המשיכי לנשום

פרק 6: דרך העיניים

התעוררתי. למה התעוררתי?, איני יודעת.
חלום לא חלמתי, למעשה גם לא רציתי לחלום.
קשה לי לראות את עצמי נשברת. כי אני לא. הבטחתי לעצמי להיות שורדת. האם אשרוד בדרך הקשה?.

שאריות של דמעות לחות נותרו על הכרית שלי.
שמתי את ראשי עליהן. מתרטבת במקצת.
זכרי את הכרית הזו, את הרגע הזה. הדמעות שלך נשפכו בגללו, ההיי שורדת, גם אם חייך תלוים בזה.

הסתכלתי סביבי. חדר מסכן. צעדיו של קייל לא הוראו באופק.
התרוממתי אל עבר החלון. אני בקומה העליונה. שער האחוזה כבר לא אותו השער. החצר אינה החצר שהייתה בעבר, עובדיו שינו אותה. חיילים מזוינים.

אני נושמת עמוק, שואפת את האוויר הטהור לריאותי.
אני מתקדמת לחדר האמבטיה.
השפלתי את ראשי, היה כואב להסתכל על עצמי. ילדה מסכנה, חלשה, ללא בסיס.

נותרתי לבד בעולם. ראשי כבד ממחשבה, אך לצערי הדבר היחיד שאני עושה בשלושת הימים האחרונים הוא לחשוב. כנראה שחשיבה דרך מראית העין שלי שגויה, חלקלקות היא שם המשחק, אם אראה רצון לברוח לא אצליח לברוח. אמון סיילו. את צריכה לבנות אמון. וכן. זה יקח לך זמן.

אני שוטפת את פניי ונכנסת למקלחת, המים חמים הפעם. יום של שמש בחוץ, מזג האוויר משתגע בימים האחרונים. בדיוק כמוני.
מעולם לא תיארתי לעצמי שאתחבר לרגשותיו של מזג האוויר, אך כנראה כשיש שינוי מהותי שלא תלוי בך הכל הולך.

הירך שלי התחילה לצפצף כאשר יצאתי מהמקלחת.
ברגע דלת חדר האמבטיה נפתחה.

התעטפתי במגבת.

שתקתי. עיניו החומות זעקו בשנית. אני רוצה לדעת לקרוא את עיניו. דרך עיניו אוכל להיכנס למוחו ונשמתו, דרך עיניו אוכל להגיע לתשובה שאני מחפשת.
דרך עיניו אוכל לבקש רחמים, דרך עיניו אולי עוד אצא מהתהום בחיים.

ראיתי קור. עיניו דוממות. כמה רוע יכול להיות לאדם מתחת לבגדי היוקרה שלו?.

דקות שקטות עוברות. נשארתי עומדת. קפואה. צוללת עמוק. מהופנטת.

גופי החלש החל לרעוד כאשר התקרב אליי.
הוא אחז בלסת שלי, הרים את פני מעלה.

חיוך ניצחון נמרח על פניו.

"אני מאושר." הוא אמר לי. "אני גאה בעצמי." הוא חזר על מילות הניצחון שלו בקול ישיר ומחושב. 
אך עדיין שתקתי. דרך השתיקה והקבלה אצליח להוציא את התשובה.

ידו הכבדה עברה לאט על פניי, ידו השמאלית קירבה את אגני אליו. עצמתי את עיניי בכוח כאשר הרגשתי את שפתיו על גופי.
"שלי." הוא נהם.
הרגשתי את ידיו מורידות ממני את המגבת הארורה.
הייתי חשופה לפניו. חשופה ופצועה.

גופי כבר התייבש, אני חוששת שאני מתחילה להזיע.
הוא קירב את מכשירו לירך שלי.

"המכשיר הזה יעזור לי לאתר אותך." הוא נושק למצחי. "את הפרס שלי. המתנה שלי." הוא העיף טיפת מים מפניי, התנועות הסיבוביות שלו גורמות לי להרגיש חפץ.