היום קמתי מעט יפה, עיניי הזהובות התעטרו עם צבע אדום בוהק, אך לחיי האדומות נתנו חום עמוק לפניי, שיערי היה מסודר להפליא ושפתיי הנפוחות נתנו יופי אחר שלא הכרתי בי.
כשהתעוררתי האדון לא היה לצידי, אני מודעת לעובדה שהוא צחק לי בפנים לפני כמה לילות, צחק בקלות דעת. הוא שמח לראות אותי עצובה. הרגשתי שזה נותן לו סוג של מקום רגיעה. ככה אדם מרגיש כאשר השיג את נקמתו. הוא סוגר מעגל חשוב בחייו. אני הנקמה שלו. כן זה ברור לי. המון הבזקים ממנו עולים ועולים בחוזקה. אם אפשר לומר, כן השתניתי. למדתי לשתוק לו. זו תוכניתי היחידה. לשתוק כמה שיותר. לזהות רגש להרגיש, לכל אדם יש נקודת תורפה לכולם, גם לולנסי יש.
לפעמים הבית מרגיש קצת עצוב, קייל עובד ברוב שעות היום, לאחרונה התחלתי לשמוע יללות של אנשים, כשאני מגיעה לחלקי הקומה הגבוהה, שם הציב את משרדו באחד החדרים של אבי. מילות תחנונים נשמעות לפעמים מפיהם של האנשים שמגיעים למשרדו. אחד מהם התחיל גם לעבוד פה בבית אתמול. שטן שחור אומר שהם מחזירים חוב לאחי. לא יוצא לי שיחות עם עובדיו, אני נמנעת כמה שיותר, אני עושה את עבודתי, עם הימים התחלתי לבשל המון, עובדיו לפעמים באים לאכול, אני מתחננת להשיג מידע לאט. חשוב לי לשמוע את סיפורו שלו על מנת לדעת איך להשתחרר ממנו.
לאט לאט אני אצליח להגיע לדרכי ליבו הקפוא של קייל, אני אדע לתפעל אותו, להבין אותו. רק כך אוכל להכיר אותו ולברוח.
״עבודה נעימה!.״ צעק שטן שחור כאשר נכנס אל עבר המטבח. ״אם זה היה תלוי בי כבר ממזמן הייתי יוצאת מפה.״ אני זועפת ומשליכה את מגבת המטבח על השולחן. ״לפחות את אוהבת לשחרר את המחשבות שלך במטבח סיילו.״ הוא מצחקק. ״זה לא מצחיק. במיוחד עקב העובדה שאתה יודע שאני לא פה בגלל שבחרתי!.״ כך כל שיחותנו נראות. קטנות, קצרות. וחסרות אופי. כי ככה זה שטן שחור. הוא כל כולו דיסקרטי וסגור. את סיפורו שלו אני בהחלט עוד לא יודעת. הדבר היחיד שאני כן יודעת זה שהוא לא פה כי בחר כך. לדעתי אף אחד לא פה מבחירה.
לפעמים אני תוהה לעצמי אם הם יודעים שהם עובדים אצל חולה נפש לא מאובחן. האם עוד אנשים רואים את זה חוץ ממני. האם רק אני מרגישה את זה.
״אין לי מה להגיד לך. כמו שכבר הסברתי לך סיילו. תהיי יפה ותשתקי. את צריכה להבין שהאדון לא מוותר לאף אחד בכזאת קלות. אני דואג לך סיילו.״ אני מרגישה תחושה קלה של כאב בטן חד. המילים כבר לא נשלטות לי. ״אם היית דואג לי לא היית משתיל לי שבב!, אם היית דואג לי לא היית משאיר אותי פה דקה אחת בלבד!.״ אני צועקת. ליבי דופק. אני יודעת שהוא פה בבית, אני יודעת שהוא יכול לצוץ בכל שניה קלה, אני יודעת שעשיתי טעות. בכל זאת, שטן שחור לא יכול לדאוג לי באמת. ״תנמיכי את קולך משוגעת!.״ שטן שחור לחש. ״את עוד תביאי אותנו למותנו!.״ ״אני בכל מקרה מתה.״ ״את לא!, לפחות עדיין לא סיילו. תאחזי בחיים ותסתכלי על הטוב. אני מכיר מישהי שגורלה לא שפר עליה, היא ישנה ברחוב ועברה עליה תקופה לא קלה כלל וכלל. אני מכיר אותה באופן אישי, תתחילי לשמור על השקט. תהיי הכי טובה שתוכלי להיות. הוא זקוק לזה.״ אני מחייכת לעצמי חיוך פנימי קל. ״מה שמך.״ אני מתקרבת אליו. ״סיילו.״ הוא מבקש אך אותי זה לא ממש מעניין. ״אסור לי להגיד לך.״ עוד הפעם התירוץ הזה. ״ הוא לא פה אבל.״ ״מטומטמת.״ שטן שחור התרומם. ״תעשי את הכלים ותעלי לחדר. האדון ביקש ממני למסור לך.״ אני מצחקקת. ״קוראים לו קייל, לא אדון.״ שטן שחור הסתובב אליי, ״למה את מתנהגת כך סיילו, זה יעלה לך בכאב ואת יודעת את זה.״ ״למה אתה שטן שחור?.״ אני צוחקת לעצמי בין כלי לכלי. ״שטן מה?!.״ אני מצחקקת לאור העובדה שהוא לא מודע לשמו הנורא. ״כך קראתי לך מהיום הראשון שהתנהגת אליי כמו בן זונה. שטן שחור כמה כסף אתה מקבל על התעללות?, כי זה טיפה מה שעשית לי באותו היום.״ הוא מתנשף. ״עשיתי את זה כי האדון נתן לי פקודה. אם את חושבת שנהנתי לעשות את זה את טועה. הבנת?.״ שטן שחור נשמע מעט עצבני. ״אני שונאת אותך שטן שחור.״ אני מחייכת לאור שמע קולו החדש. ״מקס.״ לפתע הרגשתי אותו ליד האוזן שלי ואז הוא הלך. מקס. מעניין מה הסיפור שלך מקס.
״הוא באמת דואג לך מתוקה.״ אני מסתובבת בבהלה לשמע קולו של קייל. ״תעזבי את הכל, תעלי למשרד שלי.״ התנשפתי בעצב. זה כנראה הולך להסתיים שוב בזיון עצוב של קייל. לעולם לא אוכל להתמודד עם זה. ״הכנתי לך הפתעה.״ קייל הוביל אותי למעלה. ״התגעגעת לקלרה מתוקה?.״ אני מסתובבת אליו במהירות. ״אבל היא לא פגעה בך. למה דווקא אותה.״ אני מניחה שהמון זמן לא שמעה ממני, אם היא באה לפה עבורי, ובגללי היא נפלה לידיים הלא נכונות, אני אשרף לגמרי, עד התהום, אני כל כך אוהבת את קלרה, הייתי עושה הכל בשבילה אם רק הייתה מבקשת, לליבי תמיד ישאר פינה חמה כלפיה.
״שבי סיילו.״ קייל מכניס אותי למשרדו. קלרה גם היא יושבת על אחד הכיסאות. מה הולך פה ראשי לא מפסיק לחשוב.
״כשהגעתי לסלאמנקה סיילו הייתי חייב למצוא מישהי מספיק טובה כדי להצמיד לך, כמובן שעשיתי עבודה טובה, בכל זאת הייתי עובד מצטיין, קלרה הייתה ילדה לאח גדול שאהב מאוד להשקיע כספים בהימורים שאני מנהל. הוא היה מכור, אך זה נמשך זמן, לבן זונה היה כסף, עד ליום אחד שלא אשכח מימי, הוא חזר להמר ושם את כל כספו על הימור אחד אחרון, הוא הפסיד, הבעייה שלו הייתה שמספר הכסף שהוא אמר שיש לו היה שגוי. אצלי מילה זו מילה סיילו, וזה לא משנה באיזה רמה הוא היה.״ אני מרגישה את ראשי דופק. למה לעזאזל קלרה קשורה לכל זה.
״יום למחרת הוא הבין מה עשה וברח מהארץ, אנשיי עוד מחפשים אותו. אח טוב הוא לא היה, מאז אחותו עושה עבודה טובה מאוד.״ קייל צחקק. ״קלרה!?.״ אני צועקת אליה בשאלה. היא מרימה ראשה בעצב. ״עזרתי לו.״ היא אומרת וליבי מתפוצץ לרסיסים. ״את מה?״ אני מנסה להבין, להיאחז במציאות. ״את כל כך שונה ממני סיילו, אם לא האדון מעולם לא הייתי מעיזה לפנות אליך.״ דמעה שוררת יצאה. אני מאוכזבת ממנה. מאוכזבת כל כך. היא לא הייתה פונה אליי. ״למה לא היית פונה אליי?״ אני מתנתקת מקייל היושב בכיסא צופה בנו. ״לא אוהבת בנות מפונקות. לא מדברת עם בנות שגרות בארמונות. את כל כולך מזויפת סיילו, כל חייך מזויפים.״ היא אומרת וליבי נדהם.
״חתיכת בת זונה.״ אני מתנשפת בחוזקה. ״את עזרת לו!, את זו שגילית לו עליי הכל.״ ״לא היה לי ברירה סיילו, זה או את או אני.״ ליבי נשבר. באמת ובתמים חשבתי שהיא היחידה שאהבה אותי, שהייתה עושה הכל בשבילי.
״אל תקללי את העובדת המוכשרת שלי.״ קייל התרומם לכיוונה של קלרה וליטף את ראשה. ״את מסכנה קלרה, אפילו יותר ממני, אני מרחמת עליך!.״
״אם את לא היית מלכתחילה האדון לא היה עובר לפה ואח שלי היה איתי!, מגיע לך הכל כפליים!.״ לא החזקתי את עצמי וסטרתי לה. דמעותיי התפרצו ועליתי לחדרי.
}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}
YOU ARE READING
המשיכי לנשום
Mystery / Thriller"מי זו, אדון קייל" אמר הבחור הצעיר אל השטן. "היא הנקמה שלי" הסתכל עליי בגאווה. הם מחייכים אליי. אני אוחזת בשרשראות הברזל המחזיקות אותי לתקרה. אני שותקת כמו ילדה טובה. בעולם שלו יש חוקים. ואני מוכרחה להקשיב להם. אך כמו שאני הנקמה שלו, הוא הנקמה שלי...
