנות ליבו, מחבק את דניאל חזק ושואף את הבושם שלו כמעט בחיוך.
------------------
יותר מאוחר, הם יושבים לאכול ביחד- וריף באמת יותר משוחרר איתו בדירה.
הוא מביט לכול הכיוונים ובוחן את המקום.
הוא מביט בדניאל במבטים רכים יותר מבדרך כלל ואפילו ציין שטעים לו.
כשהוא בבית של סבא שלו הוא לא ככה..
דניאל הבין כבר שהוא מרגיש מאוים מידי בשביל להיות פתוח שם.
דניאל לוקח את כוס היין שלפניו ולוגם ממנה בשלווה, בטוח שהמקום השליו שלו זה עם ריף לידו, נהנה מהנוכחות שלו- גם אם רובה היא ללא מילים.
"אמרתי לך פעם שאתה בחור יפה?" דניאל דיבר בלי לחשוב, אבל התרווח , שם את ידו על השולחן ומשעין את ראשו על כף ידו, צופה בריף מסמיק ומשפיל מבט.
"אתה באמת מה שהוא מיוחד.. מהרגע הראשון שראיתי אותך, אהבתי את העיניים שלך" דניאל לוגם מכוס היין שלו עוד קצת ומחייך.
"לא אהבתי אותך בהתחלה" ריף מודה ודניאל מגחך.
"לא חשבתי אחרת.. האגו שלי ממש כאב כבחרת באוטובוס על הטרמפ שלי וכשלא לקחת את הכסף שנתתי לך כטיפ" הוא משך בכתפיו בחיוך עדין, גורם לריף להביט בו בעיניים צוחקות.
"כיף לך לדעת את זה?" דניאל משרבב את שפתו התחתונה לריף במבט עצוב ונשען לכיוונו,מביט בריף מסיט את מבטו בשעשוע.
"למה שלא תחייך אלי?" דניאל שואל , מרפה משרבוב השפתיים ועובר ללהציק לריף, משעין את ראשו על זרועו של הבחור שבאמת כמעט מחייך.
----
אני יודעת שהבטחתי פרק אתמול, היו בעיות בהעלאות של ווטפאד☹️
אז קבלו פרק באיחור קליל... אופסי..
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
