המשיכי לנשום

פרק 34- עד שאברח

סיילו:
אני נכנסת לחדרו של קייל. נזכרת שוב שאני עירומה. החדר עדיין נותר באותו המצב. זכוכיות מפוזרות. אור מעומעם. עוד מעט הבוקר יעלה. אשמע את הציפורים מצייצות לי באוזן, כמה שהמנגינה הזו יפה. הייתי נותנת כל כך הרבה כדי לצאת לטיול בטבע ולהרגיע את המחשבות שלי מהכלא הזה.
״תיזהרי לא לדרוך על זכוכית סיילו.״ קייל מורה לי ואני מהנהנת בשקט, עולה על מיטתו.
״אני קניתי לך מתנה.״ הוא אומר לפתע. והרמתי את פניי לשאלה. ״מה? מתי הספקת?״ הוא מחייך. ״לפני הארוחה קניתי לך משהו, תכננתי להביא לך אחרי ארוחת הערב אבל לא תיארתי לעצמי שזה יגמר כפי שזה נגמר.״ לא נעים לי להודות שאני בכלל לא מוצאת דבר הגיוני בדרכי ההגיון של קייל. הרגשתי את ליבי דוהר כשהוא התיישב לידי על המיטה. ״קודם אוכל אמיתי, ועכשיו מתנה. אני עוד אחשוב שאתה אוהב אותי.״ צחקקתי, אני מנסה להקליל את הסיטואציה, אולי זה מה שיעזור לי?. דרכיי המשונות להפוך את נפשי לשפויה במקום לא שפוי פורצת את גבולות ההגיון שעוד קיימים בתוך הלב והראש שלי.
״אני אוהב אותך סיילו.״ הוא רציני. אני מורידה את החיוך. ״מה?״ הוא מלטף את פניי ברוך. ״אני באמת אוהב אותך סיילו, אם לא הייתי אוהב היית כבר מתה.״ אני לא יודעת מה אני מרגישה. סלידה, כאב, עצבים? אולי הכל ביחד?
״איך אתה אוהב אותי? אתה פוגע בי קייל. לא פוגעים במי שאוהבים.״ אני אומרת בנחת מביטה בעינייו מנסה לחפש היגיון.
פניו כעוסות ומיד אני מרגישה את עוצמת ידו על הלחי שלי. ״זו הדרך שלי לאהוב, כפויית טובה!״ עוד סטירה. ״אני מנסה לתת לך מתנה ואת ישר פוגעת בי!״ גופי נרעד מהלם וקור ואני שותקת.
הוא זורק את המתנה לידי והולך למקלחת. אני יושבת שם בוהה במתנה בזמן שאני שומעת מים זורמים, וממנו רק שקט.
אני מפתיעה את עצמי כל פעם מחדש. אני מביאה אותו לסף שלו בכל פעם. זו התוכנית. אני מחייכת טיפה לעצמי, למרות הכאב והפחד, בסופו של דבר יש לי משימה. אני קורעת את אריזת המתנה ומוצאת סט של הלבשה תחתונה. תחתון תחרה בצבעי שחור ובורדו וכך גם חזייה תואמת. והמידה מדויקת. הפטמות שלי עומדות מרוב הקור. אני מדליקה את המזגן על חימום, ולובשת את המתנה שהביא לי, אני בטוחה שזה ירכך אותו. אני נכנסת מתחת לשמיכה המחממת.
אני מרגישה חום לידי. קייל מצמיד אותי אליו ואני מסתובבת ומחבקת אותו. ״תודה על המתנה אדוני.״ ״אהבת אותה?״ הוא לוחש. ״השילוב צבעים מושלם, המידה מדויקת.״ אני אומרת בלחש. הוא מחייך ומלטף את פניי. ״את שלי סיילו את יודעת את זה?״ הוא שואל. ״אני חטופה. אני יודעת מה מקומי.״ אני אומרת לו. ״תפסיקי לנסות לפייס אותי סיילו, אני יודע מה את עושה. מחר את תחזרי להתנהג כפי שאת תמיד מתנהגת.!״ הוא אומר. ״איך אתה היית מגיב אם היית בצד שלי?״ אני שואלת. ״כבר הייתי בצד שלך.״ הוא מתוודה. אני אחוזת הלם. ידעתי שיש פה משהו מסריח אבל לא ציפיתי לדבר שכזה. ״מה?״ אני לוחשת. ״אבא שלך חטף אותי סיילו.״ הוא אומר ומסתובב לצד השני של המיטה. ״אני לא מבינה, למה הוא עשה את זה?.״ הוא התנשף לאט והחל לרעוד. ״היי.״ אני מלטפת את גבו מנסה לנחם אותו.
״אני נוקם בו דרכך, זה עושה לנפש שלי טוב לדעת שהבת שלו כלואה אצלי והיא רק שלי.״ העסק שלי עם חולה נפש כמו קייל מחמיר מיום ליום. עוד סוד ועוד סוד מתגלה. והשאלה הכי הזויה היא למה אבא שלי חטף אותו.
״אני יותר מידי טוב אלייך.״ הוא אומר לפתע וליבי דופק.
״אתה בסערת רגשות קייל, אתה לא באמת מתכוון לזה.״ הוא מסתובב אליי, עיניו מבשרות רעות.  לפתע הוא מרים את ידיו ומחזיק בשתי ידיי מעל ראשי. ליבי דופק בחוזקה. ״קקייל״ אני מגמגמת. הוא מוריד את התחתון ממני ודוחף אצבע לבפנים. אני לא דלוקה זה רק כואב לי. ״זה כואב לי קייל.״ אני מסתכלת על עיניו הקרות. ״בבקשה קייל, בבקשה.״ הוא מתעלם ומתרומם ממני ומביא קונדום מאחת המגירות שלו. הוא עולה מעליי ומחדיר אצבעות לתוכי ולאט לאט מחמם את המקום. אני מתפתלת במיטה ומתחילה לגנוח בשקט. ״ילדה טובה.״ הוא לוחש לי באוזן ומתנשם. ״תהיי רטובה בשבילי.״ הוא לוחש ומגביר את המגע בין רגליי. אני מתחילה לרעוד לאט. אחרי כמה דקות הוא מפסיק מחזיק בידיי ביד אחת וביד השניה מסדר את הקונדום על איברו.
לא עוברת שניה והוא בתוכי. זז מעלה ומטה. אני מסתכלת עליו גונחת במקצת. לאחר כמה דקות הוא יוצא ממני וגומר על הבטן שלי. הוא נשכב לצידי מתנשף. וכך גם אני.
הוא מתרומם מהמיטה ומביא מהחדר שירותים מגבונים. הוא מהגב לי את הבטן מהשפיך שלו, כשהוא מסיים הוא נשכב לצידי ומלטף את פניי. אני לא מצליחה לזוז. אני מרגישה רק דמעות על לחיי האדומות. אני משתנקת בשקט. הוא גונח בעצבים. ״תשתקי כבר.״
אני מנסה להירגע ולשתוק. אני מרגישה שהגוף שלי נקרע כבר. הנשמה שלי הרוסה.
״אני מרגישה הרוסה.״ אני מודה מנגבת דמעה ארורה.
״את מקשה על עצמך ועליי. תשלימי עם המצב שלך.״  הוא אומר וליבי נשבר.
״מתי תהיי מחונכת כבר.״ הוא מתנשם בעצבים, ואני שותקת.
״אנסת אותי.״ אני לוחשת.
״נכון.״ הוא אומר. ״תלכי לישון.״ הוא אומר ומסתובב לצד שלו במיטה.
אני בוהה בקיר לזמן מה עד שעיניי נעצמות.

אני מתעוררת בבוקר למגע יד המלטפת את לחיי.
״בוקר טוב סיילו.״ קייל אומר לי.
״אדוני.״ אני לוחשת.
״כן! ילדה טובה.״ הוא שמח וממשיך ללטף את פניי.
״הרופא מחכה בחוץ.״ הוא אומר ומביא לי בגדים ללבוש.
״תתלבשי.״ אני מתרוממת ומתלבשת. ״תיכנסי למיטה אני אכניס אותו.״ אני עושה מה שנאמר לי.
הרופא נכנס לחדר ומתיישב על כיסא ליד המיטה.
הוא בודק לי חום.
גרון.
עיניים.
״הכל תקין!.״ הוא אומר מחייך שמח שאני מרגישה טוב.
״יש עוד משהו שאת רוצה ממני.?״ הוא שואל.
״הגב שלי בבקשה.״ הוא מהנהן.
אני מסתובבת ומראה לו את הגב. הוא שותק.
הוא מעביר את ידו על גבי.
״אני ארשום לך כדורים, ומשחה.״ הוא אומר ואני חוזרת לאותה השכיבה.
הוא מתרומם ויוצא מהחדר.
קייל נכנס אחריו לחדר ומתיישב על ידי.
״הוא מביא לי כדורים ומשחה.״ אני לוחשת. ״לגב?.״ קייל שואל. אני מהנהנת. ״בסדר, אני אביא לך את מה שצריך.״ הוא אומר ונושק למצחי, ״הוא נתן לי את ההוראות לטיפול. זה לא בעיה.״ הוא אומר ואני נרגעת.
״הוא לא שאל אותי איך זה קרה.״ אני לוחשת.
״הוא לא צריך לדעת, זה לא עיניין שלו.״ קייל אומר ואני מהנהנת בנחת.
״טיילר במצב שלך כבר הרבה זמן סיילו.״ הוא מעביר נושא. ״אם תשימי לב תראי שהוא בריא ושלם, הוא יודע לציית למי שמבקש ממנו. לא ביקשתי ממך יותר מידי. אני לא רוצה להכאיב לך.״ הוא אומר ואני מהנהנת.
״אתה לוקח אותי לארוחה הבאה עם השותפים שלך?.״ אני שואלת. ״מאיפה זה בא?.״ הוא שואל. אני מושכת באפי. ״אני לא רוצה ללכת.״ אני מודה. ״אז לא אקח אותך.״ הוא מושך בכתפיו. ״חשבתי שטיול יעשה לך טוב. אולי גם זה לא מגיע לך.״ הוא אומר ואני מהנהנת. ״אתה חושב שמגיע לי לצאת מפה?״ אני שואלת. ״לא.״ אני עוצמת את עיניי בכאב. אני לא אצא מפה עד שאברח.
}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}