The Doubt - ספק

Part 73

ברגע שהוא יצא מהמעלית, ראיתי רק אותו.
הגוף הרחב שלי תפס את כל החדר וגנב את האוויר מכולם.
מאינסטינקט התחלתי להתקדם אליו, אבל נעצרתי אחרי שני צעדים בלבד כשראיתי שלצד מריאנו צועדת אישה.
הדבר הראשון שעלה בראשי, היה שהיא יפה.
יותר מדי יפה עד כדי כך שהיא נראית מצויירת ולא אמיתית.
היא הייתה גבוהה בעלת רגליים שלא נגמרות, הגוף שלה היה בדיוק במידות ובגודל הנכונים, עם קימורים מושלמים.
היו לה עיניים ירוקות בהירות, שפתיים עבות ואת הפנים הכי משורטטות שראיתי.
היא הייתה האישה הכי יפה שראיתי בחיים שלי.
אבל מה שתפס את תשומת ליבי הייתה הקרבה שלה למריאנו, והעובדה שידו הייתה מונחת על גבה התחתון, מצמידה אותה אליו.
המבט שלו מצא את שלי, אבל עיניו גרמו לי להרתע לאחור עד שגבי נתקע במשהו.
או במישהו.
עיניו היו קרות כקרח, קפואות, שחורות ואכזריות.
מעולם לא ראיתי את עיניו בצורה כזאת.
הן הפחידו אותי.
״שלום״ קולו נשמע, אבל זה לא היה הקול שלי.
״מי זאת?״ חוליו שאל.
מריאנו הזיז את ידו מגבה התחתון ומה שראיתי עצר את פעימות ליבי באופן סופי.
על ידו השמאלית הייתה טבעת.
טבעת נישואין.
מריאנו לא הביט בי כשאמר את המשפט שריסק את ליבי לאבק, ״אבא, חוליו, תכירו את אשתי, איירין״.
*************************

״אתה מה?״ אנזו שאל בהלם.
שקט.
בבית שרר שקט כזה, שגם אחרי המוות נחשב רועש לידו.
הדבר היחיד ששמעתי היו דפיקות הלב שלי, שהתחזקו כאשר מבטו של מריאנו פגש בשלי.
הוא התחתן.

״אתה מפריע לי לעבוד״.
מריאנו נשך את החיבור בין כתפי לצווארי, גורם לי להאנק בתגובה מיידית ולשמוט את האייפד על המיטה.
״תפסיקי לעבוד״.
״אתה האחרון שיכול להגיד לי את זה״.
הוא גיחך והמשיך לנשק את צווארי, שורט את עורי העדין על שיניו, נושך, מוצץ, משאיר סימנים.
אלוהים, השפתיים של הגבר הזה הם ההתמכרות שלי.
״אני לא אתן לך לטוס״ מלמלתי ושמעתי את ראשי אחורה על צווארו.
הוא חייך, הניח נשיקה אחרונה על כתפי לפני שמשך אותי אל בין רגליו וזרועותיו.
״מאוחר״ הוא אמר והניח את האייפד שלי על השידה הסמוכה למיטה.
״למה לא אמרת לי שצדקתי בעניין מקסיקו?״
מריאנו שתק, אבל ידיו המשיכו ללטף את גופי.
״כי אנחנו צריכים לדבר״.
״מה קרה?״
״המצב עם מקסיקו מסתבך״.
הסתובבתי אליו מופתעת, מתיישבת בין רגליו כך שכל רגל שלי בצד אחר של גופו ועיניי נעוצות בעיניו.
״למה את מופתעת?״ הוא שאל וליטף את פניי.
״אתה משתף אותי״ מלמלתי.
מריאנו התקרב ונישק את שפתיי נשיקה ארוכה, ״את חייבת להבין משהו אלה״.
איך אפשר להבין משהו כשהשפתיים שלך קרובות כל כך?
״מה?״ מלמלתי.
״יש רק דבר אחד בעולם שלי, אחד, שאף אחד לא יכול להתעסק איתו בעולם״.
״אני״.
״בדיוק״ הוא אמר, הטון הנעים נעלם ואת מקומו תפס הטון של הקאפו.
לא הקאפו שלי.
הקאפו של הרחוב.
״מה זה קשור לזה שתספר לי מה קרה עם מקסיקו?״
״אני לא רוצה שתדעי שום דבר, אני לא רוצה שאף ידע שאת קיימת את מבינה אותי?״ הוא סינן מבין שינים חשוקות כשידו נכרכת סביב גרוני.
״מאוחר מדי״.
מריאנו התרומם מהמיטה והחל ללכת בחדר הלוך חזור, לפני שהתיישב על הספה מולי והחל לדבר, מספר לי את כל מה שקרה בזמן האחרון.
מספר לי שצדקתי בנוגע למקסיקו, ללוקאס, לזהות הבדויה, לסמים.
מבדידי המידע שהצלחתי להשיג להם הם השיגו עולם, שעכשיו משאיר אותי פעורת פה למשמע מה שמריאנו מספר לי.
״המצב הסתבך״ הסכמתי איתו.
הוא הנהן, ״השאלה היא לא אם נוריד את מקסיקו, כי זה יקרה, השאלה היא מתי״.
״מה זאת אומרת?״
״עכשיו זה לא הזמן הנכון״.
יש את המשפט, את הנקמה מגישים קרה.
מריאנו לא מכיר את המשפט הזה, הכל אצלו בוער.
ואם הוא מחכה עכשיו, יש לזה סיבה קצת יותר מדי טובה.
״חשבתי שאתה לא מפחד״.
״זה לא עניין של פחד, אבל גם מלחמות צריך לדעת מתי לעשות״ הוא הסביר, ״אם אכנס לזה עכשיו, אאבד אנשים, לא אקח את הסיכון בלאבד את אנזו או נאצ׳ו, או אותך״.
״מי אמר שתאבד אותם?״
״מי אמר שלא?״
״ומי אמר שתאבד אותי?״ שאלתי בשקט, עיני נעוצות בעיניו.
הוא חייך, ידו על פניי, ״את החולשה שלי, את האוויר שאני נושם, מקסיקו יודעים שכדי לפגוע בי, כדי לנצח אותי לגמרי, צריך לפגוע בך״.
הסמקתי.
״אז על מה אתה חושב?״ שאלתי כשהבטן שלי כואבת מהתרגשות מוזרה.
״כרגע? אני לא יודע״ הוא אמר ונשען לאחור, חושף את שרירי הבטן שלו וגורם לריר דמיוני לנזול מפי.
פאק.
״אלה״.
החזרתי את מבטי לעיניו והסמקתי.
הוא גיחך, ״תתרכזי״.
״מה האפשרויות שלנו?״
״שלנו?״ הוא שאל והזדקף, משעין את מרפקיו על ברכיו ומסתכל ישירות אל תוך עייני, ״את לא מתערבת בשום דבר, לא הייתי ברור?״
הטון.
כשהוא השתמש בטון הזה גם אם רציתי לסרב לו או להגיד משהו, לא יכולתי.
״מה התכנית.. שלך?״
״למשוך את הזמן״ הוא אמר, ״כרגע אנחנו מגייסים אנשים, נשק, סחורה, ובמקביל פועלים במקסיקו, דמיאן רוכש בני ברית עבורנו כדי להכין את הקרקע שנגיע, המלחמה הזאת צריכה להסתיים בפעם אחת״.
״דמיאן? חשבתי שהוא צריך להגיע למיאמי״.
״כרגע יש לו יותר תועלת שם״.
״אלפונסו יכול לנצל את הזמן הזה כדי לפגוע בנ... בכם״ אמרתי.
״נהיה מוכנים לקראתו בכל תרחיש״ הוא אמר.
״אוקיי, אני מקשיבה, מה האופציות עד שתתחילו לתקוף? זה צריך להיות קיצוני״ שאלתי בחשש.
הוא הנהן, ״המצב צריך להשתנות״ הוא אמר, ״כרגע מקסיקו ניצחו במערכה אבל במלחמה אגרום להם להפסיד״.
״איזה מערכה?״ שאלתי והוא השתתק לכמה רגעים לפני שפתח את פיו ואמר, ״יש דברים שאת לא יכולה לדעת עדיין״.
״לביטחון שלי?״
״לא רק, הבטחתי שאשמור עלייך תמיד, נכון?״
הנהנתי.
״אני לא מתייחס אלייך כאל חסרת תועלת או חסרת יכולת, את יודעת שאני נותן לך את המקום שלך, מתייעץ איתך ומקשיב לדעתך במקומות שבהם אנשים ואני חושבים שאנחנו יודעים״ הוא אמר ואני הסמקתי.
״אבל יש דברים שאת צריכה להבין שכרגע עדיף שלא תדעי״ הוא אמר, ״כי זה ישמור עלייך״.
הנהנתי.
״מה האופציות?״ שאלתי בביטחון יותר והוא חייך כשזיהה את השינוי בטון קולי.
״האופציה המסוכנת יותר היא להרוג את אלפונסו בבית שלו״.
״לא״ אמרתי, ״אתה מגיע לא מוכן למקום שמוכן לקראתך, אתה לא יודע מה הוא עשה שם, הסיכויים שלך לצאת בחיים אפסיים״.
״נהיה קבוצה גדולה״.
״תספגו יותר מדי אבדות״.
״אוכל לשלוח מישהו במקומי״ הוא אמר ונשען לאחור.
״אתה לא יכול לדעת אם הוא נאמן לך״ אמרתי, ״ואתה בחיים לא תישאר מאחור ותשלח אחרים במקומך״.
הוא הנהן, ״נכון, האופציה השניה היא לגרום לאלפונסו לחשוב שאני בצד שלו, שאני מסכים עם הדרך שלו ומתחיל לעשות שינויים במיאמי״.
״זה לא יהיה אמין, ואתה מסתכן בכך שהבוסים יצאו נגדך״ אמרתי, ״ואם תספר להם אתה מסתכן בכך שזה ידלוף״.
״או לעשות את זה באמת״.
״תהיה מסוגל לסחור בנשים?״
״אהיה מסוגל להכל כדי להבטיח את בטחונך״.
״זה לא קשור אליי עכשיו, זוכר?״
אהבתי את זה.
אהבתי שאנחנו מדברים, מאתגרים אחד השני.
״הכל קשור אלייך״.
״מריאנו, תהיה מסוגל להתחיל לסחור בנשים?״
״אהיה מסוגל, לא אעשה את זה בחיים״.
״אז האופציה הזאת ירדה״.
הוא הנהן, ״אופציה נוספת היא חתונה״.
הלב שלי עצר לרגע את פעימותיו.
״חתונה? אנזו נשוי״.
״אני לא מדבר על אנזו״.
״פבלו?״
״אני״.
שוב דילוג על פעימה.
לעזאזל, הרגשתי את הכאב בחזה שלי.
״אתה מתכוון להתחתן?״
״אני לא מתכוון להתחתן אלה, אני אומר, האופציה של חתונה תעכב את מקסיקו״.
״איך?״
״ברגע שאלפונסו יהיה מחויב לי בקשר דם, זה ישפיע על המהלכים שלו נגדי״.
״זה לא, את אלפונסו לא מעניין אם אתה קשור אליו או לא, הוא ישחק אותה מחויב לך אבל ינצל את הקרבה כדי לאסוף עוד מידע, זה רק יעכב אותו״.
״וזה בדיוק מה שאני צריך״.
״מריאנו.. לא״ ביקשתי, ״אל תתחתן״.
״אנחנו רק צריכים לגרום לאלפונסו להאמין בזה״.
״איך?״
מריאנו השתתק, עיניו חודרות לשלי כאילו מנסות לקרוא את מחשבותיי.
״אל״.
״אני לא אומר שאעשה את זה, אני רק אומר שזאת אופציה״.
״לא אשאר איתך״.
״לא אעזוב אותך״.
״זאת לא תהיה הבחירה שלך״.
״את הבחירה שלי, תמיד״.