The Doubt - ספק

Part 28

סגרתי את המחשב שלי ועליתי למעלה, מחליפה לבגד ים וחוזרת בעייפות למטה, ישירות אל המרפסת.
הפעלתי את המוזיקה שלי וקפצתי אל הבריכה, מחייכת למשמע השקט באוזניים כשהמים החלו לחדור ומתחילה לשחות הלוך חזור ובעיקר להנות מהשקט.
*******************

אלה
מאז הצבא לא הרגשתי עייפה כמו שאני מרגישה עכשיו.
הצטברות העבודה והעומס, וכל התקופה האחרונה הובילו אותי לסף כזה שהזכיר לי את הימים בהם היינו מתאמנים ללא הפסקה לפני מבצע חשוב.
מצבים כאלה שבהם אני מאבדת את עצמי, קורים לרוב כשאני נכנסת למצב עבודה כזה, שאני יוצאת ממנו רק שאני שמה לב שאני שקועה יותר מדי.
לפעמים מתלווים לזה סחרחורות וכאבי ראש, הגוף שלי לא מאוזן.
היום זה קרה לי בשתיים וחצי לפנות בוקר, ואז נפל לי האסימון שאני יושבת ומרוכזת מעל ל20 שעות מבלי לאכול או להזיז את עצמי.
אז חזרתי הביתה והכנתי לי משהו קטן שגם אותו אכלתי בדרך לסטודיו שלי.
בהתחלה, אף אחד לא הבין למה אני צריכה לשכור חדר  במרכז מיאמי, ולמה אני מסתובבת סביב עצמי ימים שלמים במטרה להפוך אותו לסטודיו, כולם טענו שיכולתי לרקוד בבית.
למען האמת, יכולתי.
לא הייתי צריכה חדר מיוחד כדי לרקוד, יכולתי לרקוד בכל מקום ובכל זמן.
אבל לא הקשבתי להם, ביקשתי מסבא שלי והוא מצא לי את החדר הזה ושכר לי אותו, והיום הסטודיו הזה הוא ההצלה שלי במיאמי.
בכל יום, בכל שעה.
אז רקדתי במשך שעתיים שלמות, והפסקתי רק שהרגשתי שהגוף שלי עומד ליפול, ונסעתי לבית של מריאנו, כשאני צופה בזריחה.
נדיר מאוד שאני ערה ומריאנו ישן, ולכן לא הופתעתי לראות את המיטה ריקה כשנכנסתי לחדר השינה.
המים זרמו במקלחת, אות לכך שהוא כבר התעורר והחל את יומו, ואני בירכתי על העובדה שלא וויתרתי והתקלחתי בסטודיו, אחרת הייתי נרדמת ככה.
נשכבתי על המיטה פשוטת איברים, עוצמת את עייני ומתמכרת לריח שלו על הסדינים.
הדלת שנפתחה כמה דקות מאוחר יותר סיפרה לי שמריאנו יצא, ומבטו הורגש באינטנסיביות על כל גופי, מצליח להבעיר כל נקודה שעובר עליה גם במצב שהייתי.
לפתע הורגשו שפתיים על העורף שלי, גורמות לי להמהם בהנאה ולייחל שלא יזוז ממני.
הזזתי את ראשי מעט, מסדרת לו גישה נוחה יותר ומחייכת.
״נזכרת לבוא הביתה?״
״ממ״ מלמלתי ופקחתי את עייני היישר לפניו, מעבירה מבטי באיטיות משיערו הרטוב ועד החולצה המכופתרת השחורה שלבש ועדיין לא הספיק לכפתר.
הגבר הזה היה יצירת אומנות לא חוקית.
הוא חייך והתכופף, מצמיד את שפתיו לשפתיי וגורם לפרפרים בבטן שלי להתעורר.
״מריאנו״ מלמלתי כשהוא עבר לנשק את הלחי שלי, עובד לצוואר ולבסוף מתמקם מאחוריי אוזני, נושך ומוצץ, גורם לי לגנוח מתחתיו.
אחזתי בשולי חולצתו, מרגישה פתאום את הצורך לבכות ורק שלא ילך ממני.
האשמתי את עייפות בתגובה המוגזמת הזאת.
״אתה חייב ללכת?״
הוא גיחך ואמר ״כן אלה״.
״למה?״
״יש לי עבודה״, שפתיו המשיכו במסע העינויים שלהן, עוברות לעצמות הבריח שלי ואל המחשוף, גורמות לעורי לסמור.
״אבל מוקדם״.
״בשבילך מאוחר״.
הוא הניח את ידו מתחת לחולצה על גבי, והמגע החם שלו גרם לגופי להאנח בהנאה.
״מה עשית עד עכשיו?״ הוא שאל כשהסתובבתי.
״עבדתי״ אמרתי ואחזתי בידו, ״ורקדתי״.
״עד שעה כזאת?״
משכתי בכתפיי והתרוממתי כדי שאוכל להגיע לשפתיו, אך הוא התרחק ממני.
״אולי אל תלך?״
הוא גיחך, והצמיד את שפתיו לשפתיי בנשיקה עדינה, שרק הכאיבה לי את הבטן יותר.
מריאנו לא עדין. למה הוא עדין עכשיו?
היד שלו החלה ללטף את מתניי, נכנסת מתחת לחולצה ועולה לכיוון החזה שלי.
״לא״ אמרתי והוצאתי את ידו בידי הרועדת, ״אל תיגע בי אם אתה לא מתכוון לעשות שום דבר עם הגוף שלי״.
״את רוצה שאעשה איתו משהו?״ הוא שאל באיום, טון קולו העיר אותי לגמרי והעלים כל זכר לעייפות שהייתה.
״ממ״ מלמלתי כשעיניו חודרות לתוך עייני, כבר לא כל כך עייפה פתאום.
הוא נאנח והביט בשעונו, ואז קילל בשקט והצמיד את שפתיו לשפתיי שוב, עולה מעליי ונותן לי לפשוט ממנו את החולצה.
הוא הוריד את השורט הקצר שלבשתי יחד עם התחתונים, מוריד גם את המכנס שלו ומתמקם שוב בין רגליי, הלשון שלו מבעירה חלקים בפי וידיו שורפות את מתני.
ההשפעה של הגבר הזה עליי הייתה חזקה מדי, שום דבר לא משתווה לה.
״מה את רוצה שאני אעשה לגוף שלך אלה?״
נשכתי את שפתיי התחתונה, מתקשה להתרכז במשהו שהוא לא המגע שלו.
״תעני לי״ הוא דרש והביט בעייני.
״לא משנה לי״.
״אני אעצור אם לא תגידי לי בדיוק מה את רוצה״.
״לא!״ נבהלתי והידקתי את אחיזתי בזרועותיו.
הוא הביט בי בשתיקה, עד שאמרתי ״אותך״.
״אותי מה?״
״בתוכי, עליי, אני רוצה הכל״.
״מה. את. רוצה?״
״שתזיין אותי״ אמרתי בביישנות והוא חייך.
הוא אהב להיות בשליטה, הוא אהב שהכל בידיים שלו ומתנהל כמו שהוא רוצה, והיום לא היה לי אכפת, שיעשה בי מה שהוא רוצה.
למען האמת, מעולם לא היה לי אכפת.
אהבתי שהשליטה ביידי כמעט בכל תחום, אבל כאן נתתי אותה למריאנו ברצון.
״את מפריעה לי״ הוא אמר אל תוך אוזני, גורם לעייני להתגלגל.
״את מפריעה לי לעבוד, גורמת לי להישאר במיטה עד מאוחר״ הוא אמר והחל לחדור לתוכי באיטיות.
אנחה נפלטה מפי ועייני נעצמו, התחושות היו יותר מדי, הכל היה יותר מדי.
״אני אלך״ מלמלתי אל אוזנו והוא חייך כנגד צווארי.
״רק תנסי״ הוא אמר והצמיד את השפתיים שלו לשפתיי, מנשק אותי בעדינות, ברכות שלא אופיינית לו בכלל.
הוא נשך את שפתיי התחתונה, גורם לאנחות שלי להתגבר לפני שיצא וחדר אליי שוב במכה.
״מריאנו״ גנחתי בקולי קולות והוא התעלם, מנשק את אפי ואת המצח שלי, ולבסוף חזר לשפתיי.
זה היה שונה.
הדחיפות של מריאנו ולהלט שבדרך כלל נמצא בכל מגע שלו לא היה, הפעם היו צמרמורות, וכבר לא הייתי בטוחה אם זאת השפעת העייפות.
המגע שלו גרם לכל עורי לסמור, ואני חושבת שזה בעיקר בגלל שידעתי שהפעם יש פה משהו מעבר.
גנחתי אל תוך פיו, ומריאנו אגרוף את שיערי בין ידיו והאיץ באחת את הקצב, חוזר למוכר.
הוא נשך את צווארי לפני שגמרתי בצעקה, והוא מיד אחריי.
מריאנו התנשם עמוקות ושמט את מצחו על מצחי, נושך את שפתי התחתונה ומנשק שוב את פי, כובש אותו.
הייתי בטוחה שהשפתיים שלי נפוחות ואדומות מכל הנשיקות, והייתי מוכנה להתערב שלא משנה מה יקרה, אני לא אוכל לזוז מכאן.
הוא נשאר בתוכי, מביט בעייני ומנסה להרגיע את הנשימות שלו כמוני, מבטו מבהיר לי שצדקתי, היה כאן משהו מעבר.
מריאנו יצא מתוכי והלך שוב אל המקלחת, חוזר כעבור כמה דקות ונכנס לחדר הארונות להתלבש מחדש.
״מתי אתה חוזר?״ שאלתי כשהוא הצמיד את שפתיו למצח שלי והלביש אותי בתחתונים וחולצה שלו.
״אני לא יודע״ הוא אמר וכיסה אותי, ואז התרומם ויצא מהחדר.
מריאנו אמר שהוא לא עושה אהבה, שהוא מזיין.
אין לי ספק שזה בדיוק מה שהוא עשה עכשיו, ואין לי ספק שהוא יודע את זה.
וזה מפחיד אותי.
לא תכננתי להרגיש אליו משהו, לא תכננתי להתמכר למגע ולריח שלו.. אבל זה קרה.
ולא היה לי שמץ של מושג מה זה.