המשיכי לנשום

פרק 23: תפילת ליבי

אני ממשיכה בניקיון חדר האוכל והסלון. סיימתי לשטוף לפני כמה דקות, אני עוברת עם סמרטוט לח על הספה השחורה מעור שבסלון, על הכיסאות השחורים בחדר האוכל, על המנורות שכבר הספיקו לאגור אבק מחניק. אני מברישה את השטיח השחור מנקה כל לכלוך שהצטבר בו.
״כל הכבוד סיילו.״ אני שומעת את מקס מאחוריי. ״כל הכבוד תגיד לילדה שלך.״ אני נאטמת עם קול קר לא מעזה להרים את פניי אליו. אני ממשיכה להבריש את השטיח הנקי עם תפילת ליבי הקטן שהוא יוותר ויעזוב אותי לנפשי. אך רגע זה מסתיים בתבוסה כאשר אני מרגישה את זרועו מונפת ומקימה אותי מהרצפה משיערי. אפי שורף מכאב אך אני שותקת ומתמסרת לידיו המכאיבות. ״אני לא יודע אם גלגלת עיניים או לא כי התעסקת בלדבר שטויות מטומטמות שיוצאות לך מהפה כהרגלך!.״ אני נדחקת לפינת חדר הסלון שותקת כאשר אני מרגישה את ריח האלכוהול היוצא מפיו. ״סיימת לנקות אז תעלי למעלה תתארגני ותלמדי להיות טובה!. ולא כלבה כמו שאת כרגע.״ הוא משחרר את שיערי ודוחק אותי לקיר. אני נופלת לאט רגליי נוגעות ברצפה, אני עוצרת את הדמעות שהצטברו בתוכי ומבריחה את עצמי לשתוק. פעם אחת יחידה לשתוק, זה לא יהרוג אותי למזלי הרב. אני זוכרת את החוק של קייל לעובדים האומר לא לשתות בזמן העבודה אם מוחי זוכר נכון, בכל זאת באותו הערב הייתי מחוקה. אני יודעת שאם הייתי צועקת הוא היה מגיע לבדוק למה יש צעקות בבית במיוחד ביום החשוב הזה. הייתי יכולה לגרום למקס להצטער באמת. אך אני יודעת שיש לשמור אותו כי רק איתו אני מדברת לצערי, וכן כדאי לי לנסות לנצל אותו אם תהיה לי הזדמנות לברוח מפה ביום מן הימים.

אני מתרוממת מהרצפה ופוסעת לכיוון חדרו של קייל, אני שומעת את המים הזורמים מן האמבטיה אני ממהרת לקחת את אביזרי הטיפוח ואת השמלה שידעתי שתהיה מונחת על המיטה שלו. אני יוצאת מהחדר כאילו לא הייתי שם וממהרת לחדר ששהיתי בו לפני שצוותי לעבור לחדרו. פשטתי את בגדיי והלכתי להתקלח. המים החמים שרפו אותי בעדינות מיוחדת נרגעתי, הכל פתאום הרגיש לי שקט, יותר מידי שקט. אני מניחה שזה השקט שלפני הסערה כי הרי מדובר פה בעבריין ובעסקה מיוחדת שהוא רוצה שאקח בה חלק.
אני יוצאת מהמקלחת נושפת עמוקות ומתחילה להתלבש. אני שמה את החזייה השחורה שלי ואת השמלה האדומה הקצרה למדי. אני מתחילה להתאפר והפעם איפור רציני, לפחות שאראה בלתי מנוצחת, לפחות שאסתיר את העיגולים השחורים מתחת לעיניי. האודם האדום פותח את פרצופי ומשתלב מושלם עם השמלה. האיילינר שעשיתי גרם לי להרגיש יפה סוף סוף. השיער שלי נופל בטבעיות על כתפיי ומחמם אותן במקצת. אני לוקחת נשימה עמוקה ויוצאת מהחדר אל עבר חדרו של קייל.

אני דופקת במקצת והדלת נפתחה. הופתעתי לראות אותו כולו ערום למולי, כנראה כבר הרגיש מוכן לקבל אותי. הוא מחייך ומכניס אותי. אני עומדת מולו מרגישה לא בנוח. ידיי שמוטות למאחורי גבי וראשי מורכן מפחד ומבוכה.
אני מרגישה את כף ידו על לחיי וראשי מורם אל תוך עיניים מפחידות. ״יפה כל כך.״ הוא אומר מחייך חיוך שטני. אני שונאת את החיוך הזה, הוא ילווה אותי כל החיים ללא הפסקה. ״יש לי יום חשוב היום.״ הוא אומר תופס את הלחי שלי יותר חזק. אני מרגישה את ידו השניה מטפסת במעלה ראשי ומחזיקה את שיערי מהשורש. ״את תתנהגי יפה ולא תעשי שטויות או תמרי את פי, כי יכאב לך. ותאמיני לי סיילו יכאב לך.״ אני קפואה למגעו וישר מהנהנת. אני יודעת שלא אנסה למרוד בו היום. הרי אין לי סיכוי לברוח כשבאים לפה עבריינים. ״ילדה טובה.״ הוא מפיל אותי לרצפה ומצחקק. אני לא צריכה להיות כה חכמה כדי להבין מה עומד להגיע עכשיו. אני לא חושבת פעמיים ומכניסה את איברו לפה שלי. עולה ויורדת, לא עוצרת. הוא מחזיק בראשי כמעט גורם לי להיחנק בזמן מעשה. לפתע אני מרגישה את הנוזל המלוח נכנס אל תוך גרוני בלי הזהרה מוקדמת. אני משתעלת בחוזקה והוא מרים את פניי ומורח את האודם שלי על הפרצוף. ״שימי עוד הפעם.״ אני שוב מהנהנת וממהרת לנקות את עצמי.
״אכלת היום?.״ ״לא ממש.״ אני מודה. הוא הלך לארון החדר והוציא שוקולד. ״קחי זה יעשה לך טוב לפני ארוחת הערב.״ רציתי לירוק על השוקולד הזה. הוא חושב שאני כזו קלה נותן לי פרסים כאילו אני פאקינג כלב. אני מתעבת אותו כל כך. עוד לא עברה שניה וכבר הרגשתי את השוקולד נדחף לפי. ״תודה.״ אני אומרת ומתרוממת. ״כמה דקות הם פה. אני שוב אגיד לך ילדה, לא להוציא מילה אחת לא נכונה מהפה היפה שלך. אחרת את תצטערי על זה.״ הוא שולח את ידו לפניי שוב אך הפעם זו סטירה מזעזעת. ״אני לא אעשה כלום.״ אני מתנשפת בכניעה. ומרגישה את חיוכו המסופק גם מבלי להסתכל.