המשיכי לנשום

פרק 29: פרס

קייל:
סיילו רצה לחדר שבו נשאר טיילר. ״קייל אני מאמין שהיא תהיה בסדר.״ אני מתנשף. ״דייגו אני מקווה שלא עשינו טעות. זה עוד מוקדם.״ אני מאגרף את ידיי החשופות ומוציא סיגריה. ״אתה תמיד יכול להוריד אותו. הוא כבר לא חשוב לי.״ אני מצחקק נושף החוצה את העשן החריף.
״ככה אתה מוותר על חיים של נשלט שעושה עבודה יחסית טובה דייגו?.״ דייגו מוציא סיגריה ואני מחייך חיוך קטן. ״חשבתי שאתה בגמילה.״ ״יש גמילה ויש ערב שקייל ולנסי חלק ממנו, אני חייב להירגע. בכל זאת ויתרתי על טיילר היום.״ ״יש לך רגשות אליו?.״ אני שואל ושואף את הסיגריה לריאותיי. תמיד ידעתי שיש בדייגו את הצד השני, היה ידוע שהוא חובב נשים גדול, אבל תמיד ידעתי בשביל מה הוא מחזיק בטיילר. ״הוא לא הומו או בי קייל. אין בי צורך בו יותר.״ דייגו שואף ואני מהנהן. ״מה קרה?, אני יודע שלא היה אכפת לך מה הוא העיקר להשתעשע איתו טיפה.״
״ראיתי אותו יורד ללורה. הזונה הזו ידעה לקבל מה שרצתה והיא כנראה רצתה את טיילר.״ אני משתנק. ״איזה לורה? לורה לורה?!.״ ״כן.״
״חשבתי שהיא ברחה. הודעת שהיא ברחה!,אתה יודע שאני עדיין בחיפושים אחריה?, הקידוד שלה נהרס. האנשים שלי בטירוף דייגו, איך אתה לא מעדכן אותי בדברים האלה?!.״
״כנראה שכחתי. היא חזרה מעצמה.״ אני מתנשף ומדליק עוד סיגריה. הלב שלי דופק כהוגן. ״איך היא חזרה מעצמה?!, בלי קידוד?. מה היא עשתה לעצמה!.״
״קייל תירגע! הרגתי אותה היום, מול טיילר.״ אני בשוק. דייגו מעולם לא התנהג בכזו פזיזות.
״למה שתעשה את זה?״ אני שואל כשדייגו זורק את הסוף של הסיגריה למדרכה. ״טיילר ירד לה, אני לא הייתי מוכן לזה אז דפקתי לזונה כדור בראש.״
״אני לא מבין למה טיילר עדיין בחיים.״ אני שואל.
״אני לא יכולתי, המבט שלו היה כל כך מפוחד.״ אני צוחק ברשע. ״ואתה אומר שאני רכרוכי.״ ״שלא תנסה אפילו קייל. זו הסיבה שהבאתי אותו לפה. אני לא מוכן לקחת אחריות על הרגשות שלי. לא אכפת לי אם הוא ישאר בחיים או ימות. אני סיימתי איתו.״ אני מהנהן. ״עשית בשכל. לשם שינוי אני יכול להגיד שאני גאה בך. אתה לא אמור לרצות לחיות עם הנשלט שלך, הוא בסך הכל ממלא פקודות. הוא עשה משהו שלא אהבת. טוב שהבאת אותו אליי.״ דייגו מחזיק בראשו.
״תמיד היה לי חולשה לנשלטים ואתה יודע את זה.״ אני צוחק.
״הוא לא נולד כזה אתה יודע.״ אני מחייך ברשעות. ״אתה סוטה שאוהב לחנך.״ דייגו מסתכל עליי ברשעות. ״הוא נולד מחדש למה שהוא צריך להיות. ואני מאמין שסיילו תהנה מזה. היא יותר מידי מורדת בך קייל, אני מאמין שיש בה סוג של אופי שולט, אתה יודע היא טיפה מזכירה לי אותך, בצעירותך.״ אני מצחקק. ״היא לא מזכירה אותי, היא נהפכת להיות כמוני, אני כמעט בטוח שאני מסוגל לשגע אותה פסיכולוגית בדיוק כמו שאביה שיגע אותי. ואני יכול לגרום לה להיות העתק גמור שלי, אם זה רק ימשיך ככה, ואני רואה את זה מתקדם. היא חטפה התקף חרדה היום, היא מתחילה לחוות לאט לאט את מה שאני בעצמי חוויתי.״
״מרגיש לי שאתה רוצה להפוך אותה למה שאתה לא ככה?״ אני צוחק ברשעות.
״לא דייגו, אני רוצה להפוך אותה למה שאני אבל בלי אפשרות לברוח. בלי אפשרות להתמודד, בלי כל אפשרות לנקמה. הבית הזה היה שייך לאבא שלה. ועכשיו הוא שלי. היא תהיה כבולה אליי תמיד. אני מניח שהיא עוד לא השלימה עם החיים החדשים שלה. אבל לך תדע אולי טיילר יגרום לה להבין מי היא.״ דייגו מביט בי בהלם. ״קייל אתה רוצה להפוך אותה לעצמך בלי אופציה לשליטה, איך זה אפשרי, היא תתחרפן היא תרצה,״ הוא נעצר. ״למות.״ אני מחייך. ״נכון דייגו. היא תרצה למות. בדיוק כמו אבא שלה.״
״אתה ממש,״ הוא נעצר שוב. ״מה?, דוש חסר רגשות?,״ אני מצחקק. ״אני מודע לרוע שבי ואני דווקא אוהב אותו. לראות אותה כורעת ברך למולי. זה מטריף לי את המוח. זה משגע אותי. זה ממלא את כל נקמתי.״ אני מסתכל אל השמיים מחייך. ״אני אלך.״ דייגו אומר. ״תודה על טיילר.״ ״תשמור עליו.״ ״תהיה בטוח שלא. ואל תחשוב לשאול אותי שאלות על החיים החדשים שלו. הוא לא חלק מהחיים שלך יותר דייגו. אתה צריך להתקדם.״ אני אומר ועוזב בחזרה לבית. ״מקס!״ אני קורא בקשר. ״כן אדוני״ הוא עונה מייד. ״תשגיח על סיילו הלילה. אני הולך, ואחזור בבוקר, אם היא עושה בעיות תעשה מה שתראה לנכון.״ ״הכל אדוני?״ הוא לוחש לטלפון. חתיכת חרמן מסריח. ״כן הכל.״ הוא מכחכח בגרונו, ״על מה הפרס הזה?״ הוא שואל ואני צוחק. ״לא שמעתי עלייך רע הרבה זמן. מגיע לך להתפרק קצת, רק בלי דם. אם אראה טיפה אחת של דם עליה אתה מת, הבנת?.״ ״כן אדוני.״

סיילו:
אני יושבת ליד טיילר כבר עשרים דקות. הוא לא אומר מילה. ״טיילר.״ אני לוחשת. ״כן גברתי?.״ הוא לוחש לרצפה. ״אתה רוצה לשתות משהו?.״ אני שואלת מסתכלת עליו. הוא כל כך פגיע. לא הספקתי לדבר איתו. פחדתי. אני לא יודעת מה לעשות.
דפיקה בדלת נשמעה.
״מי זה?!״ אני צועקת. ״תפתחי את הדלת סיילו.״ קולו של מקס נשמע מחוץ לחדרו של קייל. ״למה, זה החדר של קייל!.״ טיילר משתנק מהצעקה שלי. הוא פוחד? ממי? ממני?.
״קייל יחזור בבוקר. אני משגיח עלייך הלילה. פתחי את הדלת עכשיו.״ טיילר לא זז ממקומו. הוא רועד. מעניין למה. ״טיילר!.״ אני קוראת והוא נרעד שוב. ״תפתח את הדלת למקס.״
״כן גברתי.״ הוא לוחש והולך לפתוח את הדלת.
אני מתרוממת, מביטה במקס.
״אני לא צריכה שישמרו עליי. אני מודעת לחוקים, ויש עליי קידוד. קייל ימצא אותי לא משנה אם אהיה בלי שמירה או עם שמירה.״ מקס מצחקק. ״אני אוהב את ההצגות שלך סיילו. אני אוהב את הפגיעות שלך. רק כי לא נתתי לך טיפה אהבה. ילדה טיפשה.״ הוא צוחק וליבי מתחיל לרעוד. ״איפה קייל. למה הוא לא נשאר?.״ ״קייל הלך מתוקה, הוא יחזור בבוקר כפי שכבר אמרתי לך. אני שומר עלייך עד שהוא יחזור. לכן את תתנהגי יפה ולא תעשי לי בעיות. הבנת יקירתי?.״
אני מפנה לו את גבי.
״תסתובבי חצופה!.״ אני הולכת לכיוון השירותים.
אני נתפסת משיערי.
״איה!!!, כואב!!!!!״ אני צורחת, אני מרגישה את הדמעות בעיניים שלי, מרגישה כוחו בגופי.
״אל תעשי לי בעיות סיילו.״ הוא מושך אותי אחורה. ״את מבינה מתוקה?, אל תעשי לי בעיות.״ אני משתנקת, איידן אמר לי לעשות צרות, אני מוכרחה אבל זה כואב כל כך.
אני מביטה בטיילר המביט בנו, הוא מבולבל.
״את יודעת מה יש לי סיילו?״ מקס שואל ואני מתנשפת בחוזקה הוא מושך את שיערי כל כך חזק, אני בטוחה שאני אדומה בכל פניי. ״יש לי סכין. שיכולה בשניה לחתוך לך את הפיטמה היפה שלך. ואת יודעת מה היופי? שקייל אישר לי לעשות בך כל מה שאני רוצה. אין לי מושג למה, הוא בדרך כלל מאוד רכושני, אבל אל תדאגי מתוקה, אם תתנהגי יפה אני לא אוריד לך חלקים מהגוף היפה שלך.״ הדמעות כבר משתוללות ונפרצות מתוכי. הבטחתי משהו לאיידן, אבל לא אסכן את הגוף שלי. זה מסוכן מידי.
״ששש ילדה יפה, הלב שלך משתולל. אני אעזוב אותך עכשיו ואת תרדי לרצפה.״ מקס לוחש לי ואני מהנהנת. ״כן אדוני.״ הוא עוזב ואני יורדת לרצפה. מקס מתיישב על הכורסה של קייל, מוריד את המכנס שלו. אני כבר יודעת לאן זה נגרר.
״לכאן.״ הוא מסמן לי ליד רגליו ואני זוחלת לכיוון שלו.
״תרימי ראש.״ אני מרימה את ראשי הוא מלטף אותי ואני עוצמת עיניים. חשבתי שהוא נחמד בהתחלה. הוא פשוט מטורף.
״ילדה יפה, תמצצי.״ הוא לוחץ על פניי בחוזקה ואני משתגעת בתוכי. אני לא רוצה את זה.