The Doubt - ספק

Part 50

״אני יודע שאת ערה״ מריאנו אמר, גורם לי לחייך חיוך קטן ולפקוח בקושי את עייני.
הרמתי אליו את עייני, מרגישה ממוגנטת למבט שלו.
״אז.. אני לא הזמנית שלך?״ שאלתי בשקט והוא חייך, והרכין את ראשו כדי לנשק את שפתיי, ״אני לא חוזר על עצמי פעמיים״.
***************************

מריאנו
פקחתי את עייני כשהשעון המעורר צלצל וכיביתי אותו במהירות, מקווה שאלה לא התעוררה ממנו.
״אני ערה״ קולה נשמע לפתע.
״התעוררת מהשעון?״
״לא, אני ערה כבר כמעט שעה״ היא אמרה ופקחה את עיניה היפות, מביטה בי.
״מה העיר אותך?״
״סיוט״ היא אמרה ומשכה בכתפיה.
״רוצה לספר לי?״ שאלתי וליטפתי את פניה.
״חלמתי שאתה מת״ היא אמרה בפשטות, מבטה סוער ולא רגוע.
״אני חי, אני בסדר״ אמרתי ונישקתי את שפתיה ארוכות, מוכיח לה בלי מילים שהכל בסדר ושהיא בטוחה.
הייתי צריך לאתר את הבסיס לפחדים האלה ומהר, אחרת היא תתמוטט.
״אני רואה״ היא אמרה, מתנשמת בחיוך קטן.
״מה התכניות שלך היום?״
״אני צריכה לבדוק שהכל מוכן למחר, לסגור את הפרטים האחרונים עם סאם, לארוז, ויש לי עוד כמה דברים לסיים בעבודה שלא קשורים למסיבה או לחתונות״.
״תפני זמן לאכול, ולנשום״ אמרתי והתרוממתי מהמיטה, נכנס למקלחת.
״אתה צריך לקבל את העובדה הזאת שאני לא אחת מהחיילים שלך ולהפסיק לפקוד עליי״ אלה אמרה כשנכנסה למקלחת ונעמדה מולי בידיים שלובות.
טעות.
משכתי אותה בבת אחת תחת זרם המים, מצמיד אותה אל חזי ומרים את פניה אליי, מנשק ונושך את שפתיה שעוד היו נפוחות מהשינה.
״אני לבושה״ היא ניסתה למחות את לא באמת עשתה שום דבר כדי לזוז ממני.
הורדתי ממנה את הגופיה והתחתונים שלבשה, מסובב אותה ומצמיד את גבה אל הקיר, מחדיר לתוכה את אצבעותיי ובודק שהיא מוכנה מספיק לפני שהרמתי אותה וחזרתי לתוכה באחת.
״פאק״ היא נאנחה, כורכת את רגליה סביב מתניי ואת ידיה סביב צווארי, מנשקת את פניי.
היא נאנחה בכבדות כשהתחלתי לזוז בתוכה, משפילה את פניה אל שקע צווארי ונושכת בעדינות האופיינית לה, גורמת לי לשאוג.
הגברתי את הקצב, מניח יד אחת על הקיר לתמיכה וביד השניה מחזיק בירכה.
הצמדתי את גבה לקיר עוד יותר והרמתי את ידי ואחזתי בפניה, מחזיק אותם במקומם ומנשק את שפתיה עמוקות, נושך אותן, מחדיר את לשוני ומשאיר בהן סימנים, עובר לצווארה, נושם את הריח שלה.
מבין שהתמכרתי.
״פאק״ היא גנחה והטתה את ראשה אחורה בזמן שגמרה סביבי.
חרדתי לתוכה עוד כמה פעמים וגמרתי מיד אחריה, מחזק את רגליי ומוריד אותה בזהירות אל הרצפה.
אחזתי במתניה, מצמיד אותה אליי ומרגיש את הרגליים שלה רועדות.
״מי צריך.. כושר?״ היא שאלה בקושי, מנשקת בעדינות את חזי.
חייכתי, מחבק אותה ונותן למים להמשיך לשטוף אותנו.
״מה התכניות שלך היום?״ היא שאלה לאחר שהיינו לבושים.
״לעבוד״.
״תזהר לא לפרט יותר מדי״.
״המצב עם היפנים ומקסיקו מסתבך, אני צריך לדבר עם אנטוני ונאצ׳ו כדי להבין לאן אנחנו מתקדמים״.
״אני יכולה לעזור במשהו?״
״יהיה לך זמן? שמעתי שאת עסוקה מדי״.
היא גלגלה עיניים וגרמה לי לנהום.
״להשאיר את הראש שלך מחוץ לזה״ ביקשתי.
היא נאנחה, מנגבת את שיערה ותולה את המגבת במתקן לפני שעקפה אותי והלכה ללבוש בגדי אימון.
״אולי אני אראה משהו שאתם לא רואים״.
״הדברים האלה מעניינים אותך יותר מדי בזמן האחרון״ הערתי כשירדנו למטה ונכנסנו למטבח.
היא משכה בכתפיה, ״אני סתם מנסה לעזור״.
״תפסיקי״.
״אתה לא רוצה את העזרה שלי?״ היא שאלה, עיניה פגועות במעט.
נאנחתי, ״זה לא שאני לא רוצה את העזרה שלך, אני לא רוצה שתתערבי בזה, כשאת יכולה לעזור אני נותן לך את המקום שלך, אבל אין לי זמן להתחיל להסביר לך עכשיו את הכל, אני יודע שתוכלי לעזור, אבל לא אכניס אותך לבפנים״.
״כדי לא לסכן אותי?״
״בדיוק״ אמרתי וליטפתי את הלחי שלה, לוקח את כוס הקפה מהשיש ומנשק את שפתיה ארוכות לפני שפונה למעלית.
״אל תתעלל בי היום״ היא ביקשה, ״אני צריכה כוחות למחר״.
צחקתי, ״לא אתעלל בך, למרות שלא אתנגד לשמוע אותך גונחת״.
היא הסמיקה, ״תסתום״.
״נלך למטווח, ואחר כך תרקדי קצת אם את רוצה״.
״מה אתה מתכנן לעשות בזמן הזה?״
״להסתכל עלייך״.
״מטריד״.
צחקתי והיא חייכה, והחזיקה את ידיי עד שהגענו למתחם.
יצאתי מהרכב, סורק בעייני את הסביבה ומחכה לזהות נוכחות יפנית בעיניים שלי.
הוצאתי את התיקים שלנו מהאוטו וניגשתי לפתוח את הדלת כשעיני לא מפסיקות לסרוק את הסביבה.
״היה משהו חשוד?״ שאלתי את המאבטח בכניסה.
״שום דבר בוס, הרגע חזרנו מסריקות והשטח תקין״
״תעדכן אותי אם תהיה התרחשות״.
״אין בעיה בוס״.
״לקרוא לך גם בוס?״ אלה שאלה בשקט שנכנסנו.
הפניתי אליה מבט והיא שתקה, נצמדת אליי.
הנחתי את התיקים בכניסה, נעמדים לצד אנזו ופבלו שבדיוק הרימו משקולות באולם המרכזי.
״בוקר טוב ילדה יפה״ אנזו אמר ונישק את הראש שלה.
״מה קורה בוס?״ פבלו שאל לאחר שחיבק אותה גם הוא.
״בסדר, היה משהו בלילה?״
״כמה דברים קטנים, שום דבר רציני״ אנזו אמר ואני הרמתי גבה והפניתי מבטי לפבלו.
״היה, נדבר שנסיים את האימון, אל תטריד את עצמך, הכל כבר טופל״.
הנהנתי, אחזתי בידה של אלה והלכנו ישירות אל המטווחים שהיו ריקים, נעמדים מול מסלולים נבחרים.
הגשתי לאלה אוזניות והיא הרכיבה אותם, טוענת את האקדח ונעמדת מול המטרה, יורה את כל המחסנית.
״יפה, אבל לא מספיק טוב״.
החלפתי לה מחסנית ובזמן שהיא החלה לירות מחדש, יריתי מטרות מעצמי.
״מתנשא״ היא מלמלה.
חייכתי, ״שוב״.
כעבור כמה מחסניות, שבכל פעם התוצאה של אלה השתפרה רק במעט, היא הניחה את האקדח על הדלפק וסובבה את ידיה כדי לשחרר אותם.
״התעייפת?״
״לא״.
״אז קדימה״.
לחצתי על כפתור וקירבתי אלינו את המטרות, מראה לה שכל הכדורים פגעו במטרה שלי, לעומת שלה, שבה אמנם כל מה שפגע היה במרכז הגוף, אבל כל השאר היו פספוסים שפגעו רחוק.
״שוב״ אמרתי והחלפתי מטרות, מרחיק אותם מחדש.
אלה ייצבה את האקדח ביד אחת ויישרה אותה.
״שתי ידיים״.
״אלה אתה מחזיק ביד אחת״.
״את לא אני״ אמרתי, ״שתי ידיים על האקדח״.
היא הניחה את האקדח על הדלפק והסתובבה אליי, ״אתה זוכר שהייתי כמעט חמש שנים בצבא נכון?״
התקרבתי אליה, ״ראיתי אותך בפעולה, אני יודע שאת יודעת לירות, כאן את תחזיקי בשתי ידיים כדי שבזמן אמת תתרגלי להחזיק ככה, וככה היציבה שלך תהיה בטוחה יותר״.
״אתה יורה ביד אחת״ היא אמרה שוב.
אחזתי בסנטרה והיישרתי מבטי אל עיניה, ״את, זה לא אני״.