🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )

33

׳ האמת היא , שאני לא יודע מי בכלל יקרא את זה..
ואם למי שהוא יהיה אכפת..
אבל אני כותב את זה בכל מקרה.

אני לא הולך לדבר על כל מה שקרה, על כל מה שעברתי במשפחה ועם ברי..
אני עייף מהסיפור הזה ולא רוצה שום קשר אליו יותר..

אבל רציתי לפחות פעם אחת להביע את הרגשות שלי והמחשבות שלי במקום בטוח.

שנאתי לחיות את החיים האלה,
אני לא רוצה קשר למשפחה או לעצמי בשלב הזה.
נמאס לי מהשגרה שלי .
נמאס לי לכעוס, נמאס לי מהחור הגדול וריק שאני מרגיש בחזה..
נמאס לי מהמראה שלי, נמאס לי מהבכי.

הייתה לי תקווה בשלב מסוים בחיים, שאלתי אם העולם יחייך אליי מתישהו.. אבל זה נהפך לגרוע יותר.

אני עייף עכשיו.
עייף מלהתחבא, עייף מלעבור ממקום למקום, עייף מהשם שלי, עייף מהזיכרונות שלי, עייף מהחיים שלי.
אני מקרה אבוד בדיוק כמו שכולם חשבו.
החלומות שלי התרחקו ממני בשנות אור ונראה שאין לי מה לעשות יותר בחיים.

את החוב שביקשתי, אני משלם היום לאבא שלי..
אני לא רוצה להיות חייב.

ואני שמח שבשבוע האחרון לפני שאני נפרד מהעולם, לפחות ביקרתי במקומות שאני אוהב, עזרתי במה שייכלתי והרגשתי שלווה שלא הרגשתי כבר הרבה זמן.
הכל הלך לפחות הפעם כמו שתכננתי.