The Doubt - ספק

Part 53

בתמונה: השמלות לחתונה של אנזו.
מימין לשמאל: אלה, סאם, אלמה ומיה.
וברקע, איך לא? הזוג האהוב עליי.

מריאנו חזר.
הוא העמיק את הנשיקה, נושך את שפתיי, מבעיר את פי.
מריאנו פתח את חגורת מכנסיו, ומבלי לנתק את שפתינו, חדר אליי עד הסוף במכה, גורם לי לצעוק אל תוך פיו.
מריאנו גרם לי להבין שלא קיים עוד גבר שיגרום לי להרגיש כמוהו.
************************

״אני לא יכול עם כמה שאת יפה! פאק, מה זה?״ ריקו צעק ברגע שאני ומריאנו יצאנו אל המרפסת ונעמדנו לידם.
הוא אחז בידי, וגרם לי לעשות סיבוב כשסרק את כולי.
אם זה לא היה ריקו, זה היה יכול להיות מטריד מאוד.
״אתה לא חושב שאתה מטריד קצת?״ סאם שאלה.
״את מי? את אלה?״ הוא שאל ואז שלח אליי מבט משועשע, ״אני יכול להטריד אותה כמה שאני רק רוצה״.
צחקתי והנהנתי, משהו בחיוך, במבטים, בדיבור שלו הזכיר לי את רועי, זה היה בלתי נמנע.

״אתה לא חושב שאתה מטריד קצת?״
״סתמי״ רועי ענה וצבט את ירכיי, ״אני יכול להטריד אותך כמה שאני רוצה, את לא תגידי מילה״.
צחקתי והוא צחק אחריי.
״פאק, אם יום אחד תתלונני עליי אני אשב בכלא כל כך הרבה זמן״.
״אל תדאג אני לא אתלונן עליך״.
״אז אני יכול להמשיך?״ הוא שאל ואני הנהנתי.
״יש״ הוא אמר והזיז את גופו בצורה שאמורה להיות ריקוד, ״איך אני נהנה להטריד אותך, את לא יודעת כמה״.
״אני יודעת, זה התחביב שלך״.
״באמת, אני שלב אחד מלהפוך את זה להטרדה ממשית ואז את בטוח תתלונני עליי״.
״לא אתלונן מבטיחה, התרגלתי אליך כבר״ אמרתי, ״אבל תיזהר לא לעשות את זה ליד אנשים, כי אז זאת לא תהיה אני שתתלונן״.
״את רוצה לרדת לי?״ הוא שאל ואני נחנקתי מהצחוק.
יום אחד התקשרתי לרועי בבסיס, ובמקום לבקש ממנו שירד אליי למשרד אמרתי לו שירד לי, ברגע של חוסר תשומת לב.
ומאז, הוא לא מפסיק לזכור לי את זה.
כמו את כל שאר פליטות הפה שלי שיוצאות איכשהו תמיד רק לידו.
״זה לא מצחיק! רק לידך נפלטות שלי שטויות כאלה״ רטנתי והוא משך אותי אליו וחיבק אותי, מנשק את ראשי.
״כן אני זוכר, לפני שבועיים ביקשת שמישהו יתקע אותך במלדיבים״ הוא אמר ואני נאנחתי ודפקתי את ראשי בחזהו.
בסך הכל התכוונתי להגיד שאני רוצה שמישהו ישאיר אותי שם וילך, אבל רועי חייב לפרש הכל בצורה שונה לגמרי.
״אתה מעצבן אותי״.
״זה בסדר אלה, אני מוכן לתקוע אותך במלדיבים אם רק תבקשי״.
״אני שונאת אותך!״