המעבר שהתחיל הכל

פרק-12

נכנסנו למכונית שלו, יש בה ריח טוב כל כך. ריח של עצים וריח של גבר. הריח של אדם.
אדם העיף משהו אחורה אבל לא שמתי לב מה זה.
הוא התחיל בנסיעה. נחמד מצידו לקחת אותי, למרות שאנחנו גרים ממש צמוד אחד לשני, זה נחמד מצידו.
לפני שאנג׳ל נכנסה לחדר, כשאדם היה מעליי ועמד לנשק אותי, הרגשתי כאילו אני חולמת. כאילו היעוד רצה שאגיע לרגע הזה. זה נשמע מפגר מידי כדי להיות אמיתי.
״תגיד אדם״, ״כן נסיכה?״, ״אתה עשיר נכון?״, ״כן נסיכה, אני סופר עשיר, למה את שואלת?״, ״טוב, אם אתה כל כך עשיר, למה אתה כאן?״ ״במכונית שלי?״,
״לא, טיפשון. כאן, בישוב הזה. למה אתה גר כאן, בבית פשוט ורגיל, כשאתה יכול לגור במקום ענק עם מלא משרתים וכל זה״.
״טוב, אני רציתי את זה, אבל אמא שלי לא רצתה.
היא אומרת שהיא מעדיפה חיים פשוטים, שקטים. היא אומרת שכאן הכי כיף לה, הכי נעים לה. שהיא מעדיפה כאן ושהיא לא תעזוב. אז הייתי חייב להשאר באיזור, לא יכולתי לתת לה לגור רחוק כל כך לגמרי לבד. אז חיפשתי את הבית הכי גדול כאן וזה מה שמצאתי. לא מציאה כל כך גדולה אבל זה מה שהיה כשעברתי״.
הוא כזה חמוד. הוא נשאר כאן רק בשביל אמא שלו.
הוא נחמד יותר משחשבתי.
״הו, כמה מתוק״. ״את כרגע קראת לי מתוק? באמת נסיכה?״,
״כן, זה מתוק שאתה נשאר כאן למרות שאתה לא רוצה, רק בשביל אמא שלך.״
״אוקיי, לא מבין מה ׳מתוק׳ בזה, אבל שיהיה״.
הוא אמר את המילה מתוק כאילו יש לה טעם נוראי על הלשון שלו.
אני חוזרת להסתכל על הכביש ומבינה שהגענו כבר.
״תודה רבה על הטרמפ, היה לי כיף עם אנג׳ל, היא מתוקה בדיוק כמוך״, אני קורצת ויוצאת מהרכב.
נכנסתי לבית ולא מופתעת לגלות שכולם עם צעיפים ירוקים.
אח שלי גם הביא חברים לראות את המשחק, כנראה בגלל הבית החדש.
״אוי נו, מתי הוא מתחיל?״ ״בעוד רבע שעה, קחי שימי״. גיא כמובן, הביא גם לי צעיף ירוק לבן, עם הכיתוב ׳מכבי חיפה׳. ״לא רוצה, הם מגרדים וחם איתם. אני לא שמה את זה הפעם. במשחק הקודם, כל הצוואר שלי היה אדום ומגרד במשך שלושה ימים. אין מצב גיא״.
״אמה את יודעת שאין עם מי להתווכח. פשוט שימי אותו ותסבלי. תורידי אותו בחדר.״
אחותי ליהי אמרה. ״כן, לכי לחדר. אבל תורידי רק כשאת נכנסת והדלת סגורה!״. ״אוקיי בוס״. אמרתי כשאני מגלגלת עניים. שמתי את הצעיף ומיד נכנסתי לחדר. אני מתכוונת להסיר את הצעיף ואז אח שלי צורח מהסלון, ״בחדר אמה!!!״, ״אמאלה איזה אובססיבי. אתה ממש כמו אדם אלוהים״. ״אין לי שמץ מי זה אדם,אבל גם לא אכפת לי. יאללה כנסי לחדר ושתקי״, ״אני נשבעת שאם עוד פעם אחת אתה אומר לי שתקי אני מרסקת את הטלוויזיה על הראש שלך, שמעת אותי גיא?!״. אני צורחת. ״כן, כן. שמעתי וואי״. ״יופי״. איזה דביל. אני שונאת את הגיל הזה אמאלה. מתי הם יעברו אותו כבר?.

סגרתי את הדלת של החדר שלי כשאני מציצה לחדר של אדם, לראות אם הוא שם. הוא לא שם, האור כבוי. אני מתכוונת לקחת את הטלפון שלי מהכיס, הוא לא שם. פאק הוא אצל אנג׳ל בטח. אני שומעת משהו נזרק על החלון שלי ומסתובבת לראות מה זה.
זה אדם זורק אבנים על החלון שלי. מאיפה לעזאזל יש לו אבנים?, אני פותחת את החלון שלי.
״היי נסיכה!״,
״אדם, מאיפה האבנים האלה אמאלה, יכולת לשבור את החלון שלי!!״, ״את לא מגזימה בכלל״. ״מה אתה צריך? סוכר?״, אני שואלת מגחכת.
״לא סיכמנו שאת מבקשת ממני סוכר?״ ״הו נכון. טוב אז אם סוכר אתה לא צריך אז מה כן?״, ״הטלפון שלך״, ״אתה צריך את הטלפון שלי?״,
״לא טפשה, הטלפון שלך, הוא אצלי. שכחת אותו במכונית שלי״. ״אוו איזה מזלל חשבתי שהוא אצל אנג׳ל!!״ אני יוצאת מהחלון, ונכנסת לחדר שלו דרך החלון שלו כשאני שומעת כמה אנשים -גברים- נכנסים לביתו. אני לוקחת את הטלפון שלי שאני רואה אותו על השידה שליד המיטה שלו, ״תודה שלא שמרת אותו ולא גנבת אותו והסתכלת במה שיש בו. כאילו, לא עשית דבר כזה, נכון?״ אני שואלת מגחכת כי צריך להיות מגעיל מאוד לעשות את זה, מגעיל או סטוקר.
״לא לא עשיתי דבר כזה, אני לא סטוקר. ובכיף נסיכה, יש לי הרבה כסף אין לי למה לגנוב אותו. אני רוצה טלפון חדש, אני קונה. זה לא ביג דיל״.
הלוואי שטלפון חדש יהיה לא ׳ביג דיל׳. כמה כסף יש לו כשטלפון חדש זה׳לא ביג דיל׳ בשבילו? אחד הגברים שהגיעו מקודם נכנס לחדר. ״אדםם בנאדם מה קורה? איפה כל השתיה והפיצוחים?, המשחק מתחיל אחי״. הוא אומר וממשיך אחרי כמה שניות, ״אה לא ידעתי שהחלטת להביא זונות היום. אמרת היום בלי. רצית רק אתה להנות אה יבן זונה. אבל מה לא ידעתי שאתה אוהב קטינות.
טוב כל אחד והטעם שלו. תן לי אותה אחר כך אה?״. הגבר אומר עם חיוך ציני על פניו.
איכס.
אני נראת לו כמו זונה מגעילה וזולה?
מי לעזאזל הוא חושב שהוא?  אני פשוט שונאת גברים מהסוג הזה.
״אני ממש לא זונה דוחה וזולה. קוראים לי אמה אלפר. אני לא קטינה אני בת 23. אתה, או אדם, ממש לא הטעם שלי. אני ממש לא פאקינג בובה, לא שלך ולא של אדם.
אני לא אשכב לא איתך ולא עם אדם גם אם תהיו הגברים היחידים בעולם המגעיל והדוחה הזה.
אה וטיפ קטן ממני,״ אני מרימה אצבע מאשימה לכיוונו
״אתה צריך ללמוד איך מדברים עם בחורה, איך מחבדים בחורה.
כי אם אתה לא תלמד, בעוד כמה שנים שתראה כמו בול עץ מקומט, מכל השתיה והסמים שאתה עושה,
המראה שלך לא יעזור לך.
והידיים שלך יעבדו הרבה.
כל כך הרבה, שלא תצליח לדפוק על דלתות של חדרים שלא שלך, גם אם היית רוצה לעשות משהו נועז כל כך״. אני אומרת, או צועקת עליו, ויוצאת מהחדר דרך החלון ונכנסת לשלי. אני ממשיכה לקלל את הדפוק ההוא כשאני‏ ‏מכסה את החלון שלי עם שמיכה.

אחרי כמה דקות, אני הולכת לשתות מים כשאני צועקת על אח שלי וחברים שלא להיות בשקט.
אני עדיין עצבנית מהדביל הזה, אני מרוצה מהפרצוף שהיה לו כשסיימתי לצרוח עליו. הוא היה נראה כמו חתול מפוחד. קול.

אני לוקחת כוס מים וחוזרת לחדר שלי.
אני פותחת את המחשב שלי ומתחילה ללמוד.