ביום שאחרי, דניאל קם ורואה את ריף מזיע קצת.. אבל השינה שלו נראת שלווה והוא נראה בסדר.
זה גורם לדניאל להרגיש הקלה.
הוא עבר איתו את הלילה הראשון.
הוא בונה איתו אמון לאט.
ריף מרגיש את הכנות שלו ונענה.
המחשבות האלה מעניקות לדניאל מיד חיוך בשווי מליון דולר.
הוא מכסה את ריף בשמיכות שלו וקם להתקלח, לוקח את הזמן שלו ולאחר מכן יוצא החוצה ומכין ארוחת בוקר בשקט.
הוא ישאל את ריף כשיקום אם הוא רוצה לאחור במסעדה למטה כשיקום- אבל עד אז, ריף מסכים לאכול את האוכל שהוא עושה וזה מספיק לו בינתיים.
אחרי רבע שעה, דניאל שומע רעשים מחדר השינה, מתאר לעצמו שריף התעורר וממשיך לבשל עם חיוך קטן, שומע את הצעדים שלו מתקרבים ומרים מבט בדיוק כשריף נכנס ומתיישב מולו.
"בוקר טוב" הוא אומר בשקט, צופה בדניאל מבשל ומבטו נהפך ללא בטוח.
"בוקר טוב.. ישנת טוב יותר?" דניאל מברך אותו בחיוך, מניח צלחת עם פאנקייקים מול ריף.
"אתה רוצה אבקת סוכר?" דניאל שואל בנונשלנטיות, מניח קערת פירות וסירופ שוקולד מולו ואז מניח עוד צלחת פאנקייקים לידו.
ריף מניד ראש, בוחן אותו כשהוא שוטף כלים ומנסה להבין אותו..
למה הוא מתאמץ כל כך?
"למה אתה מבשל גם היום?" ריף שואל את דניאל, מביט בגבו בבילבול, מבחין בכתפיים הרחבות שלו ברנדומליות ומבין פתאום למה החולצות שלו כל כך גדולות עליו.
"אני לא יודע אם תרגיש בנוח ללכת למסעדה למטה עם כל האנשים..
ואני אוהב לבשל.. אז לא אכפת לי לעשות את זה" דניאל מחזיר בטון רגיל, כאילו הוא לא דיבר את מה שריף הרגיש.
איך הוא הבין אותו ככה?
איך הוא ידע?
ריף השתתק, מבלבל את דניאל, שהסתובב אליו במבט שואל.
"מה יש?" דניאל שואל, מסיים לשטוף את הכלים ומייבש את ידיו, ניגש לשבת ליד ריף, שבוחן אותו.
ריף רוצה לשאול אותו איך הוא עושה את זה.. איך הוא מבין אותו כל כך ..
אבל הוא מפחד מהתשובה.. הוא לא יודע למה..
אז הוא עוזב את זה.
"אני גם לא רוצה שתרגיש שאתה חייב לי אם נלך ואני אשלם על מה שהוא.. אני לא אוהב שאתה מרגיש ככה, אז אני מעדיף לחסוך ממך את אי הנעימות" דניאל מלטף את ראשו של ריף לרגע- שקופא למשמע המילים האלה, מביט בדניאל בבילבול שוב.
"אני לא מבין.." הוא ממלמל לעצמו, מעביר יד בשיערו.
דניאל לא שואל , נותן לו לחשוב לבד, לוקח לו את הצלחת וחותך לו את הפאנקייקים כדי שיהיה לו נוח.
"איך אתה מבין מה אני חושב? אתה קורא מחשבות? איך אתה יודע?" ריף פולט בתסכול.
הוא מפחד מהתשובה.
הוא לא התכוון לשאול בקול רם.. אבל זה כבר נפלט.
אז הוא מניח את מצחו בידו ונאנח.
דניאל צוחק, לוקח את ידו הקטנה בידו הגדולה ומביט בפנים היפות שלו בחיוך.
"הייתי שוטר לכמה שנים, חקרתי עברות מין.
בגלל זה הייתה לי האפשרות לעזור בתיק שלך.. וזאת הסיבה שבגללה אני מבין את הרגשות הקשים שלך..
שמעתי כמה דברים בחיים הקצרים שלי, ריף.. אני מבין יותר ממה שנראה לך.. אבל כמובן שלעולם לא אבין את זה כמוך.." דניאל כל כך רגוע כשהוא אומר את זה, הקול שלו נמוך, מחוספס ונעים והעיניים שלו מחייכות לריף, שמביט בו במצח מקומטת.
"כשאמרתי לך שאני פה בשבילך.. התכוונתי לזה.
אם לא הייתי יודע איך לשמור עליך ואיך לעזור לך.. לא הייתי מהיר כל כך לפעול.
אני בטוח בעצמי כי אני מבין את המצב.
אני בטוח בעצמי כי אני מאמין שאתה יכול לראות שאני כנה, שאין לי כוונה רעה אליך.. ושאני בסך הכל מנסה להראות לך שיום אחד אנחנו נתגבר על זה ביחד.
אני שומר עליך. אני הגב שלך" דניאל מביט היישר לעיניים של ריף- שמרגיש משום מה שיורדת לו אבן מהלב.
אז הוא באמת מבין אותו.
זאת לא העמדת פנים..
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
