The Doubt - ספק

Part 27

״אבא שלי הרביץ לי״ לוסיה אמרה לבסוף.
״מה?״ נאצ׳ו וריקו קפצו מהמקומות שלהם.
״למה לא סיפרת לי לוס? מתי זה קרה?״ נאצ׳ו זעם.
״תרגעו, אף אחד מכם לא עושה כלום, הוא שלי״ אנזו אמר בתקיפות, ״אטפל בעניין הזה״.
אנזו הפנה את מבטו לנאצ׳ו, ״תעביר מסר לבניטו, שכדאי לו להשאיר את הראש בבית, אחרת הוא יאבד אותו״.
******************

מריאנו
״יצרתי קשר עם הסוחרים ועם אניטה, הכל מוכן לצאת לדרך״ דייגו דיווח, ״בינתיים לא התחלנו את השינוע, אחרי האישור הסופי נתחיל להזיז עניינים״.
״כמה?״
״כמו שביקשת, 10 טון למיאמי ו10 לסן דייגו״.
״העברת את הכסף?״
״העברתי וכמו שהבטיחו לך, חצי מכיר והחומר איכותי״.
״תדווח לי על כל צעד, אני רוצה להיות מעורב בהכל, המשלוח, הקבלה.. הכל דייגו״ הבהרתי ודייגו ענה ״קיבלתי בוס״, וניתק את השיחה.
״דייגו על זה?״ אנזו שאל ואני הנהנתי ושאלתי ״דיברת עם האיטלקיים?״
״עוד לא״ הוא ענה ״אלך למועדון שלהם עם פבלו היום בערב״.
״אל תדחה את זה אנזו״ אמרתי בקשיחות.
״חשבתי שאתה לא רוצה לשתף איתם פעולה״.
״אני לא משתף איתם פעולה״ אמרתי, ״אבל האיטלקים יודעים לשמור על השטחים שלהם, והשטחים שלהם שומרים על שלנו, כרגע אנחנו צריכים אותם רגועים, במיוחד אחרי שהתחייבנו למשלוח, בזמן הזה נצטרך למצוא אנשים אנזו, אחרת המלחמה עם הסאיג׳י לא תגמר״.
״אתה מתכוון להוריד אותו?״
״ברגע שאמצא אותו״.
״הוא שוב ירד למחתרת?״
״הוא מעולם לא יצא ממנה״ אמרתי, ״דון רודריגז על זה״.
אנזו הנהן ושלח הודעה בנייד שלו לפני שסגר את המחשב נייד והתרומם ״אני זז לראות שהכל תקין במועדון, נפגש בבית״.
״דיברת עם לוסיה?״ שאלתי והוא הנהן, ״היא לא מתקרבת לבית שלה״.
״סיימתם את המעבר?״
הוא הנהן, ״היא התמקמה בבית של נאצ׳ו וסאם אבל עדיין לא רוצה לקבוע תאריך חדש לחתונה״.
״היא צריכה להתגבר על מה שקרה, תן לה את הזמן שלה ואל תלחץ עליה, לוסיה תהיה שלך״ אמרתי.
״אין לי ספק״.
״בניטו ניסה לדבר איתך?״
״כשהייתי עוד בסן דייגו, דאגתי להעביר לו מסר שלא ינסה שוב״ הוא אמר בקרירות ואני גיכחתי, בניטו לא יודע עם מי הוא התעסק.
״אעדכן אותך מאוחר יותר בעניין האיטלקים״.
הנהנתי והוא הרים את המחשב ויצא מחדר העבודה של אלה.
נשענתי אחורה ושפשפתי את עייני, נחוש למצוא פיתרון, להחזיר את השקט לרחובות מיאמי.
מאז המינוי, האחריות על כתפיי גדלה מאוד ונראה פתאום שהכל תופס צורה גדולה ומוגזמת.
״אתה רוצה קפה?״ אלה שאלה בעדינות האופיינית לה והעירה אותי מהמחשבות.
פקחתי את העיניים, מביט בה, מתפעם מיופיה.
״בואי הנה״.
״שאלתי אם אתה רוצה קפה, לא שאלתי אותך מה לעשות״ היא התחכמה בספרדית.
״אני לא חוזר על עצמי פעמיים״ אמרתי בטון נמוך ומאיים באותה השפה.
היא חייכה והתקרבה אליי, מתיישבת על ברכיי כשכל רגל שלה בצד אחר של גופי ומביטה בי.
ההחלטה לעבוד מהבית שלה היום הייתה חכמה.
מאז שחזרנו מסן דייגו לפני כמעט שבועיים, נכנסו לטירוף של עבודה במטרה להספיק את הכל בזמן.
הייתי צריך לסיים את המטלות שחיכו לי בתור קאפו, אבל הכי חשוב מבחינתי היה לחזור לעניינים כאן במיאמי.
היפנים והרוסים הספיקו לעשות קצת צרות בזמן שלא היינו כאן, לא משהו רציני אבל עדיין, הנזק המועט נגרם והיינו צריכים להגיב כדי להראות שהכוח עדיין אצלנו ושאנחנו עדיין שולטים ברחובות.
בנוסף, אנזו נשאר בסן דייגו כדי לעזור ללוסיה לסיים את המעבר בצורה חלקה וחזר כמה ימים אחרינו, ולכן הייתי צריך להתמודד עם מה שבדרך כלל הוא מתמודד.
ואם זה לא מספיק, העסקה בשיתוף הפעולה עם נאצ׳ו יוצאת לדרך אבל מתחילה במיאמי, ולכן האחריות מוטלת עליי עד הרגע שהיא תצא מהשטח שלי.
כל אלה גרמו לכך שלא ראיתי את אלה כמעט שבועיים, מלבד כמה שעות בודדות שהצלחתי לחטוף ולהגיע אליה.
אחזתי בלחייה והצמדתי את פניה לשלי, מרסק את שפתיי על שפתיה ונושך את שפתה התחתונה בחזקה, נושם אותה עמוק לתוכי.
הידיים הקטנות שלה אגרפו את החולצה שלי, והיא נשענה לתוכי, נצמדת אליי עוד.
העברתי את ידיי לגבה התחתון, נותן לה להרגיש עד כמה אני קשה בזכותה.
״אני צריכה להמשיך לנקות״ היא אמרה וניתקה את הנשיקה, אך לא מתרחקת משפתיי.
״עוד לא סיימת?״
״לא, אין פה עובדות משק בית מריאנו״.
״תנקי אחר כך, את צריכה להעסיק אותי״.
״אני לא חושבת שחסרה לך תעסוקה״ היא אמרה והצביעה על המחשב שלי.
״אני רוצה להתעסק בך״ אמרתי והנמכתם את ראשי, מנשק את עצמות הבריח שלה ונושך בעדינות.
היא צחקקה והרחיקה את ראשי, מנשקת את שפתיי נשיקה אחרונה וקמה מרגליי.
״ההצעה לקפה עדיין בתוקף?״
״אכין לך״ היא אמרה ויצאה מהחדר, חוזרת כעבור מספר שניות עם כוס גדולה וקפה בתוכה.
היא נישקה את שפתיי שוב והסתובבה לצאת, סוגרת אחריה את הדלת ומעניקה לי את השקט שלי.
חזרתי למחשב, עובר על מיילים חדשים שהתקבלו ומשיב לאנשים הרלוונטיים.
פתחתי מייל חדש ושלחתי לאנטוני, מעדכן אותו לגבי המשלוח הקרוב ומיידע אותו שיתכן ונצטרך את עזרתו בשלב המעבר.
עברתי על העדכונים האחרונים מדמיאן, מבין ממנו שאלפונסו נרגע לאחרונה ומפסיק עם מופעי הראווה במיאמי.
לא עניין אותי במיוחד מה הנזק שנגרם לאלפונסו, אבל רציתי להישאר במעקב כדי לוודא שהזעם שלו לא חורג מהגבולות.
ומעבר לכך זאת הייתה אחריות שלי, כמו שכל אחד מהמאפיה הייתה אחריות שלי.
הטלפון שלי צלצל, שיחה נכנסת מפבלו.
״דבר״.
״היפנים השאירו מסר״.
הזדקפתי, ״על מה אתה מדבר?״
״הם הורידו לנו דילר, חתכו את הידיים שלו ושלחו כף יד אחת בקופסא, הם השאירו את זה בפתח של המועדון עם פתק שעליו כתוב ׳נגמר הזמן׳, אחד השומרים מצא את זה ומיד התקשר אליי״.
״נגמר הזמן? איזה זמן? למה הם מתכוונים?״
״אני לא יודע״.
נאנחתי, זה לא יגמר לעולם.
״הם צודקים, נגמר הזמן, וגם נגמרה לי הסבלנות״ אמרתי.
״מה אתה מתכוון לעשות?״
״תעשה להם קצת בלאגן ברחובות שלהם, נפגש מאוחר יותר ונחשוב על תכנית מסודרת, אני לא מוכן לשתוק יותר״.
״קיבלתי בוס״.
״הדילר ידע משהו?״
״לא, והם עשו טעות קריטית״ הוא אמר ״הם ירו בו בשטח שלנו״.
חייכתי חיוך קר ואמרתי ״מעולה, תעדכן אותי״.
״אין בעיה בוס״ הוא אמר וחיוך נשמע בקולי.
פבלו, כמו אנזו, נהנה מהחיים האלה יותר ממה שהוא אמור להנות מהם.
סגרתי את המחשב שלי והתרוממתי, מותח את רגליי ויוצא מחדר העבודה, מחייך למשמע המוזיקה של אלה שהתנגנה ברחבי הבית.
צעדתי בשקט, מחפש אחריה ולבסוף מוצא אותה במקלחת, עומדת עם הגב אליי ומוציאה המון מים לכיוון הדלת.
נשענתי על המשקוף, מביט בה ומחייך לעצמי.
רגליה האינסופיות היו נתונות בשורט קצר, וגופה עטוף בחולצת בטן רחבה שחושפת את שתי הכתפיים שלה.
ולבסוף, שיערה שאסוף בצורה מרושלת.
גם שהייתה לבושה סחבות, גם שהייתה באמצע לנקות, היא הייתה יפה בצורה לא הגיונית.
כל צעד שעשתה לאחור רק קירב אותה אליי, עד שלבסוף גבה נתקע בחזי, והיא קפצה בבהלה והסתובבה, מחייכת.
״את רוצה להגיד לי שכל כך הרבה זמן לוקח לנקות כל הזמן?״
היא צחקה, נצמדת אלי ומניחה את ידיה על הכתפיים שלי, ״אמרתי לך, לא לכולם יש עובדים״.
״אני מודה על העובדים האלה״ עניתי והנחתי את ידיי על המתניים הצרים שלה ״אחרת לא הייתי רואה אותך״.
״מה גורם לך לחשוב שהייתי מנקה את הבית שלך?״
״לא היית?״
״לא, היא אמרה בחיוך שמסגיר את השקר שלה ״הייתי מכריחה אותך לנקות ויושבת לשתות״.
חייכתי חיוך תחמן ושאלתי ״ואת חושבת שהייתי מנקה?״
היא הביטה בי כמה רגעים, ולבסוף פרצה בצחוק ממכר ושמטה את ראשה, גורמת למצח שלה להשמט על שפתיי.
״אני צריך לחזור לעבוד״.
היא הנהנה ונשכה את שפתה התחתונה, גורמת לזין שלי להתקשות.
נישקתי את שפתיה בתשוקה, משעין אותה אחורה מעט אך אוחז בה ביציבות, מרגיש שחזרתי לנשום.
שחררתי אותה באחת, לפני שאשכח מהעבודה שיש לי ואזיין אותה על הקיר ללא רחמים.
חזרתי אחורה לחדר העבודה, והתיישבתי מול המחשב, נושם עמוקות ומתרכז כל כולי בעבודה.