The Doubt - ספק

Part 35

״קח איתך שני רכבים״ אמרתי לפבלו.
״אני מסוגל לשמור עליהן בעצמי״ הוא אמר בטון מעט פגוע.
״אני סומך עליך, אני לא סומך על הסביבה״ אמרתי, ״תעדכן אותי בכל התפתחות״.
*****************************

״בוקר טוב בוס״ פבלו פתח את דלת חדר העבודה.
״בוקר טוב״ אמרתי, מבטי נעוץ בהודעה האחרונה שקיבלתי מאוסקר, על זה שנחת במיאמי חזרה.
אתמול הוא התקשר ועדכן אותי שהצורך בו ובצוות שלו במקסיקו נגמר, ושבעקבות הגיוסים, אלפונסו מסתדר בכוחות עצמו ולא צריך יותר סיוע, ולכן הוא חוזר למיאמי.
והבוקר עדכן שהוא נחת.
הרגשתי שזה לא תקין, אבל שייכתי את זה לעובדה שאני פשוט מעדיף את אוסקר רחוק ממני.
״מה קורה?״
״אוסקר חזר״ אמרתי והרמתי אליו את מבטי.
הוא הרים גבה בהפתעה, ״ביקשת ממנו לחזור?״
״לא״.
״הוא אמר לך מה הסיבה?״
״שום דבר מיוחד״ אמרתי והנחתי לנושא, יהיה לי זמן להתעסק באוסקר אחר כך.
״דבר״ אמרתי והזדקפתי, מישיר מבטי אליו.
דלת חדר העבודה נפתחה, מתאו ודייגו נכנסו והתיישבו במקומות שלהם, ויחד עם פבלו התחילו לירות עדכונים מהלילה.
״המשלוח הגיע למחסנים״ מתאו עדכן לקראת סוף הישיבה, ״החלק של סן דייגו כבר אצלם וההעברה עברה בלי תקלות״.
״הכל במחסנים?״ פבלו שאל ודייגו הנהן, ״הוגו דיבר איתי הבוקר, הם התחילו היום את ההפצה ברחובות״.
״האנשים שלנו אתמול בלילה סיימו למיין את הסחורה ולפזר את הסחורה במחסנים, החלוקה תתחיל כבר היום״ מתאו המשיך.
״מי אחראי?״ שאלתי.
״אני״ מתאו ענה, ״אני ודייגו נעבור בין המחסנים ונוודא שהכל עובר כמו שצריך, בימים הקרובים נערוך ביקורי פתע אצל הדילרים ברחובות ונוודא שאין בעיות״.
הנהנתי, מרוצה שכרגע הכל הולך לפי התכנית.
בשלב הזה היפנים כבר לא יכולים להפתיע אותנו בקשר לסחורה, לפחות החלק הזה בטוח.
״דבר אחרון, עברתי במקרה ליד הסטודיו הישן של אלה״
פבלו אמר, ״ראיתי שם שני רכבים של היפנים שמנסים להסתיר את עצמם, ועוד אחד שעמד בפינה נסתרת סמוך לדלת, הם חיכו לה״.
״כנראה שלא הלך להם״ דייגו הקניט.
כיווצתי את גבותיי באי הבנה, ״אני לא מבין״.
״גם אני לא״.
״הם חיכו לה? למרות מה שהם עשו לפני כמה ימים?״ מתאו שאל.
״ההסבר היחיד שיש לי הוא שהם לא יודעים שאלה כבר לא מגיעה לסטודיו הזה״ פבלו ענה, ״הם הציבו מעקב כנראה זמן רב, ויודעים שאלה מגיעה לסטודיו הרבה, אני חושב שהם בטוחים שהיא תחזור אחרי שנסדר את הבלאגן״.
״אז למה כל כך הרבה אנשים?״ מתאו שאל.
״כי הם בטוחים שהיא תחזור עם מישהו מאיתנו״ דייגו ענה.
״רגע״ אמרתי, ״הם יודעים שאנחנו מתכוונים לתקוף או לקבל סחורות, אבל הם לא יודעים שאלה החזירה את הסטודיו וכבר לא מתכוונת להגיע לשם?״
״אני לא יודע בוס, אני לי תשובות לתת לך״ פבלו ענה, ״הבנתי בעצמי שזה מוזר, זאת הסיבה שדיווחתי״.
״תבדוק את העניין הזה״ דרשתי, ״תשיג לי תשובות, ואני לא רוצה שאלה תשמע על זה מילה בינתיים״.
פבלו הנהן, ״אעדכן את אנזו כשהוא יחזור״.
״חזרתי״ קולו של אנזו נשמע בדיוק כשדלת חדר העבודה נפתחה.
״זה היה מהיר״ מתאו העיר ואנזו חייך, ״אני רואה שהתגעגעת אליי״.
״הוא התכוון שיומיים זה לא מספיק, תלך תחזור עוד שבוע״ דייגו אמר כשהוא שקוע במסך המחשב שלו ואנזו צחק.
״שב״ פקדתי.
פבלו עדכן אותו ואנזו כיווץ את גבותיו באי הבנה, ״אני לא מבין, הם יודעים על המבצעים הגדולים שלנו ועל הסחורות עוד לפני שהם מגיעות, אבל הם לא יודעים שהסטודיו הזה כבר לא של אלה ושהעברנו אותה?״
״זה בדיוק מה ששאלתי״ אמרתי, ״תפעיל את הקשרים שלך ותבדוק את זה״.
״קיבלתי בוס, עוד משהו?״ הוא שאל ופבלו המשיך לעדכן אותו בכל מה שהוא פספס ביומיים האחרונים.
אנזו היה הטוב ביותר באיסוף מידע מבין כולנו, הוא קלט מהר מהטובים ביותר ואנשים ברחובות לא נרתעו מלדבר איתו כמו שנרתעו ממני או בפבלו.
כולנו ידענו לאסוף מידע ולקבל את מה שאנחנו צריכים, אבל אנזו ידע להפעיל את האנשים הנכונים, היה לו כישרון לזה ולכן לא דאגתי, ידעתי שאקבל את התשובות שאני צריך.
״איך מתקדמות ההכשרות?״ שאלתי והבטתי בהם.
״לקראת סיום, עד סוף השבוע הם יהיו מוכנים להשבעה״ אנזו ענה, ״המצב בסן דייגו זהה״.
״יש בעיות?״
״לא״.
״כמה נשרו?״
״חמש עשרה מהקבוצה שלי מתחילת ההכשרות, ועוד שבע מהקבוצה של אנזו״ פבלו ענה באדישות.
״יותר מדי לטעמי״ אנזו אמר, ״פבלו נפטר מהם גם אם הם לא לבשו את אותו הצבע בגרביים״.
״אני רוצה את הטובים ביותר, אין לי זמן לבזבז״ אמרתי, ״תתחילו לבנות תכנית ותשבצו את הכוח אדם״.
״אין בעיה״ פבלו ענה.
״נתחיל בעבודה״ מתאו אמר לאחר שקיבל עדכון מהטלפון שלו, והתרומם יחד עם דייגו.
היישרתי מבטי לאנזו, ״איך הלך בסן דייגו?״ שאלתי לאחר שמתאו ודייגו יצאו מחדר העבודה.
עוד לפני שהוא הספיק לפתוח את הפה, הדלת נפתחה ולוסיה נכנסה ממנה, מבטה חודר למבטו של אנזו ועל פניה הבעה בלתי ברורה.
״הוא יסביר לך הכל לוס״ אלה אמרה מאחוריה ונעצרה כשראתה שכולנו שותקים.
״הרבצת לו?״ היא שאלה את אנזו, מבטה לא ברור.
״עשית מה?״ שאלתי בטון זועם והבטתי בו.
״יש לך שתי ברירות לוס״ אנזו אמר לה והתעלם ממני, ״לקבוע חתונה ולהשלים עם זה שהם לא יגיעו, או לא להתחתן איתי״ הוא אמר, ״אבל בשלב הזה, גם אם הם ירצו להגיע, לא אתן לזה לקרות״.
״מה הוא עשה? מה הוא אמר?״ היא שאלה.
״שמעת אותי?״
״שאלתי אותך שאלה, מה הוא אמר שגרם לך לריב איתו מכות?״
״הרבה דברים, אמרתי לך מה הברירות שיש לך״ אנזו אמר, השעשוע הרגיל נעלם מקולו.
״אתה לא רוצה להתחתן איתי?״
״אם לא הייתי רוצה להתחתן איתך לא הייתי מציע, או שהייתי מבטל מזמן״ הוא ענה באדישות, ״אני מעמיד את הבחירה בידייך, שוב, כמו לפני כמה שנים, יש לך שתי ברירות, תבחרי ותעדכני אותי מה את מחליטה אבל תשלימי עם זה שאבא שלך לא יתמוך בנישואין האלה לעולם, ואמא שלך תלך אחריו כמו עיוורת״.
״אני לא צריכה לבחור, אני יודעת שאני מעדיפה אותך על פניי כולם״ היא ענתה בביטחון, ״אבל להכל יש דרך״.
״לזה אין, ניסיתי את כל הדרכים ואף אחת מהן לא עבדה, תפסיקי לנסות לפתור הכל בשקט״.
״אנזו-״
״אני לא רוצה לשמוע לוס, את יודעת מה קרה שם ואני בטוח שסנטיאגו ישלים לך את שאר הסיפור״ הוא ענה, ״לא אתרץ את מה שעשיתי, תחליטי, ותעדכני אותי״ הוא סיים והסתובב חזרה אל המחשב.
סימנתי לאלה בראשי והיא הוציאה את לוסיה וסגרה את דלת חדר העבודה, מחזירה את השקט שהיה.
הבטתי בפניו של אנזו, מנסה לפענח אותם ולהבין מה עובר עליו.
״אתה תקבל דיווח מלא, אל תסתכל עליי ככה״.
״זה לא מעניין אותי, אני לא צריך לשמוע כדי לדעת שאני מאחוריך ומסכים עם כל החלטה שעשית״.
״אז מה אתה רוצה?״
״להבין מה אתה רוצה״ עניתי.
״שקט״ הוא אמר ונאנח, ״הסיפור הזה מתחיל לעלות לי על העצבים ואני מאבד את הסבלנות שלי״.
״לא הבנתי כלום, אפשר לשמוע מה קרה מההתחלה?״ פבלו קטע את הוויכוח.
״הגעתי אליו הביתה עם סנטיאגו, ניסיתי לדבר איתו יפה ולהבהיר לו שהסיפור ביני לבין לוסיה התחיל מזמן, שתמיד אהבתי אותה ומעולם לא היה סיכוי שיקרה משהו בינה לבין מריאנו כי מריאנו יודע מי היא בשבילי, מעבר לעובדה שהוא לא רוצה להתחתן״ הוא ענה, ״בהתחלה הוא הקשיב אבל בשלב מסוים הוא איבד את זה, שכח מהכבוד שלו והתחיל לצעוק כמו מטורף ולכנות את לוסיה זונה, לא עניין אותו כלום חוץ מהעובדה שהיא לא בתולה״.
״מפריע לו שהיא שכבה איתך אבל לא הפריע לו לחתן אותה עם זקן בן שישים ששכב עם עוד שבע עשרה כמוה ויבגוד בה כל החיים?״ פבלו שאל.
״אני לא יודע״ אנזו ענה, ״אחרי שהוא סיים לצעוק הוא נשבע שאם הבת שלו תראה את פניה בסן דייגו הוא יהרוג אותה במו ידיו, שהוא לעולם לא יסלח לה על זה שהיא הרסה את הכבוד של המשפחה״.
״איזה כבוד? הכבוד שלו צריך להיות לקאפו שלו והקאפו שלו שמח שלוסיה איתך״ פבלו אמר.
״לא שאלתי״ אנזו ענה.
״מה גרם לך להרביץ לו?״ שאלתי, ״את כל אלה כבר שמענו״.
״הוא אמר שהוא מתבייש שהבת שלו שייכת למשפחה שלנו״ אנזו אמר והביט בעייני, ״שאם היה לו טיפה שכל הוא לא היה מבטיח לה שיתן לה לבחור וככה היום היא כבר הייתה נשואה למי שהוא מחליט, ושהוא מאחל לה שיאנסו אותה עד שהיא תבין שהוא צדק, כיאה לזונה שהיא״ הוא המשיך.
חשקתי את לסתי, שואף אוויר בזעם עצור ומאגרף את ידיי, נתאפק לא לשבור כל מה שאני רואה מול עייני.
מעבר לעובדה שלוסיה הייתה כמו אחותי הקטנה, לא יכולתי לסבול את העובדה שמישהו איחל לאישה דבר כזה ודיבר בצורה כזאת לאחי הקטן, גם אם מדובר בחמו לעתיד.
״הוא אמר גם שהוא מתבייש שדון חוליו מינה אותך לקאפו, ושאתה ואני עוד נפיל את המאפיה״.
״אדבר על זה עם נאצ׳ו, זה לא יעבור בשתיקה״ אמרתי בטון נוקב, מבטיח שבניטו ישלם על המילים האלה.
המילים האלו הפכו אותו לבוגד וההחלטה מה לעשות איתו היא של נאצ׳ו.
״דיברתי איתו, הוא הבטיח שיטפל בעניין״ אנזו אמר, ״בכל מה שקשור ללוס, אני לא ילד ולא צריך שתתערבו, בניטו הבין עם מי יש לו עסק״.
״אף אחד לא יגיד דברים כאלה לך או עליה״ הבהרתי בקשיחות, ״בניטו יקבל את מה שמגיע לו ואתה, תפסיק להיות קשוח לאישה שלך ולך תדבר איתה״.
״לא אדבר איתה עד שהיא לא תחליט מה היא רוצה לעשות״.
״היא לא תוכל להחליט שום דבר אם היא לא יודעת הכל, ואתה לא מתכוון לספר לה הכל, אז אין לך ברירה״ פבלו אמר.
״היא יודעת את הרוב״.
״הרוב לא מספיק, תשים את האגו בצד ותפתור את הסיפור הזה, יש לך חתונה על הראש״ פבלו אמר.
״אין לי כוח עכשיו, שחררו ממני ותנו לי לעבוד ולהשיג מידע, אדבר איתה בערב״.
״לא, אתה תדבר איתה עכשיו״ אלה אמרה והתפרצה לתוך חדר העבודה, ״היא בטוחה שאתה לא רוצה להתחתן איתה והיא לא מכירה את הסיפור! אני מכירה כי סאם סיפרה לי אבל אין לי לב לדבר עם לוסיה ולהגיד לה את מה שהבן זונה אמר עליה, קום עכשיו ולך תסדר את זה!״
״היא יודעת״.
״היא לא! היא יודעת רק שהרבצת לו כי האמא המשוגעת שלה התקשרה אליה בבכי ואמרה שהחתן שהיא בחרה כמעט הרג את אבא שלה״ אלה אמרה, עיניה רושפות.
״חשבתי שסנטיאגו סיפר לה״ הוא מלמל.
״סנטיאגו לא דיבר איתה עד כמה שאני יודעת״.
״הוא לא היה מדבר איתה לפניך או לפני שהוא היה שואל אותך״ פבלו אמר ואנזו נאנח והביט בי, ״הפעלתי את אנשי הקשר שלי, בקרוב יהיה לך מידע״.
״לך״ פקדתי והוא התרומם ממקומו ויצא, נעמד ליד אלה ומחייך בשעשוע, מנשק את הלחי שלה ויוצא.
״אתחיל בעבודה ואעדכן אותך, אני לא צופה בעיות״ פבלו אמר ואני הנהנתי, הוא התרומם ונישק את ראשה של אלה לפני שיצא גם הוא וסגר אחריו את הדלת.
״התחלת לצעוק על האנשים שלי?״ שאלתי בשקט והיא גלגלה את עיניה, ״אתה לא תעשה כלום״.
״את רוצה לנסות?״ שאלתי בטון נמוך.
״לא! יש לי הרבה עבודה״ היא אמרה ואני צחקתי מהמבט המפוחד שלה.
״לכי תביאי את המחשב שלך, לא אגע בך״.
״למה? אתה לא רוצה לגעת בי?״ היא שאלה, מצליחה לבלבל אותי.
״אמרת שיש לך הרבה עבודה״ אמרתי, ״את רוצה שאגע בך?״
״כן אבל אני צריכה לעבוד״ היא אמרה ואני נאנחתי והתרוממתי, מצמיד אותה אל הדלת ואוחז בגומי המכנס שלה, מרפרף באצבעותיי על בטנה, ״יש לך כמה שניות לצאת מכאן לפני שאני נועל את הדלת ואת לא תעבדי היום״ איימתי.
אלה נשכה את שפתה התחתונה וזזה ממני, נושמת עמוק ופותחת את הדלת, יוצאת ממנה בריצה כמעט.
התיישבתי חזרה במקומי, עובר על ההודעות בנייד מהבוקר ומוודא שלא פספסתי שום דבר חשוב.
נעצרתי שוב על ההודעה שקיבלתי מאוסקר מוקדם יותר הבוקר, היחידה שתפסה את תשומת ליבי מבין כל הבולשיט שהוא כתב.