המשיכי לנשום

פרק 15: ממשיכה לשחות

"למען האמת. לא חשבתי שיהיה קל לשכנע אותך לפגוע באחיך." ריי לפתע אומר, בין גז לעצירה.
"לפעמים כדאי להסתכל בקנקן לא ככה?." אני מצחקקת בשעשוע.
"לא שמעת על המשפט, קרב את האוהבים שלך אך את השונאים עוד יותר." אני עוטפת את עצמי באחת השמיכות שהיו במושב האחורי ברכבו של ריי.
"בכל מקרה. גם אם לא היית מסכימה, שילמתי עליך מספיק כדי שתעשי את העבודה." הוא הסתכל עליי במבט רציני ואני צחקקתי. "חזור לקרקע. בינתיים אתה מדמם פה." אני מעבירה מבטי על פצעו. יתכן שהגזמתי. פרץ אנדרנלין קטן.

"אתה מרגיש בסדר?." הוא הנהן.
"יש לי עזרה ראשונה בתא המטען, כשנגיע נטפל בזה." "זו לא הפציעה הראשונה שלך." אני קובעת, הוא אדיש מידי, עיניו מראות שהכל רגיל, קבוע.
"נכון. העובדים של אחיך הספיקו לפגוע בי טוב מאוד." השפלתי מבט.
העובדים של אחי הספיקו לפגוע לי בנפשיות כמה וכמה פעמים. הייתי להם לטרף. לפעמים עברה בי חרטה שקמתי נגדו ללא כל דרך מילוט.

כשאנחנו מגיעים למלון אני עוזרת לריי עם לקיחת תיק העזרה הראשונה.
"סליחה על מקודם. עם השנים נוצר בי גן פראי."
"אז עכשיו תוכלי להחזיר לי את הסכין?." הוא צחקק אך אני יותר מחושבת מזה.
"עקב העובדה שהיה לך סכין מלכתחילה מונעת ממני מעשה זה. אך אל דאגה. הוא ברכב. אני מזכירה לך שאנחנו במלון. ואתה מדמם, איך אתה חושב שזה יראה?." הוא מהנהן ואנחנו נכנסים.

"שב, אלך להזמין חדר."  ריי ישב בלובי, צחקקתי למראו המתאמץ כדי לא להחתים את כיסא הישיבה שעליו ישב. "תשלמי עם הכרטיס שלי." ריי הגיש לי אותו והנהנתי.

ניגשתי אל עמדת הקבלה.
"שלום." אמרה הפקידה. סידרתי את שיערי וחייכתי.
"צהריים טובים." בירכתי אותה בנחמדות. "ארצה להזמין חדר לזוג." היא הנהנה בעודה מקלידה על המחשב כמה דברים.
"אין בעיה. לכמה זמן?." "יש לכם חדר עם בריכה?." היא חייכה. "כפי ששמת לב זה לא מלון יוקרה. החדר היחידי עם הבריכה מקורה הוא הסוויטה. תרצי אותה?" חייכתי בלב. אני חושבת שזה זמן מתאים לחגוג את השחרור החלקי שלי מאחי.
"כמובן. הנה הכרטיס, אשמח לקבל אותה ליומיים" היא הנהנה.
"החדר שלכם. יהיה מוכן בעוד כרבע שעה. בינתיים תוכלי ללכת לחנות הנוחות. התחיל להיות מקפיא בחוץ ואת עם בגדים פחות מחממים." היא צחקקה. "מצטערת על הבורות, קר לי לראות אותך כך." אני מחייכת אליה והיא אליי ואני הולכת לדרכי.

"יש פה חנות נוחות. אני הולכת לקנות לי בגדים חמים." אני מודיעה לריי והוא מהנהן. "סיימי עם זה מהר. לפני שיתחילו לשאול שאלות בנוגע לפציעה שלי." "כמה דקות חוזרת."

"היי לקוחה!." הפקידה קוראת לי ואני מסתובבת אליה.
"כן?." אני שואלת.
"בעלך בסדר?. הוא פצוע. יש פה מרפאה במלון תוכלו לגשת לשם."
"הוא לא בעלי למען האמת. אבל בכל מקרה תודה. הוא נפל באחת העצירות. יש לנו עזרה ראשונה." היא מהנהנת. "אין בעיה. אבקש שיכינו לכם מגש פירות בנוסף למגש השוקולד הרגיל. למען שירות טוב, אה וליד הבריכה יש כפתור. הוא מחמם אותה, בכל זאת חורף." חייכתי לעברה. "תודה לך." סיטואציה מביכה. אך כנראה שאני המביכה. המון אנשים מקבלים יחס כזה. האמת יש בזה משהו רגיל למדי.
אני לא מחוברת. לא יכולתי להתחבר.

אין כל כך הרבה אפשרויות בחנות הנוחות. אך הפקידה צדקה. באמת קפוא.
אני אוחזת במעיל אפור, וכמה חולצות חמות. אני קונה במהרה ויוצאת אל עבר ריי.

"נתנו לי את המפתח. אפשר ללכת." הוא התקדם איתי ואני צחקקתי. "דאגו לך. שמעו שנפלת." צחקתי. "או שמישהי הפילה אותי בפח." הוא צחקק. "אני בכל זאת גאה בך. את מצוינת כדי לעזור לי."
"בכל מקרה. איזה חדר לקחת?." הוא הסתכל לעברי כשחזרתי לו את הכרטיס.
"רגיל ביותר." אני מכניסה אותו לסוויטה.
"לודמילה!" הוא צעק וצחקקתי.
"תראה איזו בריכה יפה. ויש אמבטיה עם מלא מקום. וטלויזיה. ושוקולד. ותפריט שירות חדרים. ומיטה ענקית." אני קפצתי עליה.
"קנית סוויטה עם בריכה בחורף?, מתחיל להיות קפוא.!"
"זה בסדר היא אמרה שזו בריכה מחוממת. וכן באמת קר תדליק את החימום. המרתף לא עשה לי טוב." נשכבתי על מיטת המלון, כמעט ירדה לי דמעה. כמה שנים שלא נהנתי לישון בלי פחד. זה קשה כשכמה עובדים משגיחים עליך.

"אני מצטער בשבילך. באמת." הוא חייך והחל לטפל בפצע שלו.
"אני מבטיח לך אעשה הכל כדי שהוא לא יפגע בך יותר." הוא נאנח.
"עשיתי טעות. כשיצאתי נגדו לפני כמה שנים. לא יכולתי לברוח, לא השגתי כרטיס טיסה, הייתי נאיבית. ללא שכל. שכחתי שיש לי עסק עם אדם שכל מה שמעניין אותו זה נקמה." אני מרימה באושר בונבוניירה ומכניסה לפי. מממ, מרגיע.

"קח סוכר. איבדת דם., ותשתה מים!"
"תודה אמא." הוא התחכם, "בכיף ילד." צחקקתי.
"אני מוכרחה להיכנס לבריכה." אני מורידה את בגדיי ומפעילה את החימום. נעים ביותר.
"את לא פה." ריי מדגיש. כן. נפלתי עמוק אל תוך אהבת החופש.
מותר לי להנות כמה שעות.

"לפחות כרטיס האשראי שלי עשה כמה דברים טובים." הוא צחקק וחייכתי.
"יכול להיות שאני שמחה סתם ובעצם אתה עובד סמוי הרוצה לבדוק את נאמנותי לאחי." הוא הנהן. "חשיבה יפה. האמת גם אני הייתי חושד בי. הרי תמיד נפגעת, מי אמר שיהיה לך טוב עכשיו?." החלתי לשחות בבריכה.
"אני אוהבת בריכות קטנות. מקורות. רק אני והמים. מרגיע, זה נותן למחשבות להירגע. אז כרגע לא אכפת לי מי אתה. אלה מה אני עושה כדי לבלות במשך יומיים שלמים בגן עדן."

"אני אוהב את החשיבה שלך. אך תצטרכי להקשיב לי עוד מעט. לפני שתרדמי, אני מצפה ממך להקשיב. את חשובה לי בקירבה לאחיך. ואני חשוב לך כדי לתת לך את החופש ממנו."

"כן כן. להקשיב. אחר כך. לפני השינה תספר לי." החלתי לשחות במים החמימים. החזייה שלי כולה רטובה, אך אין לי פה בגד ים. בדרך כלל קשה להשיג בעיר קרה כזו פריט של קיץ.

"את צריכה לאכול." הוא אומר לפתע. אכן כן. בטני רועדת. ונפתח לי התיאבון מהרגע שהשוקולד הממכר נכנס לתוכי.
"אזמין שירות חדרים. הוא באמת צדק כשאמר שלא קיבלת הרבה אוכל. את שונה מהתמונות. רזית מאוד.".
עצמתי את עיניי בכוח. הוא צודק באמת רזיתי.

"עוד מעט אוכל אמיתי יגיע לודמילה. הגיע הזמן שתתחילי לחיות." חשבתי על סיילו. הבטחתי לה שהכל יהיה בסדר. הלוואי ואצליח לשחרר אותה ממנו.
אל דאגה סיילו. אני עוד אגיע. דמעה נוראית נופלת אל תוך המים ואני איתה, ממשיכה לשחות, להימלט מן העבר, להיות שווה למים. זורמים לפי זרימת הרוח, כמו נפשי.
}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}

דעתכן?❤❤