אני משתחררת ממנו. לאט. זזה. ריי רק ממשיך לגעת. במותניי, משתדל לקרב אותי. לגונן. הוא ממשיך ללטף את שיערי הרטוב. כל כולו רק ממשיך לגעת. לנסות לקיים קירבה שתנסה להציל אותי מעוד מחשבות. אך המחשבות ממשיכות להופיע. גם אם אשים אוזניות על וליום מלא. עדיין ארגיש אותן צורחות במוחי כמו ראפ לא מוצלח.
עוד ועוד מחשבות. מבטי מתענן. פניו שלו מבולבלות. "תני לי להיכנס לודמילה." הוא המשיך ואמר לי בין שניה לשניה. עם כל התקף שתוקף אותי אני מאבדת את זה. מוחי לא חושב כשורה. אני נתונה לשליטת הרגש. להרס. לכוחניות. סיפורי מעולם לא היה קל. נולדתי למקום הלא נכון. לא אהבתי מעולם את עסקו של אבי. תמיד ידעתי שהשלטון יביא אותו לתבוסה. הרי גלגל המלוכה הוא ערמומי. אתה יכול לעלות ואז לרדת למטה באותה המהירות. צריך להיות חזק כדי לא ליפול. להתקדם לאט עד שמגיעים למטרה. אבי היה יהיר. ידע את מקומו קיבל את הכבוד המגיע לו. אך זה לא עזר לו כאשר נפל.
אחי לא יבין לעולם שללכת בדרכו של אדם שנגמרה ללא מוצא סביר לא תביא אותו לעולם לגדולה. היסטוריה תמיד תחזור על עצמה אם אדם ילך בדרכו של אחר ולא בדרכו שלו. לכן צריך לשמור על גאוותנו שלנו לעצמנו, על מנת שלא נסיים כמו אנשים אחרים. אשר נתנו ליהירות הגאווה לשלוט עליהם עם עוצמותיה הגדולות. אדם אשר ילך בדרכו שלו, יסיים בדרכו שלו. וזו דרך הבנתי לשינוי המזלות של כל אדם ואדם בעולם.
"אתן לך להיכנס. רק אם תבטיח לתת לי מקום סביר לדרוך עליו. אני לא אכנס למלחמת שווא עם אדם שיש לו רוב עליי ועליך.
עשיתי את הטעויות שלי כבר. בהמון דרכים טעיתי ונותרתי לבד. ללא אהבת חיי הקודמת. נתונה לשליטתם של עובדיו וחבריו של אחי. להתעסק עם חולה נפש זה לא קל. איני יודעת אם הוא יודע איך לטפל בעצמו. אני מניחה שהוא לא יודע ריי.
לא אלך איתך אם לא תבטיח לי את הגנתך והבנתך." אני מתנשפת ומתקרבת אליו.
אין ברצוני לפגוע בו. עיניו החומות הנוצצות מזכירות את אורי שלי. אור עיניו מזכיר לי את רצון התקווה שהיה טמון בתוכי בעבר. אך אם כל התקווה היפה הזו אין בה אמונה כאשר אתה נופל עמוק.
"אני מבטיח לך לודמילה." ריי מתרומם. מרים את קולו בשמחה.
"אני אתן לך מה שתרצי. רק תעזרי לי." אני מתרוממת אחריו.
הולכת אל המטבח. מכינה לנו קפה. השעה מאוחרת. שנינו לא ישנים טוב. אני רגילה לזה. השאלה האם הוא מוכן לזה. לימים של פחד. לצאת למלחמה שקטה עם אחי.
"צא למרפסת. נשב על קפה חם עם הקור של סאלמנקה. נשב לדבר כמו אנשים בוגרים." הוא מהנהן והולך.
את הקפה אני מכינה חזק. אני מוסיפה בצד מעט מהשוקולדים שהמלון הביא לנו. אני בהחלט מרגישה תחושה של כאב כשפתחתי את פצעו ברגלו שוב. אם לא אטפל בזה הפקידה השואלת תשאל שוב על מצבו מחר.
אני מגישה לריי את הקפה שלו. סידרתי את שיערי הרטוב. והתכופפתי לכיוון רגלו.
"זה בסדר לודמי. אני אוציא את שברי הזכוכית לבד." אני מחייכת חיוך מחשבתי.
"זה כואב לך. ראיתי על עינייך הנוצצות. תן לי לתקן את טעויות חרדתי." הוא שולח את ידיו לפניו.
"את חתיכת חית פרא. אני לא מצליח להבין איך לא הצלחת לברוח." אני מוציאה שברי זכוכית קטנים צבועים בדם. "כשאדם נמצא בשמירה מלאה. עשרים וארבע שבע. הוא מבין שאין לו אופציה אלה לשתוק ולחכות לימים טובים יותר.
זכרוני שלי מעולם לא היה יפה. תמיד נשאבתי למוחו של אחי. הוא מכר את שירותיי לחברים שלו. נתן לי ללקק את דמם כמו כלבה מזוינת, נתן לי לענג אותם למטרות רווח. הושפלתי כי יצאתי נגדו. אם יוצאים נגד אחי צריך להתכונן למוות בטוח או הצלחה מפוארת. אתה צריך להגיע עם תוכנית ברורה. אם תעשה טעות אחת ולא יהיה לך מקום לברוח אליו אחי יענה אותך. קח בחשבון את מילותיי."
ריי לא מוציא הגה מפיו. אני עוזבת את עיסוקיי כדי להביא צמר גפן מערכת העזרה הראשונה.
אני שוטפת את צמר הגפן המים ומתחילה להעביר אותו בעדינות על זרמי הדם שהתחילו להיקרש.
ריי לוגם מן הקפה שלו. "אחי הגדול הסתבך עם אחיך. נפל לסמים באחד המועדונים שלו. רימו אותו במשחקים, ניצלו את הטפשת הרגעית שלו. את יודעת, סמים ואלכוהול מעולם לא היו השילוב הטוב ביותר. הוא סיים את הערב עם חובות ופתק בכיס הג'קט שלו.
הוא התעורר לאחר הנגאובר שעבר גילה את מעשיו. מאותו היום הוא ברח מהבית. בריחתו הצילה אותו. כולנו היינו בשוק. אמי ואבי הבינו שהוא נעלם לגמרי. הוא השאיר להם פתק קטן. כתב. "הסתבכתי. להתראות." לא עברו עלינו ימים קלים. אבל הייתי מוכרח להמשיך הלאה." ריי התנשף. "איך מצליחים להתקדם במצב כזה?." אני שואלת לאחר שזרקתי לפח את צמר הגפן האדמדם.
"כשאתה חייב להתחיל לממן את הבית."
"אמא שלי נקלעה לחרדה. לא הצליחה להרים את עצמה לעבודה. אבי היה חולה, קיבל כסף מהמדינה. הגענו למצב ללא קיום. אנחנו לא ידענו מה קרה לאחי. לאחר היום הנורא ביותר בחיי."
אני מתיישבת למולו לוגמת גם אני מהקפה שלי.
ריי מוציא סיגריה וממשיך.
"ביום אחד מסכן אמי יצאה לקניות ודפיקה קטנה בדלת שינתה את חיי.
אנשיו של אחיך הגיעו. התעמתו עם אבי. פחדתי עד מאוד ובהחלטת הרגע ברחתי מהבית דרך חלון ביתי, רצתי אל הלא נודע עד שקול הירייה השתלט על מוחי. הרגשתי נורא. ידעתי מה קרה. אך המשכתי לרוץ מבלי להסתכל לאחור.
אני בן נורא. אני יודע. נטשתי את אבי ברגעיו האחרונים כדי להציל את חיי שלי. מאותו היום אני חי חיים אחרים.
הצלחתי ליצור קשר עם אח שלי. יש לי כתובת לבית אליו הוא ברח.
הוא במדינה אחרת. אך הוא לא מוכן להגיד לי את שמה. כבר תקופת זמן ארוכה אני מתכנן את הקנייה שלך. אני מאוד בעניינים. איך את שואלת. אם יש משהו שהצטיינתי בו הוא מחשבים. אני האקר מושלם לכל רצונותיך. אני עוקב ביסודיות אחרי כל צעד שאחיך עושה. גיליתי מי הבחור אליו היית צריכה להימכר. עובד מן עובדיו של אחיך. באותו היום הגעתי לביתו והרגתי אותו על מנת לקחת את מקומו. הצלחתי לקחת את מקומו. עבדתי על אחיך בצורה מאוד ערמומית. והנה את פה.
ועלית לי המון כסף. והדרך הייתה קשה. אך הייתי חייב אדם שקרוב אל אדון המאפיה. אני רוצה למותת את אחיך. לצאת לחופשי מכל העסק הזה. אני רוצה לנקום את מות אבי בכך לקיחת כל כוחו של אחיך. אני רוצה לפגוע באדון המאפיה. ואת לודמילה האדם היחיד שיודע על חולשותיו. לכן אני זקוק לעזרה.
ואני מבטיח לך. אם נצליח אני אתן לך כל שרק תרצי." אני מסיימת את הקפה ומכניסה עוד שוקולד אל תוך פי.
אני נפעמת מסיפורו.
"איך ידעת למי אני נמכרת. ואיך אתה קנית אותי עם אחי ידע על קיומו של העובד ההוא.?"
"אחיך לא ידע במדויק מי הוא. את השלבים הראשונים במציאת קונה עשו העובדים מתחתיו. את מכירה את אחיך. הוא נאלץ לבצע נקמה קטנה במישהי. לא היה לו זמן להתעסק בזה.
שיחדתי עובדים לאחר המוות של העובד שהיה אמור לקנות אותך. גייסתי את הכסף. עשיתי קעקוע מזויף והתחלתי בתוכניתי.
את הכסף שלח לי אחי.
כמו שאמרתי, אני לא יודע במדויק איך הגיע אליו כל כספו. הוא לא מוכן לספר לי היכן הוא. אני יכול לגלות. אבל הוא ביקש שלא. כל זמן שאני יודע פחות על מקום הימצאו זה בטוח יותר לי ולך." הנהנתי לוקחת עוד שוקולד.
ראשי כבר כואב.
"אין לי מילים ריי. אני צריכה לישון. אני עצמי רוצה להשתחרר מהצל של אחי. אם אתה מציע לי את זה אני איתך." פניו של ריי נרגעו מעט.
"ברגע שנשלוט על המאפיה של אחיך הכל יהיה ורוד בחייך. וזו הבטחה. לא אעזוב אותך איתו לבד. אם ניפול ניפול ביחד." כל כולי מפחדת. אבל אני לא יכולה להיכנע לפחד.
אולי זה עוד יביא אותי למקום טוב בחיים.
}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}
עוד פרק. בפרק הבא סיילו חוזרת. התגעגתן?❤🥰
YOU ARE READING
המשיכי לנשום
Mystery / Thriller"מי זו, אדון קייל" אמר הבחור הצעיר אל השטן. "היא הנקמה שלי" הסתכל עליי בגאווה. הם מחייכים אליי. אני אוחזת בשרשראות הברזל המחזיקות אותי לתקרה. אני שותקת כמו ילדה טובה. בעולם שלו יש חוקים. ואני מוכרחה להקשיב להם. אך כמו שאני הנקמה שלו, הוא הנקמה שלי...
