אור השמש מפריע לי לישון בפתח יום חדש שעוטף אותי.
צבע הזהב חודר עמוק אל תוך עיניי, זו שמש שקרנית. שמש של בוקר, היא מנסה בכל כוחה להיות חמימה ועמוקה אך נשאר ממנה רק שביל שקר.
הימים בעיר בשלב זה של השנה נעשים קרים יותר ויותר. אני מוכנה לחורף העומד ובא, למעשה אני לא דואגת לו.
הדברים נעשים קשים יותר כאשר אני מרגישה פחות ופחות.
תחושת ריקנות של תהום ופחד.
המחשבות הקשות עליו עוטפות אותי.
אני מתרוממת בעצב מדדה לחדר המקלחת, מכשיר רגלי מצפצף לו שוב ושוב.
אני מתעלמת וממשיכה להתקדם לכיוון המקלחת. אני כה עייפה, ראשי כואב מרוב מחשבות ודמעות. כמעט ולא הצלחתי להירדם אחרי יום אתמול.
בחיי לא הרגשתי את תחושת החולשה הזו, קייל חזק ממני. אין לי דרך להילחם בו חוץ מהלהקשיב לו. אאלץ להשתמש בשכל שלי כדי לצאת לחופשי. לא אעשה איתו מלחמה אשמור אותו קרוב אליי. אתן לו את חופש הרצון והבחירה, קייל זקוק להרגשת המלך. האדון.
אם אתן לו את זה הוא ישחרר מהלחץ, אם אראה נכונות כלפיו אוכל להתקרב אליו כמה שיותר. אוכל להשתחרר ממנו, אך לא זה הפיתרון הנכון, אין בזה הגיון ששיכול באופי שלי שינוי רק בכמה שעות של שינה. הוא יחשוד בי.
המים החמים לאט שולטים על גופי, הרעד נרגע אך בתוך תוכי אני יודעת מה יגיע. אני מודעת לחומרת מעשיי העתידיים.
איני יודעת אם אוכל לעבור עוד סדרה כואבת של מכות.
אני הרי יודעת שאני צריכה לעשות את זה. אני צריכה להתאמץ עמוק ולחטוף את הכאב שלו.
אדם כמו קייל חושב שכאב הוא הפיתרון הנכון, כלי החינוך האולטימטיבי עבורי. אני צריכה לשחק את המשחק שלי. המשחק הנמצא בתוכי, קייל חולה. אני בטוחה בכך!, הוא מתנהג כחולה נפש, מרגיש לי שהוא עבר כמה דברים קשים בילדותו, צריך להיות חולה נפש מיומן כדי להיות כה אמין!.
אני מאמינה שיש בי הכוח לתמרן אותו לאט ובשכל.
אאלץ לפגוע באמונו שוב על מנת להיפגע דרך כאבו. רק כך הוא יאמין לי שאני צייתנית מושלמת. ככה מוחו פועל, אם אתן לו להאמין בין רגע אחד שאני מחונכת ללא כאב או חינוך דרכו הוא ישים עליי עין גדולה ביותר.
אני צריכה לפעול לאט ובכוח שכלי רב, אחרת לא אצליח לצאת מכאן בחיים.
הנשימות שאני נושמת בין זרם המים החמים מתגברות. אני שמה על כף ידי מעט סבון גוף פשוט ומתחילה לקרצף את גופי משברירי חיידקים.
אני עוצמת את עיניי מכריחה את עצמי להתמסר לשקט שחל סביבי כרגע. לאהוב את הרגע כמסע נפשי, הישארותי בכוח שכלי חשובה לתוכניתי.
אני קופצת כאשר אני מרגישה יד נוגעת בצד הימני של גבי. אני מסתובבת בצרחה. גם את שלוות המקלחת הוא לקח לי.
לוקחת לי שניה אחת להבין שאני ערומה למולו.
אני מחזיקה את וילון המקלחת על גופי ועוטפת אותו חזק.
אני מודעת לעובדה שהוא ראה אותי כבר. אך ההרגשה מרגישה אותה ההרגשה כבעבר. הוא אוהב לחדור לפרטיות שלי בכל הזדמנות שצצה לו.
"מה אתה עושה כאן?." ההלם נשמע בקולי. הנשימות שלי מוגברות אחת אחת.
"הירגעי. באתי לקחת ממה ששלי. לא חושבת שכדאי לי?." הוא שולח את ידיו שוב לכיווני, אני מתרחקת ממנו לאט, מנסה לחשב את צעדיו.
"סיילו." הוא מתנשף. "בואי אליי." אני עומדת עמוק עמוק בהחלטת רגע.
אני חייבת להיות חזקה. חייבת לשרוד אותו.
עשי את זה סיילו, התחילי בתוכנית שלך.
"אני לא רוצה." אני אומרת בקול, מחזקת את הוילון עוד יותר על גופי.
"כדאי לך לרצות, אחרת.." הוא מתבלבל לפתע, פניו מוצגות על גופי.
"אחרת.?" אני שואלת בשנית, משיגה ממנו את תשומת הלב שלו.
"הגוף שלך הרבה יותר יפה כאשר את מהדקת את הוילון עליו." הוא מתעלם משאלתי ולאט פניו נראות קשות יותר, מלחיצות יותר, מפחידות יותר.
הוא חיה. אני חשה בזה עמוק.
"הזין שלי רוצה אותך סביבו סיילו." הוא מתקדם אליי מחזיק בי.
''אני לא רוצה בו!." אני מסתכלת על איברו ונלחצת ממה שאני רואה למולי.
קול סטירה מפלחת את האוויר.
אני מתייפחת מכאב.
"לא הסכמתי לך להתחכם איתי סימון!."
בתחושת הרגע אני מרימה את ידי ומעיפה לו סטירה עמוקה אל תוך הלחי השמאלית שלו.
הוא מתנשם עמוק. לאט החזה שלו עולה ויורד.
"את לא עשית את זה עכשיו." הוא דוחף את ראשי לקיר המקלחת ודופק אותו פעמיים.
אני מסוחררת עד מאוד, איני מרגישה שאני כפופה מתחתיו על רצפת האמבטיה.
"את צריכה ללמוד לא להמרות את פי כלבה.!" הוא אומר בארס.
הוא מושך בשיערי ומחזיק בי.
"פתחי את הפה!." ליבי דופק עד מאוד, אך אני עומדת על שלי וסוגרת את פי.
"כלבה." הוא מסנן ודופק את ראשי עוד הפעם על הקיר.
אני מסוחררת עד מאוד.
"קייל." אני לוחשת אך ברגע אחד אני מרגישה את איברו עמוק בתוך הפה שלי.
אני מתקשה לדבר או לנשום, איני יודעת מה לעשות.
"קדימה!" הוא צועק, הוא נכנס לטראנס, חיית הפרא שבו יצאה החוצה. הוא דוחף את איברו עמוק עמוק אל תוך גרוני.
בין תנועת פי לתזוזת איברו אני מחליטה להגיע לשיא.
אני נושכת אותו בחוזקה מרה. פניו אדומות וקול סטירה נשמע בקול ברחבי החדר.
אני נזרקת לרצפה כשהוא מעליי.
"אם זה יקרה עוד פעם אחת עונשך יהיה מאוד יחודי.", הוא מסית את מבטו אל כיוון הכיור אקדחו מונח שם עם שאר בגדיו שכנראה פשט לפני שנכנס למקלחת.
"את עושה לי בעיות ילדה." הוא לוחש לאוזני בעודי מייבבת תחתו.
"אתה אדם רע!." אני צועקת.
"מה עשיתי לך!?." הוא משתיק אותי.
"את לא עשית כלום. זה אני שהחלטתי לגבות ממך את המחיר." הוא מרים אותי עליו.
"את כנראה צריכה קצת זמן במקום אחר מהמיטה. את תהיי מחונכת ילדה." לפני שאני שמה לב אני נזרקת לאותו המרתף הארור.
אני מרגישה בשינוי קל, קריר כאן ביותר.
קייל מסתכל עליי וצוחק צחוק ארור מותיר אותי בהלם ויוצא מן המרתף.
"אל תתרגשי הוא מאוד מאוד עצבני." אני שומעת צחקוק קל מצד חשוך.
"לודמילה?." אני שואלת מנסה לראות אותה למולי אך החושך מקשה עליי.
"אני פה." אני שומעת את קולה לפתע מהצד השמאלי שלי.
"הנה את." אני מרגישה את שיערה בין ידיי.
"אני עייפה סיילו." היא נשכבת עליי לפתע.
"זה בסדר לודמילה. לכי לישון." אני מלטפת את ראשה מרגישה את נשימותיה כבדות.
}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}
נעלמתי לזמן מה.., לא הפסקתי כמובן, ממשיכה בכוח. קורה לפעמים מחסום כתיבה קטן, אך אני חוזרת אליכן באהבה גדולה❤
YOU ARE READING
המשיכי לנשום
Mystery / Thriller"מי זו, אדון קייל" אמר הבחור הצעיר אל השטן. "היא הנקמה שלי" הסתכל עליי בגאווה. הם מחייכים אליי. אני אוחזת בשרשראות הברזל המחזיקות אותי לתקרה. אני שותקת כמו ילדה טובה. בעולם שלו יש חוקים. ואני מוכרחה להקשיב להם. אך כמו שאני הנקמה שלו, הוא הנקמה שלי...
