המשיכי לנשום

פרק 38: ארוחת ערב

קייל נשכב מעל גופי ומנשק אותי בעדינות. ״אני יודע שאני לא הגבר הכי טוב שיש. רק רציתי שתדעי שתמיד אהבתי אותך סיילו. עוד כשהיית ילדה קטנה גמדה ובלונדינית.״ גופי מסתחרר ואני מתנשפת.
״למה אתה מתכוון אדוני?.״ אני לוחשת ומסתובבת אליו. מבטו מרצין ואני משתדלת לזייף חיוך שירגיע אותו. ״אני מתכוונת אמ, אתה תמיד אומר שהכרת אותי כשהייתי קטנה ואני לא זוכרת אותך. אני הכרתי אותך רק בשנים האחרונות שהיית עובד פה בבית. אני פיתחתי אלייך רגשות קייל, ופחדתי להתוודות עליהם. אני מבולבלת אדוני.״ קייל מחמיץ את פניו. ״תכננתי שכולם ידעו בסיפור השולחן שלי. אבל באותו הערב הכל הסתבך. השותפים שלי עובדים איתי ביחד. אבל הם לא מכירים את הסיפור שלי. ואם להיות כנה אף אחד לא מכיר. אני יודע לשמור סודות יותר טוב מכל אדם שהכרתי בעברי.״ אני מהנהנת וידי עוברת בעדינות לראשו ואני מלטפת אותו כמו תינוק. ״ומה גרם לך לרצות לשתף אותם פתאום?״ הוא חייך מתחתיי. ״השלמתי את המשימה שלי בחיים והגשמתי את הנקמה שלי.״ כל פעם הוא מדבר על הנקמה שלו. נקמה שכל כך חשובה לו. אני לא נולדתי אתמול ואני מניחה שזה קשור לאבי. שישמע מוזר אבל קייל מאוד מזכיר אותו. הוא יודע לשמור על חייו סודיים. אבי היה אדם שקט אבל תמיד ידעתי שיש דברים שאני לא יודעת וגם לא אדע. עם השנים למדתי להסתדר עם זה. כיבדתי את אבא שלי יותר מהכל. עד שיום אחד קייל לקח אותו ממני, ועם אבי הוא לקח גם את החירות שלי.
״אני שמחה שהגשמת את הנקמה שלך קייל.״ אני מתנשפת. אני לא מאמינה למילה שיוצאת לי מהפה, אבל אני מרגישה שהוא צריך לשמוע את זה. קייל הגשים את רצונו בסופו של יום, אני לא אומרת דבר מלבד האמת, מרה ככול שתהיה.
״אני יודע שאת משקרת לי סיילו.״ קייל הוריד את ידי ממנו וקם אל עבר המקלחת. ״למה אתה חושב ככה אדוני? לא אמרתי דבר מלבד האמת. אתה אמרת לי שאני צריכה להתרגל למציאות הזו. ומה אם אגיד לך שהתרגלתי? אני לא יודעת מה הכוונות שלך כלפי כי כפי שאמרת אתה את סודותיך שומר. אבל בטיפת התקווה שנשארה לי לחיים מאושרים לצידך אני מכריחה את עצמי להתרגל.״ הוא מתקדם לגופי העירום ומושך אותי למקלחת. ״יופי הגיע הזמן. למרות שאת לא מכריחה את עצמך סיילו. את מפחדת. וזה בסדר זה חלק מההבנה הבסיסית של הישרדות בעולם שלי. תחשבי על זה לרגע.״ קייל מסובב את גבי למראה. ״הסתכלי סיילו. את חושבת שהצלקות שהשארתי בך לא עשו דבר בהתפתחות ההבנה שלך?.״ הוא צודק. ״אתה צודק.״ אני מפסיקה להסתכל על גבי בבושה. ״את בכלל מבינה עד כמה השתנת? את בקרוב תהיי בת שמונה עשרה. ילדות בגילך לא מגיעות לבגרות כזו. את צריכה להגיד לי תודה.״ להגיד לו תודה. תודה קייל שהרסת את חיי ורצחת את אבי. ״תודה אדוני.״ בחוסר אמונה אני משחקת את המשחק שלו. אני צריכה לשרוד בעולמו כפי שאמר.
״אתה למדת פסיכולוגיה בעבר קייל?.״ הוא מחייך. ״יש מישהו שלימד אותי כמה דברים על החיים.״
״מי זה קייל? אתה תמיד מזכיר אדם מסוים ותמיד זה מטריף אותי. יש לו שם קייל. תגיד לי את שמו!.״ קולי עולה מעלה ואני מסתכלת היישר אל תוך עיניו הקרות. ״אבא שלך.״ הוא אומר ומכניס אותי למקלחת. ״מה זאת אומרת אבא שלי קייל? מה אבי עשה לך. תדבר כבר!״ הוא עושה לי לא בראשו ושופך על עצמו סבון. אני מחזיקה את הדוש בידי ומחממת את המים. ״זה לא הזמן לזה סיילו. יש לנו ארוחת ערב שהכנת.״ אני צוחקת. ״ארוחת ערב בכלוב הזה. אתה בכלל יודע מה זה להיות אסיר? לא לראות אור יום שרק אתה מחליט על חיי? אתה בכלל מבין עד כמה אתה אכזרי? שלא נדבר על אחותך. איך יכולת למכור את אחותך? תחשוב על המעשים שלך.״ לודמילה לא שכחה אותי אני בטוחה בכך.
״הייתי צריך את הכסף.״ היא אחותו.
״יש נשים אחרות.״ הוא צחק. איך אתה מסוגל לצחוק.
״את מוכנה למכור ככה סתם אישה אחרת? את בטוחה במה שאת מוציאה מהפה שלך?.״ אני משתתקת. איך יכולתי להגיד דבר כזה. ״את מתחילה להישאב לעולם שלי. והפעם לא אני זה שעשה לך את זה. את מתרגלת למציאות הזו. לאט לאט סיילו. אני מאמין שעוד אגיע להשלמת רוחך החדשה בקרוב.״ ליבי פועם מכאב. רוחי החדשה. זה לא פשוט לחשוב על שינויים, זה אף פעם לא דבר קל. קשה לי כבר להבין את עצמי. אני שותקת.
״אל תקחי את זה קשה, יש אנשים בעולם שיש להם מציאות אחרת. ויש אותך שאת צל בעולם שלי. ואת שלי. תמיד תזכרי את זה. לא משנה כמה תקווה תהיה לך. את תמיד תזכרי שאת שלי. גם אם אי פעם תצליחי להימלט אני ארדוף אותך. כשתלכי לישון תמיד תזכרי שאני עלול להגיע, כשתלכי לעבודה את תמיד תחשבי פעמיים אם לצאת החוצה או להישאר במקום הבטוח שלך. כשתצאי לסופר או לחנות ביגוד. הצל שלי תמיד יהיה מעלייך. וברגע שאמצא אותך אני.״
אני מקרבת את פי לפני שהוא מספיק לסיים את המשפט ומנשקת את שפתיו הנוראיות. קייל תופס ישר פיקוד ומרים אותי הוא יוצא מהמקלחת בעודי בידיו ומשכיב אותי על מיטתו בעודנו רטובים. אני קופצת על גופו וטורפת את שפתיו המלאות ומחדירה את לשוני בחושניות, ידיי עוברות על גופו בעדינות ואני עוברת לצווארו ומחדירה נשיקות קטנות ומענגות, קייל גונח בהנאה ואני מגבירה את קצב התזוזה שלי ויורדת לאט לאזור המפשעה שלו, לא עוברת שניה וראשי קבור עמוק באיברו, פי חודר ואני עולה ויורדת פעם לאט, פעם מהר. עד שהוא מתקשה בתוכי. ״סיילו.״ הוא גונח, פעם ראשונה שהוא נותן לי לענג אותו מרצוני החופשי. הפה שלי לא מוכן לשחרר ממנו עד שיוציא את הכל. אני מסוגלת לזה, אני יכולה לגרום לו עונג. ידיי מטפסות לבטנו ונוגעות בו בעדינות אני מלטפת כל פינה בגופו. ״אני עוד שניה.״ הוא מתריע וברגע אחד של שקט אני משחררת את הפה שלי ממנו ומלקקת את רוקי מלחיי.
אני מתרוממת מהמיטה בעודו רועד. ״סיילו תחזרי לכאן.״ הוא צועק. זה מגיע לו. אני מיד לוקחת שמלה שחורה צמודה מהארון ומתלבשת.
״יש ארוחת ערב אדוני.״ אני יורדת למטה כשאני רואה את טיילר מעיף אליי מבט קטן. ״את נראת אחרת סיילו.״ הוא קובע. ״כן נחנו קצת.״ אני קורצת והוא מחייך. ״אתה בא לאכול?.״ ״הוא יאכל בחדר שלו. אנחנו נאכל לבד.״ אני מסתובבת אל קייל שיורד לאט במדרגות. אני נשארת במקומי מחכה לו. ״אם חשבת שגמרתי לבד את טועה. את הולכת לסיים את מה שהתחלת.״ הוא מחזיק בגופי ומוביל אותי לשולחן האוכל. ״או שמה? תרדוף אותי? הרי הבטחת לי שזה מה שתעשה אם אברח ממך. אז קדימה תרדוף אותי.״ קייל מושיב אותי על כיסא בשולחן האוכל. ״לא נתת לי לסיים את המשפט במקלחת.״ הוא מוזג לעצמו מנה מכובדת מהאוכל ומניח על השולחן.
״מה שבאתי להגיד לך. זה שברגע שאמצא אותך אני אגרום לך לכל כך הרבה סבל. שאת תצטערי שחיית שניה אחת בלעדי. במקום שלך הוא איתי. ואת תמיד תהיי איתי.״ אני שותקת.
״אני רוצה מהיין שלך ולנסי.״
״היין היחיד שתקבלי יהיה הזרע שלי.״ הוא מוזג לעצמו יין וזורק את השאר לפח. ״מה אתה עושה עוד אפשר לשתות מזה! אין לך ערך?.״ הוא מחייך.
״מה את עושה? את מעזה להפסיק באמצע!? אין לך ערך לסבל שלי?״ אני אחוזת אימה מהקלות שלו לזרוק דברים רק כדי להוכיח לי משהו כל כך מיותר.
״אני נשבע לך סיילו, גם אם תתחנני לגמור לא אאפשר לך את זה.״
אני מתרוממת על רגליי ומתקדמת אליו. הוא נשאר לשבת לא זז.
״אז אגמור לבד.״ אני לוחשת לאוזנו ומלקקת אותה בעדינות. ״ואני לא מפחדת מהסבל שתגרום לי ולנסי.״ אני מרימה את כוס היין שלו ולוגמת ממנה בעדינות, אני מניחה את הכוס על השולחן. אני מסתובבת ללכת וידו של קייל נשלחת לשיערי. הוא מושך אותי מהשיער ומשכיב את ראשי על שולחן האוכל. ״מה את מנסה לעשות סיילו.״ אני מחייכת ושותקת. ״תעני לי.״ הוא מושך חזק יותר בשיערי. ״אתה מושך לי בשיער. אומרים שאם עושים את זה למישהי סימן שאוהבים אותה.״ אני מתמסרת לידו והוא מרים אותי על ירכיו. ״אני אוהב אותך.״ הוא מושך את ראשי לראשו ואני מסתחררת אל תוך נשיקתו הרכה.
זו טעות סיילו. ראשי אומר לי אך ליבי דופק בחוזקה.
רק להיום ליבי מסביר. בזמן שידיו מטפסות במעלה גופי גורמות לי להרגיש שייכת.
אני מנשקת את פניו ומתקרבת לאוזנו. ״אני לא אוהבת אותך ובחיים לא אוהב לא משנה כמה תאמין בכך שתשטוף את מוחי.״ הוא מסדר את ראשי כך שאסתכל עמוק אל עיניו.
״את בטוחה במה שאמרת לי?.״ אני שותקת. מנסה לקרוא אותו. להבין למה הוא חותר.
״מה אתה רוצה לשמוע?״ אני מחייכת ושולחת ידיים לפניו. קייל מוריד את ידיי. ״תחזרי לשבת. את צריכה לאכול.״ אני נכנעת וחוזרת לכיסא שלי. הסחרור הזה, החושים שלי מעוותים. אני לא אוהבת אותו. אבל הלב שלי פועם מריגוש כשהוא. אני לא יודעת.
קייל מוזג לי אוכל ואני אוכלת בהנאה.
״ויין? עוד אפשר להציל אותו.״ אני מבקשת.
״וזין? עוד אפשר להציל אותו.״ קייל אומר.
״בסדר.״ אני נכנעת וקייל מוציא את הבקבוק מהזבל ומוזג לנו. ״השקית נקייה תיארתי לעצמי שבסוף אקבל את מה שרציתי.״
״גם הפה שלך נקי. אני בסוף אקבל את מה שלא סיימת.״ אני שותה את היין בשקט ומתחילה לאכול.
״נחיה ונראה.״
}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}