המשיכי לנשום

פרק 22: התפרקות

״סיילו, לא קמת בזמן. יש לך מזל שנשאר מאפים מאתמול בערב.״ קולו של שטן שחור, סליחה, מקס. הקים אותי מהשינה שלי. אני מתעוררת בכבדות כאובה מן המיטה. מתרוממת במהירות. מקס מחזיק בגופי ומושיב אותי בשנית על המיטה.
״הכל בסדר סיילו.״ הוא אומר לי ואני מניחה את ראשי על חזו.
״הוא כעס?.״ מקס מתנשף ברוגע. ״קמתי היום מוקדם כדי לעשות את הקעקוע לקלרה, קמתי מוקדם כדי לגמור עם זה מהר. יש לי יום עמוס בעבודה היום. בכל מקרה שמעתי את קייל מדבר בקול מחדרו, יש לו יום חשוב ביותר היום. ירדתי למטבח וראיתי שלא היית שם. חיממתי במהירות מאפים מאתמול והגשתי על שולחן משרדו, הודעתי לו שזה ממך. אל חשש סיילו, הוא בטוח שהכנת את זה. הוא מאוד עסוק בעבודה היום לכן לא שם לב. היה לך מזל.״ אני מרגישה את ליבי דופק יותר ויותר, ממתי קיים בי הפחד, לא ידעתי שזה בכלל רגש כל כך קיים בתוכי. תמיד הדחקתי אותו כמה שיותר. והנה כשכל המחסומים שבי נפתחים גם כל הפחדים שהסתרתי פתאום מופיעים, לכל אחד יש מתג פעולה, צריך ללחוץ על המקומות הנכונים בכל פעם ופעם.

״הצלת אותי מקס, תודה לך.״ אני מתרפקת אליו ומחבקת אותו חזק חזק. אני מנשקת אותו ולא עוזבת.
״סיילו.״ הוא מחזיר אותי למציאות ומוציא אותי מהאופוריה שאני כל כך זקוקה לה כרגע. ״זה לא במקום סיילו. אסור לנו לעשות את זה!. אם הוא היה רואה, זה הסוף שלי ושלך. תתאפסי על עצמך מיד!״ הוא מתרומם מן המיטה. ״אני חושבת שאני צריכה אהבה.״ אני מתאכזבת. ״את לא עושה את זה!, אני לא אתן לך. להזכירך עשיתי לך הרבה דברים רעים. את שנאת אותי, תמשיכי לשנוא אותי, אסור לי להיות חבר שלך. את מתפשרת עליי כי כואב לך פה. אל תתני לי להיות נווה מדבר שלך, כי ברגע שזה יתגלה אני ואת מתים.״ הוא מרים את פניי אליו ואני מסתכלת עליו בבושת פנים. מקס מסתכל עליי בעצב וכאב, ״החיים שלי יותר חשובים ממך. ושום בחורה לא תגרום לי לאבד אותם.״ הוא עוזב את פניי ומתקדם לדלת.

״למה הגעת לפה?. אסור לעובדים להיכנס לי לחדר בלי אישור של קייל. במיוחד אחרי מה שקרה לי פה בלילות הראשונים. אתה זוכר?, העובד שקייל הרג?, כי ניסה לאנוס אותי!?.״ הוא עוזב את ידית הדלת ומסתובב לכיווני. ״האדון הלך לסדר כמה דברים בחוץ. להיום בערב. הוא אמר לי לשמור עלייך.״ אני מסתכלת עליו ברוגז. ״למה דווקא אותך?״ ״כי את מפחדת ממני.״ אני מצחקקת. ״אני לא מפחדת ממך. ואתה לא תעשה לי כלום, אתה מחבב אותי.״ אני מתרוממת מהמיטה לכיוונו. ״כשיש הוראה ממנו, אני מסוגל לעשות הכל. אף אחד אחר לא חשוב לי יותר מאני עצמי. תקראי לי יהיר, תקראי לי רשע. תקראי לי איך שאת רוצה. אני עושה את העבודה שלי. וכמו שאת יודעת כשהאדון עצבני זה לא טוב לכולנו!. אז כן בחרתי לעזור לך כדי שתוכלי להשלים טיפה שעות שינה. סיילו, לא כל דבר קטן שמישהו עושה בשבילך אומר שהוא אוהב אותך.״ אני שותקת בעצב. ״הלוואי שתעשה טעות והוא יהרוג אותך!.״ אני פורצת בבכי ומתחילה להרביץ לו כמה שיותר חזק. ״אני שונאת אותך חתיכת שטן שחור!.״ ״תפסיקי!.״ הוא מחזיק בידיי ואני בועטת בו בחוזקה. ״הפיגור שלך עוד יביא אותך למותך!. תתאפסי על עצמך!״ הוא דוחף אותי לקיר ואני מאבדת את עצמי. ״את עדיין ילדה!, אל תתני לו להפוך אותך לחולת נפש. ההיי חזקה סיילו. תישארי מי שתמיד היית.״ מקס משחרר את אחיזתו ממני. ״אל תעזור לי יותר. כנראה שאין פה באמת מושיע.״ אני חוזרת למיטתי בכאב. שטן שחור מתקדם לעברי, ״בואי אתן לך חיבוק, את זקוקה לזה.״ הוא מתהפך. ״תזדיין מקס. תצא מפה או שאגיד לאדון שלך שנגעת בי.״ הוא מתנשף בכאב ויוצא לא לפני שאמר לי. ״תישארי חזקה בשביל עצמך.״

השעות עוברות ואני עדיין בחדרי מחבקת את הכרית השניה של המיטה.
המחשבות שלי לא פוסקות, אני אהיה בהלם אם יום אחד והן יפסקו.
מקס דחה אותי. רק רציתי טיפה אהבה. איזה מטומטמת אני. איך השפלתי את עצמי בשביל התפרקות קלה שתרחיק אותי ממה שאני חווה פה יום יום. לפעמים אני חושבת שאהבה היא אשלייה. איש פוגש אישה, שניהם זקוקים לחום ולהרגשה טובה. והופ יש אהבה. אני נואשת לטיפה חום במקום הקר הזה.

אני אומללה. אני אובדנית. ואני לא רוצה לסבול זאת יותר. כואב לי הראש.

״סיילו!.״ צעקה נשמעת מלמטה ואני יורדת. ״יש לנו יום מיוחד היום.״ קייל אומר בחצי חיוך. ״אני צריך שתסדרי פה את המקום ילדונת.״ אני מהנהנת ומתחילה בעבודה. לפחות זה ישחרר אותי ממחשבות. ״מה יש בערב?״ אני שואלת את קייל בזמן מילוי דלי לשטיפה. ״היום אוכל להיכנס לעסקה חשובה מאוד. לכן אני צריך שהכל יהיה מסודר. קדימה המשיכי לנקות.״ אני מרימה את הדלי לוקחת מגב ומתחילה לשטוף.

״אחרי שתסיימי פה, עלי להתקלח תתארגני יפה. ובואי לחדר שלי.״ אני מתחילה להריץ מחשבות שבראשי, מעניין עד כמה זה יהיה גרוע. מקווה שהערב הזה לא יתעסק בי יותר מידי.