המשיכי לנשום

פרק 28: אפלת השיגעון

אני מרגישה את העולם יותר רגוע עכשיו. הלב שלי דופק. אני בסדר. אני חושבת. קייל כבר סידר אותי בחזרה. השלשלאות מכאיבות לי. השפתיים שלי יבשות. אני ממצמצת כהוגן. אני בסדר. אני לגמרי בסדר.
הפנים של איידן צופות בי. אני משפילה את ראשי. אני לא מעוניינת לקחת חלק במשחק שלו. המבט שלו מפשיט אותי.

״קייל.״ אני לוחשת. הוא מסתכל עליי.
״לפני שתתחיל אשמח להגיד לך כמה מילים בפרטיות.״ אני מופתעת מעצמי, אני מדברת ללא גמגום. זו התקדמות. יבוא הרגע שלעולם לא אפחד יותר.
״צאו החוצה.״ קייל מבקש ואני נושמת עמוק.
״נקבה.״ קולו של דייגו נשמע באוויר. אני משתנקת לשמע העלבון שהוא העז להוציא מפיו.
קייל הסתובב אליו במבט שואל. ״הבאת אותנו לפה כדי לספר לנו את סיפור השולחן שלך. כבר מאוחר בלילה, יש לי נסיעה ארוכה בחזרה, והבחורה הזו משנה את כל סדרי הערב הזה!, ואתה מקשיב לה? חתיכת נקבה.״ הגב של קייל נשאר חזק עומד למולי. שקט נשאר בכל חלל החדר.
״אני לא חושב שהיית צריך להגיד את זה דייגו.״ לאון מתערב.
״אני חושב שקייל היה צריך לסיים את הערב הזה כבר מזמן. יש לי נסיעה ארוכה לעשות.!״
״אתה מוזמן ללכת.״ קייל מתנשף עמוק, ליבי דופק בחוזקה. זה לא טוב לי שהוא יהיה עצבני. זה ממש לא טוב.
״דייגו אתה עצבני סתם. בוא תצא איתי החוצה.״ איידן מתערב.
״אין צורך.״ קייל נושם כולו רגוע.
אני מסתכלת על איידן. הוא מסתכל עליי מוזר. פרץ מוזר של דאגה עולה בפניו.
״שבו.״ קייל מבקש.
״לאון תעיף את אדה מהחדר הזה.״ לאון מהנהן.
״בואי אדה, קצת לרכב בסדר?.״
״לא!״ אני צורחת. ״לחדר שלי, הרכב שקט ומלחיץ ויש חושך ולפחות בחדר שלי יש אור.״ אני מסתכלת על לאון מתחננת.
״לא זכור לי ששאלתי את דעתך סיילו.״
״לא זכור לי שזה הבית שלך! הבית שלי חוקים שלי!.״
אני צועקת עליו בחוצפה עיקשת.
״מה קורה לך טיפשה!.״ קול של סטירה עוצר את מילותיי הבאות.
איידן מסתכל עליי מחייך טיפה. נזכרת בהבטחה שנתתי לו, לעצבן את קייל.
״שקט! שקט כולם!! אתם הורסים לי את הערב! הערב שהיה צריך להיות שלי ורק שלי!.״ קייל מתרעם ונושם עמוקות.
״תעופו מפה כולכם! לא מגיע לכם לדעת כלום.!״ אני מסתכלת על איידן והוא עליי. שתיקה קלה חולפת על החדר.
״אני אלך אחרון.״ קולו של דייגו נשמע ואני כבר מתנשפת עמוקות. ״להתראות קייל, היה נעים.״איידן אומר ומעיף את מבטו ממני, הוא יוצא מהדלת ונעלם. ״אשלח תאריך לפגישה אצלי בעוד כמה ימים. בואי אדה הולכים.״ וכך גם הם נעלמים.
״חירבת את הערב הזה דייגו!.״ קייל צועק על דייגו שעוד יושב על הספה. ״אני מתנצל קייל. המתנה שלי מחכה כבר יותר מידי זמן ברכב שלי. החלטתי להביא אותו היום.״
״היא לא מוכנה לזה. ולא מגיע לה.״ מה למה אני לא מוכנה? מה לא מגיע לי?.

קייל:
אני מסתובב אל סיילו ומשחרר אותה. קל לי להתנהג ככה. אבא שלה לימד אותי הכל. אבא שלה הוא כל מי שרציתי אבל אותה רציתי יותר. סיילו הקטנה, סיילו הקטנה שלי. ״קייל סליחה.״ היא לוחשת לאוזני מנסה להרגיע אותי. מתוקה שכזאת. אני מאוד רגוע. ״את מפחדת מעונש נכון?״ אני מלטף את לחייה האדומות. פניה זועפות לרגע, ואז נרגעות. כמה שזה יפה. היא מזכירה לי אותי. ״את צריכה להוציא את העצבים שלך.״ הניצוץ ההוא בעיניה לא מופיע למולי. היא לא מוכנה. לא מוכנה כמוני. העבודה עליה לא הסתיימה.
היא נכנסת לחדרי. כמו שצריך. ״תתפשטי.״ היא משתנקת.
״אני שונא את המשחקים שלך סיילו תתפשטי כבר!.״ אני בועט בבטנה והיא נופלת לרצפה, הזיקפה שלי מכאיבה לי, אני רוצה אותה כנועה, רק כך אני יכול לאהוב אותה.
״כן אדוני.״ היא לוחשת ובשניה השמלה האדומה שלה נזרקת לצד. גופה רועד ואני מחייך. היא לא מסתכלת עליי, הפרצוף שלה עמוק ברצפה. זה מעצבן אותי.
״תביא את המתנה שלך דייגו. ותעוף מכאן.״ אני כותב לדייגו.
אני מתיישב על הכורסה צופה בחושך הלילה.
סיילו:
״הרסת לי את הערב.״ אני שותקת, הכאב שבי טיפה גודל, קשה לי כבר. ״הסתכלי עליי כבר מטומטמת.״ הוא צועק מוציא מכיס מכנסיו קופסאת סיגריות ומדליק אחת. אני שמחה זה ירגיע אותו טיפה.
״בואי לפה!. יושבת לי שם כמו זונה מטומטמת.״ אני מתקרבת אליו. איידן הלך. איידן לא כאן, האם הוא יחזור להוציא אותי מכאן? אולי יום אחד?.
אני מתקרבת אליו מסתכלת לרצפה. הפרצוף שלי מעצבן אותו, הוא לא צריך לראות אותי, עשיתי כבר יותר מידי בעיות היום.
״דייגו הביא מתנה חדשה לאחוזה.״ הוא לוחש ואני מסתכלת עליו, ״שמעת מתנה ופתאום הרמת את פרצופך? זה מה שמעניין אותך? מתנה?.״
״לא אדוני, חשבתי שאתה רוצה שאסתכל עלייך.״ אני לוחשת. אולי זה מה שירגיע אותו.
״ירגיע אותי לראות אותך מתנהגת יפה. חבל שאצטרך להגיע לעונשים. את עדינה מידי, אני יכול לשבור אותך גם בלי יותר מידי עונשים.״ ידו מטפסת על עורפי ומגיעה לשיערי.
אני לא יודעת מה לעשות. ״מה הבעיות שלך פשוט לשתוק ולהקשיב מטומטמת?!״ ליבי הדופק משתגע. זה לא נכון. סיילו אל תעשי את זה.
״סליחה אדוני.״ אני מורידה את גבי וראשי לרצפה. אני משתחווה לו כמו נשלטת מרהיבה. ״תשתקי.״ קולו נשמע בחלל החדר. אני שותקת.
״תישארי ככה. יפה לך להיות פסל.״ אני לא זזה. אני לא רוצה עונש ממנו. זה כואב מידי, עדיף לשתוק.
״סיילו המתוקה. כיף לך לא לזוז?״ אני מתנשפת. מעניין איך זה מרגיש להיות בצד השני. הצד המהולל.
״אני לא רוצה עונש זה יכאב.״ מטומטמת שכמותי, את צריכה עונש כדי שהוא יתעצבן עלייך ולא תלכי למפגש אצל לאון. מטומטמת.
״קומי.״ אני קמה בזהירות עומדת על רגליי.
״תכניס אותו.״ קייל צועק ודלת חדרו נפתחת.
אני רואה בחור רזה שיער שטני קצוץ כתפיים נפולות, הוא נראה רזה כל כך. קייל עומד מאחוריי.
״אני חושב שהמתנה הזו היא בול בשבילך. את צריכה ללמוד איך זה מרגיש כשלא מקשיבים לך סיילו.״
״א אני לא מבינה.״ אני מתנשפת ומסתכלת על קייל בהלם מוחלט.
״דייגו הביא מתנה. אבל אני לא מטפל בנשלטים. את תטפלי בו כהוגן כפי שאני מטפל בך.״
״אאבל אני לא שולטת, אני ל לא כמוך.״
״אז כנראה שהוא ימות.״ קייל מוציא את אקדחו. ליבי דופק כהוגן.
״לא חבל סיילו ככה תקחי חיים של נשלט מסכן?״ דייגו מתפרץ לשיחה מותיר אותי המומה לשמע הדבר. ״טיילר ראש למטה.״ דייגו פוצה את פיו. גופי רועד. ״עצור קייל!.״ אני מאוימת. הבחור שקוראים לו טיילר לא זז ממקומו.
״אאני אטפל בו.״ אני לוחשת באימה.
״בוא דייגו ידידי, אלווה אותך החוצה.״ קייל אומר מחזיר את אקדחו למקומו. אוי אלוהים לאן נכנסתי.

החדר נותר שקט.
״תודה גברתי.״ אני משתנקת כשטיילר מדבר.
״אני לא גברתי, אני סיילו. אל אל תדבר.״ אני נרעדת.
טיילר שותק נשאר באותה התנוחה.
״איך הגעת לדייגו?״ אני מתקרבת אליו מלטפת את ראשו ברכות.
״אני לא זוכר.״
אני מתרוממת ויוצאת מחדרו של קייל במהירות.
״דייגו! דייגו!״ קייל מסתובב אליי ממלמל קללות קטנות מתחת לפיו.
״אאתם לא יכולים לתת לי לשלוט עליו, אני לא יודעת אני, אני מפחדת.״ דייגו פורץ בצחוק, ״יש לך עבודה לעשות איתה.״ קייל נושם עמוקות. ״להרוג אותו סיילו?.״ אני נרעדת. ״לא!״ ידיו תופסות בגרוני. ״תפסיקי להביך אותי מול שותפיי זונה חסרת תועלת.״
״אני לא יודעת איך, בבקשה, אפשר לשחרר אותו?״
קייל מגחך.
דייגו מתנשם לאט.
״לא!, אי אפשר לשחרר אותו. נתתי לך מתנה ואת רוצה לשחרר אותה? את חושבת שזה מכבד אותי?״
״או כדור לראש שלו או שתקחי את המתנה הזו.״ קייל התערב ואני מרגישה שאני עומדת להתמוטט.
״אאני.״
״סיילו תחזרי לחדר שלי. עכשיו!״
״אבל אני לא יודעת מה אמורה לעשות.״  אני מרגישה כאבים בכל הגוף.
״אמרתי לך שזו טעות דייגו!״
״היא תהיה בסדר.״
לא אני לא. אני לא מבינה מה הם בכלל רוצים ממני.
}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}