The Doubt - ספק

Part 21

״את בסדר?״ שאלתי את אלה כשהגענו אל הרכב שלי.
״כן״ היא ענתה, מביטה בעייני ולא משחררת את ידי.
״את משקרת לי?״ שאלתי והצמדתי את גבה לרכב.
״לא״ היא אמרה ונישקה את שפתיי, ״נבהלתי, אבל אני בסדר עכשיו, באמת, אפשר לנסוע הביתה״.
״הביתה?״ שאלתי, יודע שלקח לה זמן להרגיש בנוח בפנטהאוז.
״הביתה״.
*******************

מריאנו
סגרתי את ברז המים ושלפתי מגבת מהמתקן, מלפף אותה סביב מתניי ויוצא אל חדר הארונות.
לבשתי חליפה שחורה ויצאתי אל חדר השינה מבלי לבזבז זמן, בודק את הטלפון שלי ומוודא שלא פספסתי שום דבר חשוב.
העפתי מבט באלה שישנה על המיטה, שיערה מפוזר סביב הכרית והיא נראית שלווה מתמיד.
כמעט התפתיתי להכנס חזרה למיטה ולישון, זיכרון הלילה הזה שישנתי טוב אחרי כמה לילות שלא ישנתי בכלל, כמעט ניצח.
קיוויתי שאחרי הלילה היא תקום רגועה, אחרי אתמול שהייתה נראית מעט מוטרדת, עיניה היו רדופות והיה נראה שהדרמה במועדון השפיעה עליה קצת יותר מדי.
״תודה״ אמרתי לכרמן שהגישה לי את הקפה מיד שהתיישבתי במקומי בחדר העבודה.
״בוקר טוב, שוב״ נאצ׳ו אמר כשנכנס מיד אחרי, לוקח מידה של כרמן כוס קפה נוספת ומחייך אליה.
״התעוררת?״
״איך אפשר שלא?״ הוא שאל במרמור, ״כשמישהו כמוך רב איתי מכות על הבוקר״.
חייכתי, ופתחתי את המחשב שלי כדי שאוכל להתחיל לעבוד.
״אלפונסו התקשר אליי קודם״ נאצ׳ו אמר ומשך את תשומת ליבי.
״מה הוא רצה?״ שאלתי בקרירות.
״הוא לא פירט״ הוא אמר, ״אבל הוא אמר שהוא מתכוון להגיע למיאמי בקרוב, הוא רוצה לעשות אירוע״.
״אירוע? לכבוד מה? ולמה כאן במיאמי? ולמה הוא דיבר איתך ולא איתי?״
״לא שאלתי שאלות״ הוא ענה, ״והאמת היא, שהוא לא נשמע ברור, הוא דיבר כאילו ידע שאני מדבר איתך על הכל ורצה שתשמע את זה כבדרך אגב״.
״שיבוא״ אמרתי והתרווחתי בכיסאי, ״יש לי סבלנות״.
״אני לא בטוח בו מריאנו״.
״מעולם לא בטחתי״ אמרתי, מבהיר לו את המצב.
דלת חדר העבודה נפתחה ופבלו נכנס ממנה יחד עם ריקו, אנזו וסנטיאגו.
״זה יותר מדי אנשים כדי לפתוח את הבוקר״ אנזו אמר והתיישב על הכיסא מולי.
״בוקר טוב נסיכה״ סנטיאגו ענה, ״אם לא טוב לך, אני יכול לחזור הביתה״.
״תחזור״ אנזו אמר, ״הנוכחות שלך עושה לי כאב ראש״.
״אבקש מסופיה שתארגן את הדברים שלה״ הוא ענה בשעשוע והוציא את הפלאפון שלו מהכיס.
״בן זונה״ אנזו קילל, ״בסדר בסדר, אתה יכול להשאר עוד קצת״.
״הבחור לא מזיין הרבה לאחרונה, תתחשב בו״ פבלו אמר ואנזו זרק עליו עט, גורם לכולנו לצחוק.
״עזבו אותו״ נאצ׳ו אמר, ״הוא החליט להתמסד גם בלי טבעת״.
אנזו נאנח ושפשף את עיניו, לוקח את כוס הקפה של נאצ׳ו ולוגם ממנה, מתעלם מכולם ופותח את המחשב שלו.
״פבלו, ביצעת את התדריך?״ שאלתי והוא הנהן, ״טופל, הגברתי את השמירה סביב המועדון אחרי אתמול בלילה״.
״היו בעיות?״ שאלתי והוא נד בראשו לשלילה, ״לא ראינו שום דבר חריג עד סוף הלילה״.
״מה שמזכיר לי״ נאצ׳ו נדחף לשיחה, ״אוסקר.. אמר שהוא לוקח חופש?״
״אין לי כוח לזיוני שכל על הבוקר נאצ׳ו״ הבהרתי, ״הוא לא נוסע לשום מקום״.
״אני יודע שהוא רק דיבורים, אבל אליאס היה נראה נחוש״ הוא ענה.
״על מה לעזאזל אתם מדברים?״ ריקו שאל ברצינות.
״חופש? לא ידעתי שאפשר לקחת חופש בוס״ אנזו אמר, ״אני יכול לקבל את שלי עכשיו?״
״יש לי שאלה בוס״ סנטיאגו אמר והרים את ידו, ״אם לא לקחתי חופש מגיל 12, הימים מצטברים לי?״
״סתמו את הפה״ נאצ׳ו נהם והם צחקו בקול, מעלים חיוך על פניי.
״נראה לך שהוא יסכים לקחת אותנו איתו?״ ריקו שאל את אנזו והוא גיחך ושאל, ״יש לו מקומות להמליץ לי?״
״אי אפשר לשמור על רצינות״ מלמלתי, מחזיר את מבטי למסך המחשב שלי ומהרהר בדבריו של נאצ׳ו.
לרוב אליאס היה הצד השקול מבין השניים, למרות שהיה יד ימינו של אוסקר, רוב הפעמים הוא היה מאזן אותו ומבצע את העבודה במקומו.
זה לא שאוסקר לא היה טוב, אוסקר היה הטוב ביותר בתחומו כשהוא לקח את התפקיד שלו ברצינות.
אבל מאז ההחלטה למנות אותי במקומו, אוסקר החליט שהוא ברשות עצמו.
לא היה לי יותר מדי כוח להתעסק עם בעיות כאלה, היו לי מספיק גם בלעדיו.
אבל קיוויתי בשבילו שהוא לא באמת יעשה את מה שאמר, הסבלנות שלי עמדה להתפקע, וזה יהיה גרוע מאוד בשבילו.
דלת חדר העבבודה נפתחה וסאם נכנסה, שיערה אסוף ברישול ופניה חיוורות.
״היי בייבי״ נאצ׳ו אמר בדאגה וקם אליה, מרים את פניה ומביט בהן בדאגה.
״אני בסדר אני בסדר״ היא התעקשה, ״פשוט לא רציתי להישאר לבד בבית״.
״קרה משהו שהפחיד אותך?״ ריקו שאל.
״לא״ היא ענתה, והפנתה את מבטה אליי, ״אלה כאן?״
הנהנתי, ״היא עדיין ישנה״.
סאם הנהנה, ״אלך לשבת במרפסת״.
היא נישקה את שפתיו של נאצ׳ו ויצאה בחזרה, סוגרת את הדלת אחריה ומשאירה את כולנו עם פרצופים דואגים.
״אחי, לקחת אותה לרופא?״ אנזו שאל ונאצ׳ו נאנח ונד בראשו לשלילה, ״היא מתעקשת שהיא בסדר״.
״תזמין אותו לכאן״ אמרתי, ״אל תשאל אותה״.
נאצ׳ו הנהן ויצא מחדר העבודה, מחייג בנייד שלו ומצמיד אותו לאוזנו.
״תתחילו לעבוד, אין לנו את כל הזמן שבעולם״.
״האיטלקי המזדיין התחרט״ אנזו אמר לי אחרי כמה דקות של שקט.
״תסביר״ ביקשתי.
״הוא נשבע שהפעם יעיף כל נוכחות יפנית מהשטחים שלהם כדי להצטרף אלינו למלחמה נגדם, הם מרגישים מאוימים מהרוסים״ הוא ענה, ״מסתבר שהיריבות בינהם לא נגמרה מעולם ועכשיו הברית שחתמו עם היפנים, מפריעה גם להם״.
היריבות בין הרוסים לאיטלקים הייתה קיימת מאז ומעולם.
המאפיה בתחילת דרכה במיאמי ניצלה את העובדה שהם היו עסוקים במלחמה ולאט לאט השתלטה על השטחים החלשים, חסרי ההגנה.
עד שהמאפייה עקפה את שתיהם, והביסה את כל הארגונים הקטנים בדרך.
״אני לא מעוניין״ אמרתי בקרירות.
״ככה חשבתי״ הוא אמר, ״אבל תחשוב על זה רגע, אנחנו יכולים לנצל את המצב לטובתינו״.
״איך בדיוק?״
״לתת להם להאמין שאנחנו בעניין, לפלרטט איתם ולדאוג שלא ישאר יפני אחד בשטחים שלהם״ הוא אמר, מנסה לגרום לי לרדת לסוף דעתו, ״ברגע שהיפנים יצאו משם, הם ייחלשו״.
״אני לא מבין אנזו״.
״ברגע שאין נוכחות יפנית בשטחים האיטלקיים, זה מצמצם אותם״ הוא ענה ישירות.
״פחות יפנים״ ריקו אמר כשהבין, ״פחות עבודה בשבילנו״.
״אל תשכחו את הרוסים״ סנטיאגו אמר.
״לא שכחנו, אבל כרגע הם לא הבעיה שלנו״ אנזו אמר, ״הם מתמקדים במקסיקו, כאן הם שקטים״.
״מוזר״ ריקו אמר ונשען לאחור בכיסאו, ״נראה שהם חתמו ברית אבל הם לא עושים שום דבר כדי לעזור ליפנים״.
״יותר מדי כאב ראש בשבילי״ סנטיאגו אמר.
״זה באמת מוזר״ פבלו ענה, ״מרגיש לי שאנחנו מפספסים משהו״.
״אני מסכים איתך״ אמרתי.
״אבקש מהאנשים שלי לבדוק״ אנזו אמר ואני הנהנתי, ״תמשיך עם האיטלקים, נתחיל לעשות את מה שאמרת ונראה לאן זה מתקדם״.
״אין בעיה בוס״ הוא אמר והוציא את הטלפון שלו, מחייג ומתחיל לירות פקודות.
״ריקו, דבר עם דון רודריגז ותבקש ממנו לחפש מידע על הרוסים במיאמי ובמקסיקו, ועל הקשרים שלהם עם היפנים, אני רוצה הכל״ דרשתי והוא הנהן.
״פבלו, סנטיאגו.. צאו לרחוב״ ביקשתי, לא מפרט יותר מדי, הם כבר יודעים מה הם צריכים לעשות.
לאסוף את כל המידע שהם יכולים ובאותו הזמן, להפיץ את השמועה שהמאפייה חזרה לעניינים, והיא חזקה יותר מתמיד.
״אבקש ממתאו ודייגו להצטרף״ פבלו אמר ואני הנהנתי, מביט בהם מתרוממים מהמקומות שלהם ועושים בדיקה על חגורת הנשק שלהם.
הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס וחייגתי לאוסקר, מנסה פעמיים לפחות ומכווץ את גבותיי באי הבנה כשהוא לא ענה לאף אחת מהשיחות שלי.
נאצ׳ו נכנס בחזרה, מבטו רגוע יותר, והתיישב ליד ריקו מול המחשב שלו.
חייגתי לדון חוליו, מתרומם מהכיסא שלי והולך לכיוון החלון.
״מריאנו?״
״אני מצטער שאני מפריע לך,״ אמרתי והוא קטע אותי, ״אתה לא מפריע לי, הכל בסדר?״
״הבן שלך לא עונה לי, יש התפתחות ואני צריך אותו״.
לא אהבתי לגרום לאוסקר לחשוב שאני מתנהג כמו ילד, אבל לפחות מאבא שלו הוא עדיין פחד, יותר ממה שפחד ממני.
״אוסקר?״ הוא שאל, ״אנסה לתפוס אותו״.
ניתקתי את השיחה וחזרתי למחשב, פותח שוב את המצלמות ומאתר במבטי את אלה על מיטת שיזוף בבריכה ליד סאם, מתעסקת באייפד שלה ומדברת בטלפון כשלגופה בגד ים בלבד.
סאם אמרה לה משהו והיא צחקה, מהנהנת לאישור וסוגרת את הטלפון ואת האייפד, מניחה אותם על השולחן ומתרוממת, נכנסת למים ונעמדת לצידה.
״הם התחברו מהר״ נאצ׳ו אמר לצידי ואני הנהנתי.
״אני שמח, סאם הרגישה לבד כשהיינו מגיעים לכאן״.
״אלה מרגישה לבד שאתם לא כאן״.
הטלפון שלי צלצל, דון חוליו.
״כן?״
״הוא נסע בני״ דון חוליו אמר, טון קולו זועם מתמיד.
״נסע?״ סיננתי רך שיניים חשוקות, מאגרף את ידיי באיפוק, ״לאן?״
״לעבוד מהבית הגדול״ דון חוליו ענה, ״הוא טוען שהוא זקוק לחופש״.
נשמתי עמוק, והוא המשיך לדבר ״אני יוצא לכיוון עם אבא שלך, אעדכן אותך.. זה לא יעבור בשתיקה״.
״אין צורך״ עניתי באיפוק שאני לא יודע מאיפה שאבתי, ״תשאיר אותו שם״.
״אתה בטוח?״
״אני בטוח״ אמרתי וניתקתי את השיחה, שומט את הטלפון על השולחן ומכה באגרופי על הקיר, יוצר בו סדק שלא הצליח להרגיע אותי.
״מריא-״ ״תמשיכו לעבוד״.
יצאתי מחדר העבודה, מרגיש את הזעם מטפס בגופי, טובע ממני לשבור דברים, להוציא אותו על משהו לפני שאפגע במישהו.
״לאן אתה נוסע?״ נאצ׳ו שאל ואחז בזרועי, לא מפחד שאפגע בו.
נהמתי אבל לא עניתי, לא הייתי צריך כי הוא הבין לבד.
״אני בא איתך״.
ירדנו אל החניון ונכנסנו אל הרכב שלי.
התנעתי אותו, יוצא מהחניון ופותח בנסיעה מהירה לעבר הבית הגדול.