המשיכי לנשום

פרק 21: כמוך

״סיילו!״ שמעתי את קולה של קלרה נכנס לחדר. ״צאי מפה! זה החדר של האדון!.״ קלרה נכנסה בסערה והתיישבה על המיטה בלי הקשבה כלל, התיישבה במהירות כמו התפשטות צמחים מטפסים. ״אין לי כל דיבור איתך!, מעולם לא רצית קשר איתי, את מזויפת ואת שותפה לפשע!. ״סיילו אני.״ ״שום אני קלרה! את לא מודעת לכלום! בגללך כל עובדי הבית נרצחו!, ואבא שלי, ראיתי את מותו מול עיניי, את בכלל מודעת לעובדה הזו?, את הרסת לי את החיים!, לא פגעתי בך מעולם, להפך הייתי הילדה הטיפשה הזו שהאמינה שחברות אמיתית באמת קיימת בעולם, חשבתי שאת שלי לכל חיי, הייתי חוזרת מימים מאושרים שלנו ביחד מאושרת עד הגג, רצה להסתכל על עובד הבית המוכשר!, חבל שלא ידעתי מי הוא, חבל שהייתי מטומטמת, חבל שהרסת לי את החיים, חבל שנאנסתי על ידי חולה נפש, חבל שאני זו אני!.״ שחררתי את כל כעסי הכבד, אני מתנשפת צופה בה משפילה את ראשה מטה. היא יודעת מה היא עשתה, היא שיקרה לי כמה שנים טובות. זכתה לשמוע את הפנטוזים שלי על קייל, זכתה לשמוע את התחושות הכי עמוקות שלי, קלרה זכתה בי, קלרה איכזבה אותי, קלרה בגדה בי.

״אם אחי לא היה אידיוט גמור לא הייתי פה, ואת היית מסתדרת בצורה כלשהי.״ היא התגוננה ומשכה את שיערה אחורה.
״ואת היית מסתדרת בצורה כלשהי, וואו קלרה, משפט חוכמה דגול כמו זה לא שמעתי יובלות!.״ היא חייכה לפתע. ״היום החוב שלי מסתיים סיילו, האדון הבטיח לי חופש, השגתי לו אותך והוא יחזיר לי את אחי. זה היה או אני, או את. אל תיתממי, אם היית בנעליים שלי היית עושה בדיוק אותו הדבר!.״ אני מחייכת חיוך רנדומלי ומתחילה לצחוק, האם אני שולטת בזה?, לא.
״אדם תמיד יעדיף את הצדקותיו לפני דעותיהם וכאבם של אחרים. את מקבלת את אחיך באיזה מחיר?, לקחת לי את החיים קלרה, עזרת לעבריין להשיג את מבוקשו, עזרת לכוח רע. חשבת בכלל ללכת להתלונן?, חשבת בכלל על עצם העובדה שאינך צריכה לפחד?, הרי אם היית מסרבת הוא היה ממשיך לחפש את אחיך ולגזור את דינו איתו!, האדון שיחק בך ככלי במשחק להצלחה. את לא יותר מכלי עלוב!.״
״הוא היה הורג אותי סיילו, או.״ היא נעצרה בפתאומיות. ״או?.״ ״או שהיה עושה לי מה שעשה לך.״ אני שותקת. השפלתי מבטי לרגלי המקודדת. ״נכון, אף אחת לא רוצה להתחלף איתי. זה הרי מגיע לילדה מהארמון לחוות קצת קושי בחיה.״ מבטי קפוא כקרח. ״סיילו אני-״ ״קומי!.״ אני קוטעת אותה.
״האדון בחר בי נכון?״ הרמתי את קולי. ״נכון.״ היא אומרת בזהירות. ״אני נורא מסכנה, תסדרי את שיערי.״ אני מביאה לה מסרק. ״סיילו אני,״ ״עשי זאת, הראי לי כבוד אחרי הסבל שהעברת אותי כלבה!.״ אני מתפרצת בצרחה והיא קפצה לאחור, היא החלה לסרק אותי לאט ואני נרגעתי בשקט.

״תהני מהפינוק הזה, כשאצא מפה אני הולכת לקבל חופש. ואת עדיין תישארי בגיהנום של עצמך. אל תנסי להשפיל אותי סיילו, את מודעת לעובדה שהיחידה שתושפל בחדר הזה זו את.״

״אני חושב שאת טועה עובדת.״ קלרה קפצה בבהלה. ״לא ביקשתי ממך להשפיל אותה יותר.״ קייל מתקדם לעברה וקלרה הולכת אחורה לאט. ״אדוני אני רק ציינתי עובדה.״ קלרה הסבירה עצמה בפניו.
״לא הספקתי לבשר לך. אחיך לא חוזר. במגעים שזכיתי לדבר איתו הוא הסכים להעביר אותך לארגון. רק הקעקוע שלנו חסר לך.״
״אתה הבטחת לי שתחזיר לי את אחי!, הבטחת לי חופש!.״
״מתי התחלת להאמין למילה שלי?, אני נחשב מוכשר מאוד בתעתוע אנשים, כמו אחיך לדוגמה. מעולם לא היה לו אכפת ממך. הוא חולה כסף מזוין. אחיך היה ותמיד יהיה עבריין קטן מן השורה, ואם חשבת שתוכלי להצילו את טועה. כי עבריין קטן תמיד ישאר עבריין קטן. ואם יש משפט שמגדיר אותם זה שעבריין קטן, קטן לעצמו. חוזקם הוא לבד, רצונם הוא לבד, אין בליבם מקום לעוד אדם. אחיך הוא עבריין קטן ומזוין, ופחדן כמוך.״ למדתי להכיר את הצד הזה של קייל, הוא אוהב שיש לו שליטה על הכל, גם כשזה נוגע בעלבונות שאחרים אומרים לי, הוא תמיד אוהב להגיד את המילה הראשונה והאחרונה.
״סבלתי אותך מספיק שנים ולנסי!, נתתי לך את מבוקשך!, שחרר אותי!.״
״סיילו אמרה משהו יפה, את שותפה לפשע, פשע גדול. אם אשחרר אותך אני מסגיר את עצמי לצערי. עדיף שאת תיפלי מאשר שאני אפול. כי אם אפול גם סיילו תיפול, אם סיילו נופלת הנקמה הקטנה שלי נופלת. את מבינה מתוקה?.״ קלרה הנהנה. מבטו הקר של קייל הקפיא אותה. אני מניחה שהיא רגילה להמון שיחות איתו.
״את מקבלת קעקוע. טעות אחת שלך את תקבלי מכשיר איתור כמו של סיילו שלי. אני מובן?״ קלרה הנהנה שוב, כלבה קטנה.
״רדי למטה אחד העובדים השחורים יטפלו בך.״ השטן קבע וקלרה ירדה.

חייכתי לעצמי בשקט. ״חוצפנית חברה שלך.״ קייל אומר מתיישב על המיטה. ״היא לא חברה שלי, היא מכרה אותי לשטן, חברות לא מתנהגות ככה.״ קייל חייך. ״שטן זה מטאפורה טובה, אז את אומרת שאני מזכיר לך את אביך.״ עניו בהחלט כבדות וקשות. ״אבא שלי לא נהג להפריע לי בזמני החופשי, הוא עבד הרבה וקיבל הערכה מהרבה אנשים. אני אוהבת את אבי, אתה לא תוכל למנוע זאת ממני.״ אני מסתכלת עליו גם אני עם פנים בדיוק כמו שלו, מחקה אותו בצורה מושלמת. קייל הרים את ידו וסטר לי. נפלתי לרצפה בכאב מר.
״אל תנסי לחקות אותי או להראות לי כל סוג של כוח. אומנם את יפה כמו השמיים, אבל תיזהרי שלא אוריד גשם לאדמה שלך. הבנת סימון?.״ אני מהנהנת עוד שרועה על הרצפה כמו גוזל שאיבד את הקן. ״תעני לי!.״ ״כן אדוני.״
קייל הושיט ידו והרים אותי בחזרה למיטה, ״לפחות לא קיבלת במתנה את הכוח המזוין שהיה לו״ שתקתי. אני אומללה.
לפעמים אני נותנת מקום ליותר מידי רעשי רקע, אולי עדיף לחכות בשקט ליום שבו אוכל לברוח מפה לעולם.
״השיער שלך לא מסודר. הגלים שלך מקשים.״ קייל החל לסרק אותי בשקט. הייתי בטוחה שזה יסתיים עם מכה לראש. אך לא, הוא סירק אותי בעדינות ועצם את עיניו. ״אני זוכר אותך גמדה עם שיער גלי ארוך אשר רוקד לצלילי הרוח המעיפה אותו.״ קייל פתח את עיניו והמשיך לסרק אותי. ״ואני זוכרת אותך כעובד יפה תואר שקיוותי שיגנוב לי את הלב ויוציא אותו מהמקום בכל פעם שאראה אותו.״ קייל צחקק, ״חצי משאלה שלך אכן התגשמה, אני בהחלט גונב רק את הלב, משגע אותך בשקט. הופך אותך לאחת כמוני.״ אני מבינה שמדובר בחולה נפש הזקוק לטיפול ולתרופות, אך זה תמיד כיף לגרום לחולה להאמין שהאדם השני בדרך למחלה.
״אני כבר אחת כמוך.״ אני לוחשת באמינות. ״אין לך ברירה.״ אני מתרפקת לחיכו ומחבקת אותו חיבוק אוהב. גם אני יכולה לשחק חולת נפש. אולי כך הוא יגיע לשלמות.
}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}