The Doubt - ספק

Part 64

טוב טוב טוב, אתם מטורפים!!
לא ציפיתי לכמות התגובות וההודעות אחרי הפרק האחרון, ואתם פשוט.. וואו!
אין לי מילים מלבד תודה, זה לא היה קורה בלעדיכם ומרגש לראות עד כמה אתם אוהבים את הסיפור שלי.
תודה❤️

אני חופרת פה לפני הפרק בכוונה - אתם תסלחו לי שאני גורמת לכם להתעכב עוד כמה שניות.

הודעה חשובה - כל מי שביקש את הפלייליסט של הסיפור - תמצאו אותו לפני הפרולוג והוא יתעדכן כל הזמן.

הודעה חשובה 2 - מי שלא אוהב פרקים ארוכים, תחשבו איך לחלק את הפרק הזה כי הוא ארוך.
מי שאוהב - אתם תהנו פיצוצים.
עצה שלי לכולכם - חכו לסוף, זה שווה את זה.

נ.ב - תהיו גאים בי בבקשה, העלתי מהר מאוד
ורק שתדעו שתכננתי להעלות בבוקר אבל לא יכולתי להתאפק
תהנו🖤

————————————

״אתה לא מגיב בזמן ואתה מחליש אותכם״.
״אותכם? אתה חלק מאיתנו״.
״אני לא חלק כבר מזמן, תתעורר מריאנו, אני מוכן לעזור ולא יותר מכך אבל אני לא לוקח חלק מהתבוסתנות שלך, אם אתה נופל, אתה נופל בלעדיי״ הוא אמר וניתק את השיחה.
אנזו הסתכל עליי וחייך, ״בינגו״.
******************************
״בפעם השביעית, הקולומביאנים החביאו את הסחורה שלנו במחסנים שלהם, אוסקר פרץ לשם עם האנשים שלו, גנב את הכל ושרף את הסחורה שלהם ואת המחסנים ובנוסף הרג להם כמה חיילים, עד עכשיו הוא כבר הספיק למכור חצי ממנה ליפנים, ואת החצי השני לשלוח למקסיקו״.
״אני לא מבין״ אבא שלי שאל את אנזו, ״אין להם סמים משלהם?״
״יש, והרבה״ ריקו ענה ונשען לאחור.
הרמתי את הטלפון שלי וצלצלתי לאוסקר.
הוא ענה אחרי כמה צלצולים, ״מריאנו?״
״מה המצב?״
״מה חדש בצפון?״
״שום דבר, מחכה לאישור שלך לעשות משהו נגד הקולומביאנים, אני צריך את הסחורה מריאנו״ הוא אמר בזעם.
״אתה לא עושה שום דבר נגד הקולומביאנים״.
״אז תזמין לי סחורה חדשה״ הוא אמר, ״ואני צריך תגבור של אנשים בנוסף״.
התעלמתי ממנו, ״הגיע אליי מידע שהייתה שריפה במחסנים של הקולומביאנים, מה אתה יודע להגיד לי על זה?״
״כלום״ הוא התפרץ, ״אני רק יודע שהסחורה שלנו הייתה שם, הכל הלך והפסדתי מליונים באשמתך מריאנו״.
״איך אתה יודע שהסחורה שלנו הייתה שם?״
״אחרת איפה היא תהיה? אין להם יותר מדי מקומות מסתור״ הוא אמר בזלזול.
״זה לא קשור אליך?״
״לא״ הוא אמר.
״תנסה לברר מה קרה שם ותעדכן אותי״ אמרתי והוא אישר ומיהר לנתק את השיחה.
חוליו שפשף את פניו, מנצל את השתיקה שהייתה בחדר העבודה כדי לחשוב.
״איך אתה יודע שאוסקר קשור לשריפה?״ שאלתי את אנזו.
״קיבלתי דיווחים מאנשי הקשר שלי שראו אותו באיזור של השריפה, הם שלחו לי צילומים ומעבר לכך, זאת שיטת השריפה הרגילה של אוסקר״ אנזו ענה, ״במקביל קיבלתי דיווח מהאנשים שלי אצל היפנים ובמקסיקו, שניהם קיבלו את הסחורה״.
״אי אפשר להתווכח עם זה מריאנו״ פבלו אמר, ״לא היינו מוסרים את המידע אם הוא לא היה חד משמעי״.
״תראה לי את התמונות״ חוליו דרש.
אנזו נעמד לצד המחשב שלי והתעסק בו, מעלה את התמונות על המסך הגדול ומראה לכולם.
״זה לא הבן שגידלתי״.
״זה הבן שגידלת״ אבא שלי אמר, ״וזה הבן שמקנא בכך שנתת את הכוח לבן שלי ולא לו״.
״הבן שלך ראוי יותר״ חוליו אמר, ״אבל זה לא אומר שהבן שלי צריך להתנהג בצורה כזאת, גידלתי אותו אחרת״.
הטלפון של פבלו צלצל, הוא ענה וכעבור כמה רגעים קפץ ממקומו, ״מה אתה מזיין?״ הוא האזין, ״אני בדרך״.
״מה קרה?״ אנזו שאל.
פבלו הביט בי, ״פרצו למתחם״.
זינקתי ממקומי, רץ אל החניה מבלי לבזבז עוד שניה.
המתחם היה אחד המקומות הכי מוגנים שלנו במיאמי.
ויותר מכך, זה מקום שבו אלה מסתובבת חופשי.
לא יכולתי לתת לשום איום לרחף מעל המקום הזה.
לא הייתי פוסל אף אחת מהאפשרויות בשלב הזה עד שלא אחקור ואבין מה קרה שם.
נכנסתי לרכב שלי ונסעתי במהירות למקום, עובר על חוקי התנועה מבלי להתייחס להשלכות.
כעבור עשר דקות הגעתי, עוצר את הרכב שלי בכניסה ויוצא ממנו, טוען את האקדח שלי ורץ לעבר הכניסה.
אנזו ופבלו הצטרפו אליי כעבור כמה דקות, דייגו אחריהם.
״מה התכנית?״ אנזו שאל.
״אין תכנית, יש פקודה״ אמרתי, ״כולם יוצאים מפה חיים, ואני רוצה כמה שיותר מהם בחיים״.
חואן הגיע לידנו ופבלו הזדקף, ״יש פה עוד אנשים?״
חואן הנהן, ״הם מרוכזים בפנים, לא נגרם יותר מדי נזק אבל כל מי שהיה כאן מת״.
״כמה?״ שאלתי מבין שיניים חשוקות.
״עשרים ושלושה איש״ הוא אמר ואני חשקתי את לסתי בזעם, ״כמה הם?״
״ספרתי עשרה, אני מאמין שיש יותר, מי שנשאר בחיים הצטרף למרדף״ הוא אמר, ״הם הצליחו לחדור הנה באמצעות צלפים, עשינו סריקה, הם כבר לא כאן״.
הנהנתי.
״אנזו, דייגו״ אמרתי, מסמן להם ללכת ימינה ומסמן לפבלו לבוא אחריי.
נכנסנו פנימה, עוברים בין החדרים ומאתרים במבטינו את היפנים שבפנים ויורים ללא הכרה, אבל לא במטרה להרוג, אלה רק לפצוע.
המשכנו לחדר האחורי, יריתי באחד נוסף והתקדמתי בערבות פבלו, מוריד עוד שניים וממשיך ללכת.
קול פיצוץ קטן נשמע מבחוץ.
הבזקתי מבט לפבלו שהביט בי בחזרה ועלה מול אנזו לוודא שהם בסדר.
״אנחנו בסדר״ אנזו אמר ופבלו הנהן, ״מה זה?״
״לא יודע, נבדוק״ הוא אמר.
המשכתי ללכת, רואה שהמתחם אכן נשאר ללא הרבה נזק ועדיין, זועם על כך שהצליחו לחדור לכאן.
הסתובבתי כששמעתי רעש, בדיוק בזמן לדפוק כדור בראש ליפני שכמעט ירה בפבלו.
״נקי״ אנזו אמר באוזניה, ״שניים מתים, יש לנו אחד בחיים״.
״אצלנו ארבעה״ פבלו אמר לאחר שחזרנו לאולם הראשי, והתכופף לבדק את הגופות.
״זהו?״ שאלתי אך עוד לפני שקיבלתי תשובה, הרגשתי כאב חד בזרועי.
הסתובבתי בזעם, מצליח לחמוק מכדור נוסף ששרק לכיווני ויורה בראשו של היפני שירה בי.
״מריאנו״ פבלו קרא וירה, מצליח לפגוע באחד נוסף אבל מפספס את השני שהצליח להגיע עד אליי, ולתקוע בזרוע שלי את הסכין שהחזיק.
נהמתי, מחורר את גופתו ומסתובב למראה עוד שניים שהצליחו לחדור, יורה גם בהם, הפעם במטרה להרוג.
״מה קורה פה?״ נהמתי לפבלו.
״תגבורת״ הוא אמר והתקדם ליציאה, מצטרף לאנזו ולחואן, ״יש עוד?״
חואן נד בראשון לשלילה, ״זהו, מה לעשות איתם בוס?״
״קחו אותם לבור״ אמרתי.
״אתה פצוע״ אנזו אמר וניגש להביט בזרועי.
השפלתי את מבטי אל הזרוע ומשכתי את הסכין, יודע שאסור אבל מתעלם.
״כואב לך?״ הוא שאל.
״עשינו סריקה?״ שאלתי בהתעלמות ואנזו הנהן, ״בחצי מתחם״.
״דייגו״ קראתי והוא הנהן וניגש לסרוק את שאר המתחם.
אנזו קרע את החולצה שלי, קושר סביב זרועי חסם מאולתר, ״הכדור בפנים?״
״כן״.
״צריך לפנות אותך״ הוא אמר, ״אתה צריך לראות רופא אחרת תאבד את היד״.
״מריאנו״ קולו של פבלו נשמע, ״אתה צריך לראות את זה״.
צעדנו יחד לכיוון הקול שלו שנשמע מהחדר שהפך להיות הסטודיו של אלה.
נכנסנו, ונעצרתי בכניסה.
הסטודיו הושחת.
המראות היו שבורות ומערכת ההשמעה שלה הייתה הרוסה.
המתחם כולו נשאר כמו שהיה, וזה החדר היחיד שהם הפכו והרסו עד הייסוד.
זה לא במקרה, זאת אזהרה.
״מה קורה כאן..״ אנזו מלמל והביט בי, ״אלה?״
נהמתי.
היפנים יודעים שהילדה הזאת חשובה לי, אחרת הם לא היו פוגעים דווקא כאן.
״תדאג למישהו שיבוא לסדר את זה, אני לא רוצה שהיא תדע מזה שום דבר״ נהמתי והוא המהן והוציא את הטלפון שלו, מתחיל לירות פקודות.
״המקום נקי״ דייגו חזר, ״לוקחים את אלה שבחיים לבור ואת השאר מפנים מכאן, אדאג שהמקום ינוקה ויסודר עד מחר״.
הנהנתי, ״מה לגבי האנשים שלנו?״
״העברתי פיצויים למשפחות, עוד מעט נשרוף את הכל״ פבלו אמר, ״אין יותר מדי מה לעשות, כולם מתים״.
נהמתי בכאב.
״מה עכשיו?״ אנזו שאל.
״אתם חוזרים לפנטאהוז״ אמרתי.
״אתם?״
״אני נוסע להראות להם שלא כדאי להם שתהיה פעם הבאה״ אמרתי.
״אתה פצוע״ אנזו נהם, ״אתה לא נוסע לשום מקום״.
התעלמתי וצעדתי לרכב שלי, אך עוד לפני שהתחלתי לנסוע, הדלתות נפתחו ופבלו ואנזו נכנסו גם הם.
״סע״.
נאנחתי, נוסע לאחת מהרחובות הצדדים ביותר בשטח של היפנים ועוצר את הרכב שלי במרכז הרחוב, מתקדם בביטחון לעבר בית הזונות שלהם ויורה לכל אחד מהשומרים כדור בראש, מתעלם מהכאבים בזרוע שלי.
אנזו פרץ את הדלת וזרק רימון עשן לבפנים, מצליח להפתיע את היפנים שישבו שם עם מכנסיים למטה כשהזונות על רגליהם.
חייכתי, וצעדתי לאחור שניה לפני שהרימון התפוצץ במרכז.
השתמשתי ביד המתפקדת שלי כדי לירות באלה שניסו לברוח, בעוד אנזו ופבלו ירו במדויק והצליחו לחסל את מי שנשאר בחיים וניסה להמלט מהעשן, עד שלא נותר בחדר המרכזי אחד בחיים.
אנזו הוציא רימון נוסף מהחגורה שלו והוציא את הנצרה, זורק אותו לבפנים בזמן שאנחנו מיהרנו חזרה לרכב ונסענו משם בדיוק לקול פיצוץ.
אנזו ופבלו ירדו במתחם, ואני המשכתי בנסיעה חזרה לפנטאהוז, מרגיש את הכאבים בזרוע מתגברים ויודע שאהיה חייב לטפל ביד בקרוב אחרת אאבד אותה.
עצרתי את הרכב בחניה, מנסה לחייג לאלה למרות שידעתי שזה חסר תועלת.
וכמו שידעתי, היא לא ענתה.
״שב כאן״ אבא שלי פקד בזעם ברגע שנכנסתי לחדר המגורים.
חוליו ניגש אליי והביא לי בקבוק וויסקי.
הרופא התקרב אליי בחשש, קרע את שאר החולצה וחשף את הזרוע שלי, חופר בה עד שהצליח להוציא את הכדור מזרועי.
לגמתי עוד מהוויסקי, מחכה שהוא יסיים לתפור את הזרוע ועולה להתקלח.
כשסיימתי, יצאתי עם מגבת לגופי וחייגתי לנאצ׳ו.
״מריאנו?״ הוא ענה, קולו עייף.
״פרצו למתחם״ דיווחתי.
״אתה רציני? מתי? מי?״
״מוקדם יותר, היינו שם עכשיו״ אמרתי, ״לא נגרם יותר מדי נזק אבל הם רצחו את כל מי שהיה שם והשחיתו את הסטודיו של אלה״.
״רק את הסטודיו?״ הוא שאל.
המהמתי לאישור, וסיפרתי לו באותה הזדמנות גם על מה שקרה בצפון עם הקולומביאנים.
״בן של זונה״ נאצ׳ו קילל בזעם, ״אנחנו מקדימים את הטיסה למיאמי, נגיע בעוד כמה שעות״.
״תעדכן את ריקו ותבקש ממנו לברר עם איש הקשר שלו מה שהוא יכול על הצפון״ ביקשתי והוא אישר.
ניתקתי את השיחה, יורד בחזרה למטה ונכנס ישירות לחדר העבודה.
״רודריגז על הקו, הוא מעודכן״ אבא שלי אמר והגיש לי את הטלפון, ממשיך להסתכל עליי.
״רודריגז״.
״שמעתי מה קרה״.
״יש לך תשובות לתת לי?״
״לא יותר מדי, הפעלתי את האנשים שלי בשני המקומות ואני אעדכן כשיהיה חדש, בינתיים רציתי לעדכן אותך שאני מתכונן לחזור למיאמי״.
״לא״ אמרתי ואבא שלי הרים גבה.
״לא?״ רודריגז שאל.
״תישאר שם״ אמרתי, ״אני מעדיף אותך לידה״.
הוא שתק, ״אתה צריך אותי במיאמי״.
זאת הייתה האמת.
יש דברים שרודריגז היה ותמיד יהיה הכי טוב בהם ולא יכולתי לוותר עליו בשלב הזה.
אבל משהו לא נתן לי מנוחה.
״אני יודע, אבל כל עוד אתה יכול לעבוד מישראל, תעשה את זה שם״ אמרתי, ״לפחות עד שתדע אם היא בסדר״.
״אין בעיה״ הוא אמר, מבין את החשיבות, ״אלך לבדוק מה אמתה היום בערב, אדחה את הטיסה שלי למחר, בינתיים אנסה להשיג מכאן מה שאני יכול״.
״יש מישהו שצריך להפגש איתו? אסע בשבילך״ אנזו אמר.
״אעביר לך את הפרטים במייל״ רודריגז אמר, ״מריאנו, אני לא יודע בוודאות אבל יש לי הרגשה שהדברים האלה קשורים״.
״נעשה תחקיר ונדע טוב יותר״ אמרתי.
״תשאירו אותי על הקו״ הוא ביקש ואני הנהנתי והנחתי את הטלפון על השולחן, מתחיל לירות שאלות לאנזו ופבלו ומקבל רק על חלקן תשובות.
״תקשיב מריאנו״ פבלו אמר, ״הסיכויים שמישהו יצליח לחדור את האבטחה למתחם הם נמוכים״.
״בוא נתחיל מהשאלה איך בכלל הצליחו למצוא את המיקום שלו?״ רודריגז שאל מהקו.
״זה לא כל כך קשה״ אנזו אמר, ״אפילו אלה עלתה על זה״.
״אלה?״ שאלתי בחדות.
״אתה לא זוכר? היא הייתה זאת שעלתה על זה שיש משהו מוזר בכל ההתנהלות של היפנים בחודשים האחרונים״ היא אמר, ״המעקב המוזר שלהם״.
״מה זה קשור לאלה?״ רודריגז נהם.
אנזו נאנח, ״אלה הבינה שיתכן והם מתכננים משהו מעצם העובדה שהם התנהלו כמו שהתנהלו״ הוא אמר, ״אף אחד מכם לא הקשיב לה?״
הקשבתי.
למען האמת, הקשבתי לכל מילה שהיא הוציאה מהפה מהרגע שהכרתי אותה.
אבל הייתי עסוק מדי במחשבות על האם היא בסדר? שלא היה לי פנאי לחשוב על המסקנות שלה בנושא.
״ובכל מקרה לא הסתרנו אותו יותר מדי״ אנזו אמר, ״הם פשוט לא העזו להתקרב אליו עד היום״.
״אתה חושב שזה מה שהם תכננו?״ אבא שלי שאל.
״אני לא יודע אבל זאת אפשרות שכדאי שנביא בחשבון״ אנזו ענה.
״בכל מקרה, אני חושב שאנחנו צריכים להביא בחשבון את העובדה ששוב מידע דלף החוצה״ פבלו אמר.
״על ידי מי?״ אבא שלי שאל.
אנזו הביט בי, בעיננו עברה אותה מחשבה שאף אחד כרגע לא רצה להעלות בקול.
״אני לא יודע״ פבלו ענה, ״אבל זה כיוון שנצטרך לבדוק״.
״אתה אחראי על החקירה״ אמרתי.
״מי נוסע לבור?״ אבא שלי שאל.
״אני״ אמרתי, ״אחקור אותם אישית, אדאג לעקור את כל האיברים שלהם עד שאשמע לפחות תשובה אחת שתספק אותי״.
״אתה פצוע״ אבא שלי נהם.
״אהיה בסדר״ אמרתי והפניתי מבטי לאנזו, ״מה אתה יודע להגיד לי על מה שקרה בצפון? יש חדש?״
״אוסקר ממשיך להכחיש״ הוא ענה.
״בהמשך לזה מריאנו, מרטינז דיווח לי לפני כמה דקות שהוא שמע על כמה מאנשיו של אלפונסו שמסתובבים בצפון בימים האחרונים, ועל משלוח של נשק שהגיע ממקסיקו לצפון״ רודריגז אמר מהטלפון.
״כולנו יודעים שלאוסקר אין את היכולת להגיב לבדו נגד הקולומביאנים״ מרטינז אמר לצידו, ״אני חושב שהדברים קשורים״.
״אתה חושב?״
״אני בטוח״.
״אתה יודע מה זה אומר, נכון?״ חוליו אמר.
שפשפתי את פניי, ״בני זונות״.
״מה אנחנו עושים עכשיו?״ חוליו שאל והפנה אליי את מבטו, ״קדימה מריאנו״.
״אלך לתחקר את היפנים עכשיו, אנזו תצטרף אליי״ אמרתי, ״פבלו, תתחיל לחקור את הכיוון שמידע הודלף החוצה ותעדכן אותי, תנסה לברר את הקשר לאלה״.
״אלה?״ רודריגז שאל, לחוץ.
״חשבתי שאמרתם שהוא מעודכן?״ שאלתי.
״הסטודיו של אלה זה החדר היחיד שהושחת במתחם״ אנזו אמר ורודריגז נהם, ״מה הקשר של הנכדה שלי לכל הסיפור הזה?״
״זאת שאלה מצוינת״ פבלו אמר.
״תעביר לי את הצילומים של מצלמות האבטחה של המתחם ושל הרחובות מסביב, אני רוצה לדעת הכל״ דרשתי, ״תבדוק את האזנות ששמנו אחרי פרננדו, אני לא רוצה שישארו לי חורים״.
״קיבלתי בוס״ פבלו אמר ויצא מחדר העבודה.
״רודריגז, תנסה לברר מה שאתה יכול על הצפון, תפעיל את אנשי הקשר שלך ותעדכן אותי״ ביקשתי, ״המצב עם הקולומביאנים לא יכול להגרר לחזית נוספת, תפתור את זה״.
״אני אסע לשם״ חוליו אמר.
״ניסע יחד״ אבא שלי אמר, ״ננסה לברר את המצב ונעדכן אותך״.
״אבדוק מה שאני יכול לגבי המעורבות של מקסיקו״ רודריגז אמר, ״אם הבנתי נכון, ראו גם את לוקאס שם״.
קפאתי, ״על מה אתה מדבר?״
״האנשים שלי עדכנו אותי לפני כמה דקות, לוקאס נצפה יחד עם האנשים של אוסקר לא מזמן, אבדוק את הקשר בינהם ואעדכן״.
״אנחנו יודעים מה הקשר בינהם״ חוליו אמר בבלבול.
״לוקאס אמור להיות בשיקאגו״ אנזו הסביר.
״אני רוצה תשובות היום בערב״ נהמתי וניתקתי את השיחה, מחייג לאנטוני.
״מריאנו, ניסיתי לתפוס אותך כל היום״.
״לוקאס יצא משיקאגו?״
״זה בדיוק מה שהתכוונתי לדווח לך״ היא אמר, ״קיבלתי את המידע הזה מהמקור שלי בשדה התעופה לפני שעה, הוא דיווח מאוחר מדי״.
״בן של זונה״ אנזו קילל.
״אני לא מצליח לתפוס את נאצ׳ו״.
״נאצ׳ו על טיסה בדרך למיאמי״ אמרתי, מצליח להפתיע את הנוכחים בחדר.
״שלחתי אחריו את האנשים שלי, ברגע שהם יעברו את הכניסה למקסיקו אעדכן״ הוא אמר אך באותה נשימה אמיליו נשמע מאחוריו, ״הם מתים״.
נהמתי.
״על מה אתה מדבר?״ אנטוני שאג.
״האנשים שלנו? מתים״ אמיליו חזר שוב, ״אלפונסו תפס אותם בשדה התעופה״.
״איך הוא זיהה אותם?״ אנטוני שאל.
״אני לא יודע״ הוא אמר, ״אסע לשם בעצמי״.
״אל״ נהמתי, ״זה לא יעזור והוא יהרוג גם אותך״.
״אני מסכים״ אנטוני אמר לו, ״מריאנו, אדבר איתך מאוחר יותר״.
ניתקתי את השיחה.
אבא שלי נאנח, ״נישאר כאן עד שתחזרו, ואז ניסע לצפון״.
״נתגבר את האבטחה סביב הבתים והעסקים״ חוליו אמר ואני הנהנתי.
״מריאנו, תחשוב על מה שאמרתי״ אבא שלי אמר ואני הבזקתי אליו מבט שואל.
״מקסיקו״ הוא אמר, ״הדרך היחידה לפתור את הסיפור הזה אם לא מלחמה, זה חתונה״.
״אני מעדיף מלחמה״ אנזו אמר.
״לא יקרה״ אמרתי לאבא שלי.
״אתה לא יכול להרשות לעצמך חזית מול מקסיקו, זאת מלחמה בתוך הבית״.
״מקסיקו מזמן לא הבית שלנו״.
״זה לא חייב להיות נישואין לכל החיים״ אבא שלי התעקש.
״אין גירושין במאפיה אלחו״ חוליו נזף בו.
״רודריגז התגרש, ואם ארצה להתגרש, אתגרש, אף אחד לא יגיד לי מה לעשות״ אמרתי ואז החזרתי את מבטי לאבא שלי בחזרה, ״רד מזה״.
״אתה עושה טעות מריאנו״.
״אבא״ אנזו אמר בטון תקיף, ״מריאנו עם אלה, חתונה עם מקסיקו לא באה בחשבון, גם אם הוא לא היה איתה״.
״אלה תבין״.
״לא״ אמרתי.
״תפרוץ מלחמה, והיא תהיה הכי קשה שאנחנו מכירים״ הוא הזהיר.
״אני לא מפחד ממלחמות״ אמרתי, ״גם לא כשהן בתוך הבית״.
״מקסיקו מזמן לא הבית״ חוליו הסכים איתי, ״אני מסכים עם מריאנו, חתונה עם מקסיקו זה לא צעד נכון״.
אבא שלי נאנח, ״זאת הדרך היחידה לגרום לאלפונסו לעשות כרצונך״.
״אל תהיה תמים אחי״ חוליו אמר, ״שום דבר לא יכניע את אלפונסו״.
״זה יכול לשמש רק נגד מריאנו אבא״ אנזו הסכים.
אבא שלי ניסה לדבר שוב אך קטעתי אותו, ״הנושא סגור אבא, לא תהיה חתונה עם מקסיקו״ אמרתי, ״או חתונה בכלל״, וסימנתי לאנזו בעייני.
יצאנו אל הרכב, ואני נכנסתי למושב הנהג וחייגתי לדמיאן.
״מריאנו?״
״אתה עדיין לא במיאמי״.
״אני לא יכול לצאת״ הוא אמר, ״אלפונסו ניטר את כל האנשים בשדה התעופה, השדה שלו״.
״יש לך מטוס״.
״אלפונסו שולט בשמים אנזו״ דמיאן אמר, ״לצאת ממקסיקו יהיה בעיה בקרוב, גם לא אוכל לדבר איתכם, אהיה חייב להיות במאה אחוז מחויב אליו עד שאצליח למצוא דרך לצאת, הוא חושד בי כבר מזמן״.
נאנחתי ודפקתי על ההגה, ״תמצא פיתרון דמיאן״.
״אעדכן אותך״ הוא אמר וניתק את השיחה.
אנזו מילא את השקט בשיחות הטלפון שלו ואני ניצלתי את הזמן כדי לחשוב.
את הבעיה עם היפנים אפתור בקרוב מאוד, הם אולי ניצחו בתחילת במערכה אבל הסוף ידוע לכולם.
הבעיה העיקרית שלי, הייתה מקסיקו, ואוסקר.
אם הבעיות האלה יובילו לחזית מול הקולומביאנים, נהיה בבעיה גדולה יותר ממה שאנחנו עכשיו.
כי זאת לא הייתה מלחמה רק נגד מקסיקו, אלה גם נגד אוסקר.
וזה ייגמר בדם, שלהם.
הצד החיובי הוא, שהתחלנו לקבל קצת יותר תשובות.
״כמה יש לנו?״ שאלתי את אנזו כשהתחלנו לרדת במדרגות.
״ארבעה״ אנזו אמר, ״השאר מתו בדרך״.
פתחתי את הדלת, מהנהן בראשי לדייגו וחואן שהיו שם ותופס את מקומם, מביט בשבויים שלי תלויים מהתקרה, ועוטה על פניי את ההבעה המנצחת לנוכח הבעות הפחד על פניהם.
הם זיהו אותי.
הם יודעים מי אני ולמה אני מסוגל.
הם לא ציפו לראות אותי וזה, מעורר את הפחד שלהם.
הושטתי את ידי ולקחתי את אחת הסכינים שהייתה מונחת על השולחן, מסובב אותה בידי ומתקרב אליהם.
״מה השם שלך?״ שאלתי את אחד מהם.
״לך תזדיין״ הוא אמר ואני חייכתי, ״אני אשאל אותך שוב, מה השם שלך?״
סובבתי את הסכין בידי, מקפיץ אותה באוויר ונהנה לראות את הפחד בעינים.
״ראיו״ הוא מלמל בפחד.
״מה עשיתם במתחם שלי?״
״ז.. זאת הפקודה שקיבלנו״.
עברתי עם מבטי לאחד לידו, ״אני לא עונה לך״.
״אתה בטוח?״
״הייתי מציע לך לשתף פעולה״ אנזו אמר מאחורי, כשבכל אחת מידיו מוט ברזל מחומם, ״הוא הרגע התקלח, אם לא תענה, הוא יגרום לך לדמם, ואז הוא יתלכלך ויתרגז, תאמין לי מנסיון, לא כדאי לך לראות אותו עצבני״.
״לך תזדיין״ הוא אמר וירק על אנזו.
נאנחתי וצעדתי ציד אחד לכיוונו, ״אתה צודק אנזו, אני באמת לא רוצה להתלכלך״ אמרתי, מביט ביפני בהבעה אכזרית.
אותה הבעה שהמעטתי להשתמש בה מאז שאלה נכנסה לחיי ועכשיו, כבר לא היה דרך חזרה.
״אין בעיה בוס״ הוא אמר וצעד צעד אחד קדימה, תוקע את שתי מוטות הברזל בבטנו של היפני.
הוא צרח, והשתין על עצמו תוך שניות.
אנזו נאנח ושחרר את המוטות מידיו, משאיר אותם תקועים בגופו, ״כל פעם אותו סיפור״.
״אתה רוצה לענות או לגמור כמוהו?״ שאלתי את ראיו והצבעתי על חברו שאיבד את ההכרה.
״נראה לי שתקעתי לו את זה בלב״ אנזו אמר באכזבה מזויפת.
״א.. אני לא יודע אני.. אני נשבע אנחנו.. קיבלנו פקודות״.
״איזה פקודות?״ שאלתי אבל הוא התחיל לבכות.
נאנחתי בייאוש.
לסאיג׳י אין תנאי קבלה לארגון שלו, לא פלא שהחיילים שלו נראים ככה.
״סיים איתו, הוא לא יעיל״ אמרתי לאנזו שנאנח והוציא את האקדח שלו, יורה בשני ברכיו ואז בשתי כתפיו ולבסוף בראשו.
״מה?״ שאלתי והוא משך בכתפיו והתעלם ממני.
הפניתי את מבטי לשניים שנותרו, נראים קשוחים מהשניים האחרים ולא מביעים שום דבר על פניהם.
הסתובבתי לאחור, ניגש לארון הציוד ובוחר מוט ארוך עם פרסה ודוקרנים, ניגש לחמם אותו באח ובינתיים מקשיב לנשימות שלהם.
״תורך״ אנזו אמר לשמאלי ביותר, ״מה שמך?״
וגם הוא, כמו חברו, ענה, ״לך תזדיין״.
״אלך כשאסיים איתך, עכשיו תענה, מה שמך?״
״לך תזדיין״ הוא אמר שוב ואנזו נאנח, ״הם חושבים שיש לי עצבים אליהם בשעה כזאת״.
סובבתי את המון בידי והתקרבתי אליו, ״יש לך כמה שניות לפני שאתקע את המוט הזה ישירות בלב שלך״.
״אני לא מפחד ממך, קאפו״ הוא אמר בזלזול.
״מה עשיתם במתחם שלי?״ שאלתי והוא שתק, וחייך.
הגבהתי מעט את המוט המחומם ודחפתי אותו ישירות על הזין שלו, מתעלם מהצרחות וצופה בו עד שנשר לגמרי.
״הזדמנות נוספת״.
״כדאי לך, הוא לא מעניק הזדמנויות״ אנזו אמר מאחוריי.
רעש רקע קבוע.
כשהוא לא ענה, תקעתי את המוט בעוד ועוד מקומות נוספים בגופו, צופה בו מאבד את ההכרה ומתעורר כמה פעמים, מכוון למקומות שלא יהרגו אותו, רק יפצעו.
כעבור כמה שעות, שניהם היו מחוסרי איברים, מחוסרי הכרה לסירוגין, או גוססים.
אבל את התשובות שרציתי לקבל, קיבלתי.
כמעט את כולם.
אף אחד מהשניים לא ידע להסביר לי את פשר הפקודה להרוס את הסטודיו של אלה.
״סיימנו כאן״ אמרתי לאנזו והוא שלף את אקדחו וירה לשניהם בראש.
הרמתי גבה בדרכנו החוצה, ״חשבתי שאתה רוצה להנות״.
״אני הרגשתי שאתה סובל, החלטתי לסיים את זה בשבילך״.
הדלקתי את הפלאפון שלי, מרפרף על השיחות וההודעות ומגלה שסן דייגו נחתו.
וכמו שחשבתי, אפילו לא שיחה או הודעה אחת ממנה.
חזרתי לליאור, ממתין כמה צלצולים עד שענה, ״מריאנו, מה נשמע?״
״בסדר גמור, הייתי עסוק ולא יכולתי לענות״.
״תיארתי לעצמי שאתה עסוק כשלא ענית״ הוא אמר, ״ביקשת שאעדכן, אתה לא היחיד שאלה לא עונה לו או לא מדברת איתו״.
״למה אתה מתכוון?״
״היא סגורה ביחידה שלה כבר כמה ימים ולא יצאה, לא מאז הפעם האחרונה שדיברתי איתך, ובנוסף, היא גם לא עונה לאף אחד״.
״מה אפשר לעשות?״
״לתת לה זמן״ הוא ענה, ״אין פיתרון לזה מריאנו, לא אני ולא אתה נצליח לחדור את החומות שהיא בונה לעצמה כל שנה מחדש״.
נאנחתי, המצב כנראה חמור יותר ממה שחשבתי.
וקיוויתי שתהיה לי היכולת לשנות משהו גם מהמרחק שאני נמצא.
ביקשתי מליאור שיעדכן אותי אם יהיה חדש וניתקתי את השיחה, מנסה לחייג אליה עוד פעמיים, ללא מענה.
אולי המעשה הנכון הוא באמת לתת לה את השקט שהיא צריכה.
אלה מוכיחה שוב ושוב, שהיא יודעת טוב יותר מכולנו.
״ברוכים הבאים״ אנזו אמר בחיוך ברגע שנכנסנו לחדר המגורים וראינו את נאצ׳ו, ריקו, סנטיאגו וסאם.
״אתם נראים טוב״ ריקו אמר בשעשוע.
״ומריחים טוב״ סאם אמרה וכיווצה את אפה.
״אתה מדמם״ נאצ׳ו אמר והצביע על זרועי.
״אני יודע״ אמרתי, עולה להתקלח בזריזות וחובש מחדש את היד שלי.
״איך הייתה הטיסה?״ שאלתי את נאצ׳ו ברגע שנכנסתי לחדר העבודה, מוצא אותו ואת ריקו רכונים מעל מפת העיר שלי.
״הצלחתי לישון יותר משלוש שעות ברצף״ נאצ׳ו אמר.
״עודכנתם?״ שאלתי והוא הנהן, ״אנזו עדכן אותנו והלך״.
״הלך לאן?״
״להתקלח ולישון״ ריקו אמר ואני נהמתי בתגובה, ״לישון?״
ריקו הרים את ידיו, ״אל תפנה אליי, זה מה שהוא אמר״.
״איפה סנטיאגו?״
״עם פבלו״.
״אתה רוצה להתחיל לדבר?״ נאצ׳ו שאל.
״אני לא רוצה דיבורים, אני רוצה להשמיד את היפנים״ אמרתי וניגשתי לבר, מוזג כוסית של וויסקי לכולנו.
״הזקנים נסעו?״ שאלתי והם הנהנו.
״בגדי אימון? איך תתאמן עם היד שלך?״ ריקו שאל.
״אני לא מתאמן״ אמרתי, ״דיברת עם אלה?״
ריקו נד בראשו לשלילה, ״היא לא עונה לי כבר כמה ימים״ הוא אמר.
התיישבתי בכיסאי והבטתי בנאצ׳ו, ״מה יש לך?״
״לא הרבה אבל צדקתם, לוקאס באמת יצא משיקאגו״ הוא אמר, ״אני לא יודע איפה הוא אבל נצטרך לאמת את הסיפור״.
״מה זאת אומרת לא יודע? איפה האנשים שלך?״ שאלתי, ״אתה לא יושב על הטלפון שלו?״
״אין סימן חיים מהטלפונים שלו כבר כמה ימים מריאנו, איבדנו את לוקאס נכון לעכשיו, ואין תנועה שלו בגבולות״.
דלת חדר העבודה נפתחה וסאם נכנסה, ״אני יכולה לעזור״.
״צאי מפה״ נאצ׳ו אמר בזעם.
היא התעלמה ממנו והסתכלה אליי, ״לוקאס שלח לי הודעות, אתה זוכר? אני יכולה להשתמש בזה כדי לגרום לו לבוא לאן שאתם רוצים״.
״את לא יכולה, הוא לא טיפש, הוא לא יבוא לשום מקום״ ריקו אמר.
״אז אולי לא להביא אותו אבל אולי אוכל לגלות משהו שיעזור לכם״.
״את לא נכנסת לזה סאם״ אמרתי.
״מריאנו, תפסיק להיות עקשן כמו בעלי ותקשיב לי״.
נאצ׳ו גיחך, ״מריאנו לא רואה אותי בעקשנות שלו, אין לך סיכוי סאם״.
״הוא צודק, אם נאצ׳ו לא מוכן לשמוע, מריאנו לא יהיה מוכן לתת לך לדבר״ ריקו אמר, ״אל תנסי יפה שלי״.
״אני לא יכולה לשבת בחוסר מעש כשאני יכולה לעזור״ היא התעקשה.
נאצ׳ו התרומם ואחז בפניה, ״תקשיבי, את אהבת חיי, אוקיי? היחידה, לא אתן ששום דבר יסכן אותך ובטח לא כשאת בהריון עם הילד שלי, ולא מעניין אותי גם אם מדובר במשהו שאת חושבת שאין בו סיכון בכלל, ברור?״
סאם נשכה את שפתיה, אבל הנהנה, והתרוממה לנשק אותו לפני שהסתובבה לכיוון היציאה.
אבל שניה לפני שהיא יצאה החוצה היא הסתובבה אליי, ״שמעת משהו מאלה?״
״גם לך היא לא עונה?״ ריקו שאל.
סאם נדה בראשה לשלילה, ״ברגע שהיא טסה לישראל לא הפסקנו לדבר אבל.. היא נעלמה לפני כמה ימים״.
״לא, לא שמעתי ממנה״ אמרתי.
״אולי היא לא בסדר מריאנו״.
״היא לא בסדר״ אמרתי, ״אבל אין לנו מה לעשות״.
סאם יצאה מחדר העבודה, ואני הישרתי מבטי לנאצ׳ו וחיכיתי.
״אראה מה אני יכול לעשות״.
״תעדכן אותי, יש לנו דברים חשובים יותר להתעסק בהם״ אמרתי, ״לוקאס כרגע לא מזיק לי״.
״דבר״ ריקו אמר ולגם מהכוסית שלו.
״הקולומביאנים״.
״אני מטפל בזה״ ריקו אמר.
״היפנים״ אמרתי, ״פגענו בהם אתמול והיום, ולאחר התחקור של מי שתפסנו בשטח, הצלחנו להוציא חלק מהמידע שנצטרך, זה יספיק לנו״.
״יש לך את ההקלטה?״ נאצ׳ו שאל ואני הנהנתי, מעלה את הצילומים מהבור במחשב שלי וצופה בהכל, למרות שלא שכחתי אף פרט.
״וואו״ ריקו אמר, ״כשהם מזמרים, הם מזמרים״.
״יש פה בדיוק מה שאנחנו צריכים לתקוף חלק מהמטרות שלנו״ נאצ׳ו אמר ואני הנהנתי, ״הגיע הזמן לפעול״.
ריקו סובב אליי את מבטו, ״מתי אתה רוצה לצאת לפעולה?״
״הלילה״ אמרתי.
״הלילה״ ריקו חזר אחריי, ״זה עוד שלוש שעות״.
״אז יש לנו שלוש שעות לתכנן, קדימה״ אמרתי ונאצ׳ו הנהן, ״אתקשר לשאר, ניפגש פה עוד חצי שעה ונתחיל?״
הנהנתי, והוא התרומם ויצא מחדר העבודה.
רפרפתי במבטי על המצלמות, עובר על חלקי הבית השונים ומסתכל על המקומות בהן אלה אוהבת לשבת, מבין כמה הבית ריק בלעדיה.
ופתאום נפל לי האסימון, עד כמה היא חסרה לי.
לא הייתי מוכן לזה וזאת הסיבה שלא רציתי את הדבר הזה מלכתחילה.
כי החוסר שלה הפריע לי.
ולא יכולתי לתת לדבר להפריע לי כרגע, הייתי חייב להתרכז בעבודה.