המעבר שהתחיל הכל

פרק 1- המעבר

זה היה בוקר חם, קמתי מיוזעת כאילו רצתי לפחות שעה. כמו הרבה לילות אחרים, קמתי מחלום רע. לא סיוט אלא חלום רע, יש הבדל בין חלום רע לסיוט, סיוט כמו שכולם מכירים, זה שחולמים דבר כל כך מפחיד שהמוח לא רוצה לזכור אותו מהפחד, אז הוא שוכח. חלום רע, זה חלום רע שהמוח כן זוכר בדרך כלל או לפחות קטעים קטנים ממנו. כשאני קמה מחלום רע, אני זוכרת הכל. כל פרט.
כל פרט הכי קטן שיש בחלום. במשך חודשים, במשך חודשים שלמים אני זוכרת את כל החלומות שלי. פוחדת מכל החלומות שלי. במשך חודשים ארוכים. או לפחות עד שהמוח שלי ״מתרגל״ לחלומות שלי בסופו של דבר והם כבר לא כל כך מפחידים כמו בעבר. אלא אם זה חלומות על מקרים שקרו לי. אם כך, המוח שלי לעולם לא יתרגל לפחד מהחלומות האלה.

כשקמתי מהמיטה ,הסתכלתי בשעון שעל השידה שליד המיטה, השעה הייתה 5:37 והחלטתי כבר לקום. היום אני עוברת עם המשפחה שלי דירה וגם עיר, אני עובדת לישוב. ישוב בשם ״ניצן״ בין אשדוד לאשקלון. אין כל כך הרבה לעשות שם. שקט שם, אני אוהבת את השקט אז זה לא מפריע לי כל כך.

קמתי מהמיטה המבולגנת, כתוצאה משינה והסתכלתי על עצמי במראה שממול המיטה שלי. לא אהבתי כל כך את מה שראיתי. מה שראיתי במראה זו מישהי שקצת יותר נמוכה מהרגיל, עם רגליים שמנמנות וקרס קטנה, ששנאתי במיוחד. ידיים די רזות, יחסית לשאר הגוף. וכך גם הפנים. לא מלאה מאוד וגם לא רזה מאוד, באמצע. יש שני כדורים באמצע הגוף, הציצים. אם לא מתייחסים לגובה, הדמות שבמראה יכולה להיות יפה ואפילו שווה. עם מספיק איפור ועם הבגדים הנכונים.
השיער שחור כהה. מתולתל מאוד. אני אוהבת את השיער, הוא יכול להיות מהמם אבל גם קוץ בתחת. זה תלוי באיזה מצב רוח הוא בבוקר.
העיניים הן די גדולות, לא יותר מידי.
בצבע היערות. ירוק. אפשר לשקוע ולטבוע בהן בלי שום בעיה. עיניים זה יפיפה. סביב העיניים יש סוג של קמטים, קמטים של שמחה, ככה שמעתי לפחות.
הריסים שלי ארוכים ומעוגלים מטיבעם. העיניים שלי, הן בדיוק כמו של אמא שלי. אני חושבת שהעיניים שלי, הן מה שאני הכי אוהבת בעצמי. השפתיים ממוצעות ודי רגילות וכך גם האף ושאר הפנים.

הלכתי לכיוון השירותים ‏וציחצחתי שיניים. אחרי זה נכנסתי להתקלח במים רותחים. כשיצאתי, השעה הייתה 6:10. בדרך כלל לוקח לי הרבה יותר זמן להתקלח, כמעט שעה. לבשתי חולצת ווי שחורה וג׳ינס שחור.
הלכתי להכין לי נס קפה ואבא שלי, נתאנאל בדיוק התעורר.

״היי אמה, בוקר טוב, מה את עושה ערה בשעה כזו? בדרך כלל את מתעוררת אחרונה, זה בגלל המעבר?.״
״כן, רציתי לקום מוקדם יותר. להספיק להתארגן והכל.״ אמרתי, למרות שזה היה שקר. התעוררתי מוקדם בגלל החלום שהיה לי, אבל הוא לא צריך לדעת את זה. ״אתה רוצה גם נס קפה?״ שאלתי ״כן אני אשמח, תודה.״ הוא השיב.
הכנתי לשנינו ושתינו ביחד בסלון. אבא שלי יותר גבוה ממני, בהרבה אפילו,הוא 1.87 בערך ואני 1.56. השיער שלו שחור, כמו שלי. יש לו זיפים בני יום, —כל יום יש לו כאלה זיפים— עיניים חומות, אף שהוא בדיוק כמו שלי וכך גם הגבות, גדולות ויפות.
הקשר שלנו מאוד חזק, אנחנו מדברים על הכל. אבא שלי הוא בן אדם טוב, אחד כזה שרואה מבוגרות שצריכות עזרה, הוא הראשון שיקום ויעזור. אני מאוד אוהבת אותו, הוא האדם הכי חשוב לי בעולם.

דיברנו קצת והחלטנו להעיר את שני האחים שלי. אנחנו שלושה. אני אחותי ואחי הקטנים. ביני לבין אחותי ליהי, יש שבע שנים הפרש, היא בת שש עשרה. ביני לבין אחי גיא, יש תשע שנים הפרש, הוא בן ארבע עשרה.
אני בת עשרים ושלוש. וכן אני עדיין גרה עם אבא שלי. אני לא יכולה פשוט לעזוב אותו, עם שני ילדים קטנים בגיל ההתבגרות. במיוחד לא את אחותי ליהי.
אמא שלי נפטרה כשהייתי בת תשע. בלידה של אחי הקטן גיא.
אני לא מאשימה אותו או משהו כזה, ממש לא. הוא תמיד חושב שזו אשמתו שאמא מתה, אבל זה לא נכון.
אבא תמיד אומר שהוא המתנה מאלוהים ומאמא אלינו, והוא צודק. הייתי רוצה שהוא יבין את זה כבר אחרי כל כך הרבה זמן.
אחותי נראת בדיוק כמו אבא שלי, רק בבת ובקטן.  העיניים שלה חומות כמו שלו. השיער שלה, זה הדבר היחידי שיש לה מאמא. הוא חום בהיר מתולתל, בדיוק כמו של אמא שלי. היא כבר עברה אותי בגובה ממזמן.
אח שלי מעורבב, השיער שלו חום בהיר ומתולתל כמו של אמא שלי. אף, גבות ושפתיים כמו של אבא שלי. העיניים שלו חומות. גם כמו של אבא.
הוא עבר אותי בגובה בזמן האחרון, לא יותר מידי אבל אני צריכה להרים קצת את הראש כדי להסתכל עליו.

השעה הייתה 7:36. הערנו את שניהם, והתחלנו לסדר את הדברים האחרונים שצריך לפני המעבר.

————————————————————————
פרק ראשוןןן מקווה שאהבתם/ןן💕💕
אשמח אם תגיבו לי מה דעתכם🫶💞