המשיכי לנשום

פרק 31: שקט

קייל:
לרגע הרגשתי מנותק. שקט היה באחוזה. אני רואה למולי את סיילו. זכוכיות קטנות עיטרו את עורה. הייתי אומר שהיא ניצנצה מעט. דם זלג מידיה ופניה היו מפוחדות.
מהצד השני עומד טיילר. עבד שאני בטוח שעשה מה שהכלבה הקטנה שלי אמרה לו לעשות. פניה נפלו לאחר שאמרתי לה שהיא בבעיה.
זו פעם ראשונה שאני עומד לכמה דקות חסר מילים. והכל שקט. סיילו לא זזה. טיילר לא זז. ומקס, מקס מת. כשהזין שלו לא מחובר לגוף שלו.
אני מתאפס כשריח הדם הטרי נכנס לאפי. אני לוקח נשימה ארוכה ומתקרב לסיילו.
היא נרעדת מפחד. הכלבה הקטנה שלי רועדת. היא משפילה את ראשה שותקת. אני מרים את פניה ומחייך אליה, חיוך עדין אבל אני יודע שהוא מפחיד אותה. את ידי השניה אני שם על הלב שלה. דופק ללא הפסקה. זה מובן לי. אני חיה. אני ממזמן כבר לא בן אדם. הרוע הזה שאני מרגיש כשאני שולט על אנשים מרגש אותי.
״לכי למקלחת.״ אני מורה לה. ״קייל אני.״ היא אומרת ועוצרת. עיניה העגולות צופות בי. ״לכי למקלחת.״ אני חוזר על עצמי שוב. ״ותחכי לי שם.״ המילים שלי ברורות. בקול יציב. חשוב לי שתבין אותי, ולא תגמגם או שתבקש רחמים ממני. היא מתנשפת מעט ליבה דוהר מפחד. אני אוהב את זה. ילדה טובה שלי. ״אני אוכל להסביר לך מה קרה אדוני?.״ היא משפילה מבט. אני מדמיין או שהיא מתחננת. אני מחייך. ״כן.״ היא מהנהנת והולכת למקלחת סוגרת אחריה את הדלת.
אני מתקדם לטיילר. ״קום מהרצפה.״ אני מורה לו והוא קם. בשקט. לא מתווכח או מגמגם כמו סיילו שלי. ״תסביר לי מה קרה פה.״ גם הוא נרעד מפחד. אני מבין אותו. ״אאני ררק עשיתי״ הוא נעצר ומתחיל להתנשם בחוזקה. התקף חרדה. אני מספיק סבור בדעתי שהוא לא אשם. הרי הוא עשה מה שנאמר לו. הוא נאמן.
אני שולח יד לראשו, מלטף, בשקט. לאט לאט.
״תנשום לאט. אני לא אפגע בך.״ הוא מתחיל להסדיר את נשימתו. אני עוזב אותו לרגע וממלא כוס מים.
בחדר העבודה שלי יש קולר. אני לוקח אותו.
טיילר הסדיר נשימה לאט לאט.
אני מלטף את ראשו לאט. הוא מרים את מבטו אליי. ״קום מהרצפה.״ הוא מתרומם עומד למולי. אני מושיט לו את כוס המים. ״תשתה.״ והוא שותה. לא משאיר טיפה אחת. ״הנה עשית את זה.״ הוא מחייך מחזיר לי את כוס המים. ״עכשיו אתה מוכן לספר לי מה היה שם?.״ הוא מהנהן. ״אני עשיתי מה שהיא אמרה לי. היא הרגישה מאויימת ומשהו קרה לה אדוני. היא אמרה לי.״ אני מרגיש את ליבו חוזר לדפוק ואני עוצר אותו. ״שקט. זה מספיק, אני רוצה שתתרכז כרגע במנוחה.״ הוא מהנהן. אני מקרב אותו למולי ושם לו את הקולר, אני מושך אותו איתי לחדר בקומה הראשונה וקושר אותו למיטה. ״השעה מאוחרת. תלך לישון טיילר.״ אני מכבה את האור ונועל את הדלת. שקט מופתי נשמע מהחדר.
אני לוקח נשימה עמוקה ומתקדם למקלחת.
סיילו עומדת שם משלבת ידיים מסתירה את הזכוכיות שתקועות לה בעור.
אני מוציא עזרה ראשונה. ״אני צריך את היד שלך.״ היא מושיטה לי את ידה. ואני מתחיל בעדינות להוציא מעורה את הזכוכיות. ״אם שוטפים את הדם מידך את תישארי מנצנצת. את מאוד יפה כשאת מנצנצת סיילו.״ אני לוחש. והיא שותקת. כרגיל שותקת.
״רצית לספר לי מה היה שם.״ אני לוחש. היא ממשיכה לשתוק. אני מרים את ראשה וחונק אותה. ״זה שאני לוחש לא אומר שאת לא עונה לי.״ היא נרעדת ומהנהנת. ״אאני מבינה.״ היא משתעלת כשאני משחרר את אחיזתי ממנה.
״הוא רצה לאנוס אותי קייל.״ כשהיא אומרת את שמי ליבי דופק.
״הוא רצה לפגוע בי גופנית., זה היה הגנה עצמית. כי אני רק שלך קייל.״ היא נעצרת ומתקרבת לאוזן שלי. ״רק שלך.״ היא אומרת שוב ואני מהנהן. ממשיך להוציא ממנה בעדינות את הזכוכיות.
״את צריכה לנקות ממך את הדם. תיכנסי להתקלח. אני מחכה בחדר שלי. תגיעי לשם.״ היא משפילה את ראשה. ״אכזבתי אותך?.״ היא מבלבלת אותי. היא מסוגלת להיות לוחמנית, אבל באותה הנשימה כל כך חסרת אונים. הכלבה הזו משגעת אותי.
״כשאני אומר לך משהו את יודעת כבר טוב מאוד מה את צריכה להגיב לי.״ אני סוטר לה. והיא משפילה את הראש.
״את חכמה על העובדים שלי, אבל מפחדת ממני. זה אומר שאני מיוחד?.״ אני שואל מרים את ראשה. היא מתנשפת בקושי. זה בסדר היא צריכה לפחד. ״את מפחדת ממני?.״ אני שואל שוב. היא נרעדת ולוחשת בקול קטן. ״כן אדוני.״ אני מחייך. ״כנסי להתקלח. אני מחכה בחדרי.״ אני עוזב אותה במקלחת לבדה. נותן לה זמן להתכונן למה שעתיד לבוא.

סיילו:
אני נכנסת למקלחת. מזיזה את זרם המים למים חמים. ומחכה כמה דקות. המים עדיין קרים. אני מרגישה את הדמעות שלי יורדות, הן חמימות. אני נכנסת לזרם המים הקפוא ומתקלחת. גופי רועד וחלש אני מתעטפת בחלוק רחצה. ומתקדמת לחדרו של קייל. איני יודעת אם הוא כועס או לא. פניו נראו מופתעות כשנכנס הביתה. לדעתי האישית הוא לא ראה דבר כזה מעולם. ליבי דוהר מפחד. אני דופקת על דלת חדרו שומעת את קולו מורה לי להיכנס. אני נכנסת, לאט בזהירות. ״בבית הזה יש מצלמות. מחר בבוקר אני אוודא מה קרה פה כשלא הייתי.״ הוא לוחש. אני מהנהנת.
״את יודעת מה השעה סיילו?״ הוא שואל ואני מנידה בראשי לשלילה. ״השעה ארבע וחצי לפנות בוקר. הזריחה בקרוב שמיים שלי. אפשר לראות אותה טוב מהחלון. למרות שהוא שבור לרסיסים.״ אני משפילה את ראשי בפחד. ״עשיתי את זה כדי להפחיד אותו אדוני.״ אני לוחשת מרוחקת ממנו. ״טוב זה בהחלט מפחיד ומרתיע ילדה.״ הוא אומר ומורה לי בידו להתקרב אליו. אני מתקרבת לאט. ״פחדתי שהוא יפגע בי פיזית.״ אני לוחשת לאדם שיכול לפגוע בי פיזית בכל שניה קטנה שעוברת. ״למה פחדת?״ הוא שואל. ״כי אני לא אוהבת שכואב לי. זה עינוי ואני פחדתי שיכאב לי.״ הוא מסתכל קדימה לנוף הלילה. ״את יודעת שכדי להיות מחונכת כפי שאני רוצה. את לא צריכה לפחד מכאב סיילו. בואי אליי.״ הוא אומר ואני מתקרבת אליו. הוא מרים אותי ושם אותי אל מול הנוף החשוך של הלילה. ״את צריכה ללמוד לאהוב את זה סיילו.״ הוא מסדר את גופי. ״מה הכוונה?.״ אני לוחשת.
״אני שמח שאמרת לי שאת מפחדת מכאב. כשאת מודה בפחדים שלך כך אני יכול ללמד אותך להתמודד איתם.״ ״אני לא צריכה להתמודד איתם.״ אני אומרת בקול. ״ופה הטעות שלך. כשאני אחראי עלייך סיילו קטנה, את תלמדי בדרך שלי להתמודד עם הפחדים שלך. רק ככה תהיי מספיק חזקה כדי להתמודד בהמשך.״ אני מרגישה את ידו על התחת שלי מלטפת בעדינות, ומפליקה. אני נושכת את שפתיי. ״כואב?״ הוא מלטף את ראשי. ״כן זה כואב.״ אני מרגישה צריבה על עורי. ״בזריחה אני אפסיק.״ אני מרגישה את ידו מפחידה בשנית, ובשלישית״ אני מנסה לעצום עיניים ולנסות להתעלם. והוא ממשיך בלי הפסקה. ״עד הזריחה סיילו.״ הוא אומר בקול חזק. ״עד הזריחה אדוני.״ אני מגיבה בשקט מופתי ומקבלת את הכאב.
}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}
אוהבת אתכן.