המשיכי לנשום

פרק 12: ריי

"לודמילה." אני מזיזה אותה מעט מחזי המזיע. 
"לודמילה, התעוררי." אני מלטפת את פניה העייפות בעדינות. "אני כה עייפה סיילו." היא מתנשפת עמוק.
"כולך ספוגה בזיעה, מתי התקלחת בפעם האחרונה?." אני בוחרת להזיז קצבת שיער קטנה אשר נדבקה על הלחי השמאלית שלה.
"אני לא זוכרת סיילו. אני מצטערת, שנינו מזיעות." היא מתרוממת.
"החושך הזה." היא אומרת. "הוא חולה בראש." היא לוחשת לי בשקט.
"אל תדאגי לודמילה. אין כאן אף אחד." אני אומרת לה מצחקקת במקצת.
"שקט!, סיילו!." היא נוזפת בי.
"מה קורה?. אין כאן אף אחד אל תדאגי. קייל נעל אותנו פה." היא החלה להזיז את ידיה מעלה מטה, מעבירה זרמי אוויר לפניה הספוגות זיעה.
"את לא מבינה אה?." היא נושפת בעצב.
"איך את מצפה שאבין לודמילה?, זה לא שקייל נמרץ לספר לי." אני נושפת ברוגז. אך שברגע אחד זה הכה בי.
"ספרי לי לודמילה. את בטח יודעת למה אני פה. אני צודקת?." קולי מעט נרגש בתקווה לכך שתספר לי את האמת.
"את צריכה ללמוד נימוסין והליכות סיילו. אם את רוצה לשרוד כדאי לך להרגיע התלהבות מכל דבר. את צפויה למדי, מאוד. יש לציין." היא אומרת לי בנימה מורתית שכזו, גלגלתי את עיניי.
תמיד שנאתי התנשאות.

"נימוסין והליכות?. את רוצה להגיד לי שאחיך טהור?. המשפחה שלך תלמד אותי נימוסין והליכות?. אתם כלום עבורי. סלחי לי כן, אבל שאלתי אותך שאלה. ציפיתי ממך לענות בכנות. אני חושבת שאני מספיק מנומסת כדי לקבל תשובה ברורה.!" אני מתרחקת ממנה ומכסה את גופי הערום. 

"הפסיקי לצחוק לודמילה. את לא מכבדת את עצמך. ובמיוחד לא אותי כרגע!."
"הרגעי סיילו. אני לא נגדך. מעולם לא הייתי." היא מתקרבת אליי חיוך קטן מבצבץ על שפתיה היפות.
"ראי. אני מבינה את מצבך."
"את לא מבינה דבר!." אני מתפרצת למילותיה בחוצפה שלא דומה לי.
"אני כבר כמה ימים סובלת לודמילה!. הספקתי לקבל מכות!, איומים!, קעקוע מזוין!, מכשיר שתקוע לי פאקינג ברגל!, אחיך כמעט אנס אותי אתמול. לא שהוא לא מנסה בכל פעם בה הוא רואה אותי!. האם שכחתי משהו?. כן!. העובדים המזוינים שלו הספיקו לירות לי ברגל רק כי רציתי פאקינג לברוח מאחיך הסוטה בראש!. הסבירי לי למען האמת השפויה!, למה אחיך עשה את זה!. ספרי לי כבר!." הזזתי את גופה מצד לצד.

"הורידי את היד סיילו!." היא צעקה בעודה מסתכלת עליי בניסיון להבין את צעדיי הבאים.
"אם כל הכבוד לך! סימון אני עוברת את הסבל הזה כבר כמה שנים טובות. את לא לבד בעולם. גם אני עברתי את זה!. גם אני נפגעתי מאחי. הו! האמיני לי, אני יודעת מה זה להיפגע! הגידי תודה על חייך הישנים! לך עוד היו כמה שנים של שקט ושמחה!." היא העיפה את ידי והחלה לבכות.

"אל תנסי לעודד אותי." היא אמרה לפני שהספקתי להביא את ידי וללטף את פניה.

"זה נגמר היום." התגברו דמעותיה בעודי מצליחה לשלוח יד וחיבוק ניחומים.
"רציתי לראות אותך ולא חשבתי על המחיר. אני כזו טיפשה." היא התכווצה יותר ויותר כמו כדור פגיע.
"על מה את מדברת. את היית מסוממת."
"זו דרכי לשכוח את החיים המזוינים שלי." היא התייפחה לאט לאט.
"מה המחיר?." אני שואלת בעדינות מלטפת את שיערה המזיע אף יותר.
"אני לא רוצה לדבר על זה." היא בוכה. פשוט בוכה.
לחצתי עליה. על בחורה הנמצאת במצב כמו שלי.

"למה אחיך עושה לך את זה?" אני שואלת לאחר כמה דקות של שקט מוחלט.
היא מתנשפת.
"יצאתי נגדו. לאחר שהורי מתו." היא התנשפה בשנית.
"הנכסים עברו אליו ואם זאת, אחריות רבה. אני יודעת מי הוא אחי. הרשתי לעצמי כמה פעמים לצאת נגדו. לעורר אותו מהשטויות שהוא עושה. כמות האגו שלו רק הלכה והתגברה.
הוא שונא אותי סיילו. הוא רק רוצה להיפטר ממני."
כולי מבולבלת מסיפורה. הוא פגע בה כי יצאה נגדו. איך יתכן שאגו של אדם פורץ בצורה כה חזקה.
האגו שלו פרץ את קיר האהבה בשניה.

"איך אפשר לודמילה?. את אחותו." "האמיני לי סיילו אפשר."
"מה הביא אותו למצב הזה?" אני מרגיעה אותה לאט. קשה. היא בטח רעבה.

"האמיני לי. את לא רוצה לדעת."

"חתיכת טיפשה." קולו של קייל נשמע מחוץ לחדר.
"כמה פעמים אני צריך להגיד לך לשמור את הדברים שלך בבטן. מה חשבת שאין כאן מצלמות?!" הוא הרים את לודמילה על רגליה והדק אותה על מדרגות המרתף.

"אני מתנצלת. עזוב אותי." קולה השתנה. דמעותיה לא נראו באוויר. קול הישרדותי יצא ממנה.
"איני יכול לסמוך עליך יותר." הוא משחרר אותה לפתע.
"מה אתה עושה?" קולה נשמע מופתע. המחשבה על כך שהיא לא רגילה לשחרור עוטפת אותי מכל צד בגוף. לאט אני מרגישה שהיא תגיע אליי אותה מחשבה ארורה.
"מה אתה עושה. ממתי אתה עוזב אותי לנפשי?." היא שאלה בפחד קט.

"כנס." קייל אמר למכשיר הקשר שלו, לודמילה נהייתה יותר ויותר מפוחדת.
"אל תעשה את זה. לא היום!. אני מצטערת." היא צעקה אך כנראה שזה לא היה מספיק.
"הוא הגיע לפגישה התחלתית. רק העביר לי את הכסף. למה אני צריך לגלות באמצע הפגישה על השיחה הקטנה שלכן?."

"תן לי עוד טיפה. רק עוד קצת." לודמילה נפלה לרצפה. גופי היה משותק לגמרי.
מבטה של לודמילה הלך ונקטן.

"קומי מהרצפה. עכשיו!" הוא צעק בחוזקה. עצמתי את עיניי בכאב.
כשהן נפתחו ראיתי אותה עומדת כמו גדולה.
כאב הורגש בחזי כאשר ראיתי גבר צעיר יורד אל קדמת החדר.
כמו שחשדתי.
בן זונה.

"מבחינתי אפשר לחתום." קייל אמר בגאווה לבחור.
אספתי את עצמי לתוכי וצפיתי במעשה. גופי השתתק לגמרי.
מחשבותיי לא מפסיקות לשאול למה דווקא אני מכולן. 
"אני לא הולכת לשום מקום!." קולה של לודמילה נשמע ברחבי החדר.

בשניה ארורה היא נדחפה לרצפה.
"שלום לודמילה. שמי ריי." הבחור מלטף את פניה.
"שמעתי המון דברים עליך." הוא הוציא סיגריה מזוינת.
"תחתום." קולו של קייל הדהד ברחבי החדר החשוך.
"כבוד הוא לי אדון." קשקוש העט נשמע ברחבי החדר.
"כולה שלך. תהנה ממנה." קייל צחקק והכניס את החוזה.
"לא!. תפסיק קייל!. חתיכת חולה נפש!" לודמילה צעקה ודמעות התפרצו מעיניה. 
"ששש.." קולו של ריי הדהד גם הוא.
"לודמילה. עיניים אליי." קייל ציווה.
"לך תזדיין!" היא צעקה וקול סטירה נשמע.
"עיניים אליי!, את תתנהגי יפה. שלא יבקש החזר שמעת אותי?!" ראשי החל להסתובב.
"אני חושב שמספיק. תן לי אותה." קייל זרק את לודמילה בכעס והתקדם אליי.
"איתך מותק שלי אני עוד לא סיימתי." הוא הרים אותי על גבו.
פניה העצובות של לודמילה הדהדו בראשי.

ריי הרים אותה בכוח כשניסתה להביא לו מכה בין רגליו.
איבדתי את עצמי בין דבר לדבר.
"אל תדאגי סיילו!" היא צעקה אליי בחוזקה.
"לא הייתי ממליץ לך לקחת את מילותיה ברצינות. כמה שנים היא אומרת אותו הדבר ושום דבר טוב לא יצא לה מזה."
}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}