רוברט עובר על התמונות של הילדים שלו כשהם היו קטנים.
הוא מדפדף בין התמונות ונהנה.. אבל ריף חסר לו.
הוא מבין שיש לו רק חמש אלבומים ממנו כשלאחרים יש קרוב לשלושים כל אחד.
זה מעציב אותו.
"תמיד התייחסתי אליו בהבדל כזה מהאחרים?" רוברט ממלמל לעצמו בשקט, שולף אלבום אקראי שלו ומסתכל.
הוא היה תינוק חייכן, הוא אהב לשים תחתונים על הראש ורצה להיות שדרן רדיו כשהיה בן ארבע.
רוברט חייך, מביט בתמונות ודומע, מסתכל עליו גודל דרכן ומבין שהוא פספס מה שהוא חשוב.
הוא מחזיר את האלבום למקום ושולף אחד אחר, אחד שהורכב כשהוא היה בחטיבה... ואז הוא נתקל בתמונה שלו עם מחברת כתומה ומתיישר, מביט במחברת בריכוז ואז פתאום מבין מה שהוא.
"מנדרינית.. בגלל זה זה היה נשמע כל כך הגיוני.. הוא למד מנדרינית כשהוא היה בכתיבה, הוא היה מצטיין מגמה.." רוברט בוהה בתמונה עוד, פתאום מבין עוד מה שהוא..
"לא היה עוד מי שהוא שלמד מנדרינית מהילדים? אני בטוח שאחת מהבנות..אולי הן יוכלו לעזור.." רוברט מתחיל לחפש בין האלבומים, מנסה למצוא מה שהוא אבל נקטע על ידי הפלאפון הפיראטי שלו.
הוא עונה מיד.
"קיבלנו תרגום, אבל אני לא בטוח שזה יעזור" מוריס מעדכן מיד ורוברט מכווץ את מצחו.
"למה?" הוא שואל בבלבול.
"הפתק שצורף לקלטת חזר מתרגום... כתוב בו 'יום הולדת שמח מאוחר, תזכור לסתום את הפה' וחתומה עליו מישהי, אני מעריך, בשם ג'יה" מוריס מדבר ורוברט מקמט את מצחו.
"זה נשמע מוכר.." הוא ממלמל, מנסה לחשוב.
"אם ככה כדאי שתתחיל לחפש, כי אם לא, אנחנו נתקע במבוי סתום.
דניאל כבר שיפר את איכות הסרטון ומצא את המקום, שלחתי לשם אנשים לחקירה, אבל עד שאני אמצא פרטים נוספים שאולי יעזרו, אני צריך שתעזור אם נראה לך שזה רלוונטי שתבדוק" מוריס מבהיר לרוברט שמהנהן לעצמו.
"אני אחזור אליך עם תשובה היום או מחר כבר" רוברט נחוש, מנתק את השיחה ומחזיר את הפלאפון למחבוא, ממשיך לחפש בין האלבומים כשהרמיוני, אישתו, נכנסת לחדר ומביטה בו מדפדף.
היא צוחקת.
"עשית בלאגן רק בשביל לראות את הילדים שלך שוב כתינוקות?" היא צוחקת ורוברט מרים אליה מבט אדיב גם כן, מנסה להיראות רגיל.
"היי, את זוכרת במקרה מי מהבנות למדה מנדרינית?" הוא מדבר בטון רגוע, מחזיר אלבומים לאט ומסדר את הספריה חזרה.
הרמיוני חושבת לרגע.
"מריה וברי למדו, למה אתה שואל?" היא עונה, מביטה בבעלה בהפתעה- היא לא חשבה שהוא יזכור את זה.
" יש איזה עסק שאנחנו רוצים לקנות בסין כדי שיעבוד תחתינו, רציתי לבדוק אם המחברות שלהן פה בסביבה וללמוד כמה מילים בסיסיות כדי להיראות טוב.. אולי אני אפילו אצליח ללמוד דרכן יותר מכמה מילים" רוברט אומר בחיוך, מחזיר את האלבום האחרון ומשלים עם זה שזה חסר סיכוי.
"שמרתי את המחברות שלהן אצלי למען האמת.. התכוונתי לנקות אותן בקרוב, אבל טוב שאתה אומר לי את זה.." הרמיוני הולכת ורוברט נשאר קפוא לרגע, מתיישב ומחכה לה.
היא באמת חוזרת עם שתי מחברות.
אחת כחולה ואחת אדומה.
"תודה לך" רוברט מנשק את הריוני בלחי ולוקח את המחברות.
"אני אלך ללמוד במשרד.. אבל אל תגלי להן שלקחתי את המחברות כדי שלא יתעצבנו" הוא מחייך לאישתו והיא מהנהנת וקורצת לו.
"סודך שמור" היא מחייך ויוצאת, משאירה אותו לבד בחדר..
הוא נושם עמוק, לא בטוח שהוא מוכן לתשובות.. לא יודע בכלל מה הוא מחפש.. אבל הוא אוסף את עצמו ונושם עמוק- יוצא מהחדר ומתקדם למשרד שלו.
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
