The Doubt - ספק

Part 29

הוא התקרב אליי, מרים את סנטרי מעט ומנמיך את פניו, מצמיד את שפתיו ואת שיניי לנקודה הרגישה בצווארי, מתמקם בדיוק על הנקודה בה מרגישים את הדופק.
והדופק שלי הרקיע שחקים.
״והמישהו הזה יחזור שוב על מה שהוא אמר לך אתמול״ הוא לחש, והנשימה שלי נקטעה, הפכה להיות חרחורים.
״הריח הזה״ הוא אמר ״שלי״.
*****************************

מריאנו
״אני לא אוהב את העובדה שהיפנים עושים ממני צחוק אנזו, תטפל בזה!״ פקדתי, חוזר לבחון את המסמכים שבידי.
״אני על זה מריאנו״ אנזו ענה, רציני שלא כהרגלו ״אבל יש משהו שאתה צריך לדעת״.
הרמתי אליו את מבטי, פותח את הכפתור העליון החולצה שלי ונשען לאחור עם כוסית הוויסקי.
״הם פנו לצרפתים וכנראה יחברו אליהם, במקרה כזה אין לנו סיכוי מולם״ הוא אמר ופבלו המשיך ״המקור שלי אומר שהם נתקלים בקשיים במשא ומתן אבל בסופו של דבר יש להם אויב משותף״.
״אנחנו״ אמרתי בהשלמה והוא הנהן.
״אין לנו שום דבר עם הצרפתים״ ריקו אמר בחוסר הבנה, ״אנחנו לא אויבים שלהם״.
״אנחנו לא חברים שלהם״ אנזו ענה.
״השבוע האחרון לא השאיר ליפנים ברירה, הם הבינו שהם חסרי יכולת מולנו״ נאצ׳ו אמר.
״או שהם יודעים שאנחנו מתכננים משהו ובגלל זה הורידו פרופיל״ פבלו הרהר.
״אדבר עם אנטוני ואלפונסו, אבקש מהם לרחרח אצלם על המצב עם הצרפתים״ אנזו אמר, ״אולי להם יש מקורות שלנו לא״.
״אל תערב את אלפונסו, אני לא רוצה את מקסיקו במשוואה״ אמרתי, ״וגם את אנטוני, אם ארצה לדעת משהו אדע אותו בעצמי״.
״רוב הכוח של המאפיה הצרפתית מתרכזת בשיקאגו מריאנו, אנטוני הוא הכוח מולם, ובכל מקרה יש לך את הגב של דון רודריגז בכל מה שקשור אליהם״ אנזו אמר, ״הוא היה לצידך תמיד״.
דון רודריגז באמת היה לצידי תמיד, ואנטוני מעולם לא יעשה שום דבר אחרת ממה שדון רודריגז יגיד.
היה לו הכוח עליו, מאחר והוא זה שדאג למצוא לאנטוני שידוך מתאים משורות המאפיה ובכך לתת את האישור הסופי הנחוץ למינוי שלו.
אנטוני מרגיש שהוא חייב לא מאז, ומקשיב לכל עצתו.
לא הייתה לי בעיה עם שיקאגו, אבל לא רציתי נוכחות שלהם במיאמי.
לבסוף הנהנתי, ״תבדוק, אני אדבר עם דון רודריגז״.
״אעדכן אותך״.
״מה המצב ברחובות?״
״לטובתינו, המהלכים האחרונים החזירו לנו את הכוח וכולם הבינו מי השולט כאן, או לפחות הרוב, אחרי המבצע לא יהיה לאף אחד ספק״.
״מעולה״ אמרתי והפניתי מבטי לאנזו ״אני רוצה שתעשה בדק בית בעסקים שלנו, תראה נוכחות״.
״אבוא איתך״ סנטיאגו ענה.
״מה המצב אצלכם?״ שאלתי את נאצ׳ו והוא הרים את ראשו והביט בי, ״אותו דבר״.
דון רופינו ואבא שלי מטפלים בעניינים בסן דייגו בזמן שנאצ׳ו כאן, מיאמי תמיד היה הבסיס של שתינו.
דלת חדר העבודה נפתחה ואלה נכנסה, לבושה בבגדי הבית שלה, שערה אסוף ברישול על קודקודה ומשקפי הראיה שלה מונחים על אפה.
אהבתי לראות אותה ככה, אהבתי את העובדה שהיא מרגישה בבית איתי.
היא התיישבה בין רגליי על הספה והניחה את ראשה על הכתף שלי והצמידה את מצחה לצווארי, מתנחמת במגע שלי.
״הכל בסדר?״
״כן״ היא אמרה ושמטה את ידיה על בטני, ״משעמם לי לבד״.
״אכלנו אותה״ אנזו אמר והביט בה בשעשוע ״באת ועכשיו אין סיכוי שהוא יעבוד״.
״אני לא מפריעה״ היא אמרה והוציאה לו לשון.
״לנו לא״ הוא אמר ״לו כן, הוא לא יתרכז בכלום מעכשיו״.
״אנזו״ אמרתי באזהרה והנחתי את ידי על גבה של אלה.
״אמרתי לך״ הוא אמר בחיוך רחב מדי לטעמי.
״רוצה להתאמן?״ ריקו שאל אותה ונאצ׳ו נהם, ״אין לך עבודה?״
הוא צחק וחזר למסך המחשב שלו, קורא לפבלו ומתייעץ איתו בעניין מסוים.
״סנטיאגו״ אנזו קרא ושניהם התרוממו מהכיסא.
״לאן?״
״אני נפגש עם איש הקשר שלי אצל הקולומביאנים, אעדכן אותך״.
״תוודאו שזאת לא מלכודת״ נאצ׳ו ביקש וסנטיאגו גיחך, ״אני אשמח לריב מכות״.
״פבלו״ קראתי והוא התרומם גם הוא מהכיסא.
״צריך שגם אני אלך בוס?״ ריקו שאל ואני נדתי בראשי לשלילה.
״אין צורך, אוכל להשתלט על הכל״ אנזו אמר ואני הפניתי מבטי לפבלו שהשלים אותי לבד, ״אני אחראי״.
הם יצאו מחדר העבודה, וריקו מיד אחריהם כשענה לשיחה בנייד שלו.
״הפרעתי?״ אלה שאלה במבט תמים לאחר שהדלת נסגרה.
״כאילו שזה משנה לך״ אמרתי וליטפתי את לחייה בגב כף ידי.
״לא״ היא ענתה והחזירה את ראשה לשקי צווארי.
״אין לך עבודה?״
״יש לי״.
״אז מה את עושה כאן?״
״התגעגעתי אליך״ היא מלמלה.
חייכתי לעצמי, מרוצה.
״סאם מחפשת אותך״ היא אמרה לנאצ׳ו והוא הנהן, ״זה הסימן שלי, אלך לראות מה היא רוצה״.
הוא סגר את מסך המחשב שלו ויצא מהחדר, סוגר אחריו את הדלת.
״תנשקי אותי״ אמרתי והרמתי את פניה, מתקרב לאט לאט אל שפתיה העבות אך משאיר לה מרחב תמרון לעשות את הצעד הראשון.
והיא עשתה אותו, והצמידה את השפתיים שלה לשלי, מעירה דברים שלא ידעתי שקיימים בתוכי.
הכנסתי את ידי מתחת לחולצתה, מלטף את הבטן שלה ועולה למעלה, מוריד ממנה את החולצה ומשכיב אותה מתחתיי.
״מריאנו, הם יכנסו״ היא מלמלה ואני התעלמתי.
״הם הלכו, וכרגע אף אחד לא יכל לעצור אותי״ עניתי והיא צחקה וזזה ממני, ״באתי לעדכן אותך שאני הולכת לסטודיו״.
״לעדכן?״
״לעדכן״ היא ענתה ונישקה את שפתיי, ״או שבעצם.. לא חשוב, אסיים את העבודה ואלך לסטודיו בערב״.
״לא״ אמרתי, ״תלכי עכשיו, אבקש מריקו להסיע אותך, תמשיכי לעבוד שתחזרי״.
״מה זה משנה?״ היא שאלה.
״אנחנו יוצאים בערב, אני רוצה אותך כאן״.
״את.. אתם יוצאים? לאן?״ היא שאלה ואז נפל לה האסימון, ״לפעולה הזאת שלכם?״
הנהנתי והיא נחרה בבוז, ״אתה צריך לתת לי להצטרף אליך״.
״את רוצה שאני אקשור אותך למיטה?״ שאלתי בטון מאיים והיא הביטה בי בעיניים גדולות מבלי להגיד כלום.
עד שלבסוף סגרה את פיה בלי לענות, מבינה שהאיום רציני.
״אלך להתארגן״ היא אמרה ונישקה את שפתיי לפני שנעמדה ויצאה מחדר העבודה.
התאמתי את הנייד שלי, מחייג לדון רודריגז וממתין שהוא יענה.
״אתה לוקח את אלה לסטודיו״ אמרתי לריקו ברגע שנכנס לחדר העבודה.
״אחכה לה עד שהיא תסיים, יש לי כמה דברים לסדר מהמועדון״.
הנהנתי, מחזיר את תשומת ליבי לדון רודריגז שבדיוק ענה, ״מריאנו?״
״מה קורה?״
״בסדר גמור, מה המצב אצלך?״
״אני צריך את עזרתך״ ניגשתי לעניין והסברתי לו את המצב עם המאפייה הצרפתית ואת ההתפתחויות האחרונות.
והוא הבטיח שיפעיל את האנשים והקשרים שלו כדי להשיג את המידע שאני צריך.
״למזלך, יש לי שם אנשים שחייבים לי כמה טובות״.
״לא חשבתי אחרת״.
״אתם יוצאים הלילה?״ הוא שאל ואני המהמתי לאישור.
״אצטרף אליכם״.
״תשמור על הגב שלך״.
״אדאג לתקוע בך את הכדור הראשון״ הוא איים ואני גיכחתי, ״אתה כרגע איימת להרוג את הקאפו שלך״.
״מתי מגיע החלק שאני מת?״
״למה? יש לך ממי להפרד?״
״כמה אנשים שאני מתגעגע אליהם, במיוחד אשתי״.
צחקתי, ״היא הייתה כלבה, במקומך לא הייתי טורח״.
הוא צחק, ״זה נכון״.
״אתה לא צריך״ אמרתי ברצינות, ״יש כאן מספיק אנשים והלילה יהיה טירוף״.
״מריאנו. מה התכנית?״