אני לוקח את העוגה מידיה של אימי, לוקח סכין וחותך לי חתיכה. ״רוצה?״ אני שואל את אמא שלי. ״לא. איזה חמודים הם. איזה כיף לך שיש לך שכנים נחמדים כל כך! אמה גם הכינה לך ארוחת ערב, מתי הספקתם להכיר כל כך!?״ אני מכנס חתיכה שלמה לפי, וכתגובה אני מושל בכתפיי.
״איזה חום פה, תדליקו מזגן״ ליאם יוצא מהחדר ומוריד את חולצתו.
אני הולך לסלון ומדליק מזגן. ״בוקר״ ״כן, כן. מה השעה?״ ״לא יודע, תבדוק.״ אני אומר כשאני מכנס לפי את מה שנשאר מהחתיכת העוגה השניה שלקחתי.
״יאא, עוגת שוקולד!!, כמה שמן לא אכלתי עוגת שוקולד. את הכנת אנג׳ל?״ ״לא, השכנה הכינה. נכון שזה נהדר שהוא ככה ביחסים טובים איתם?!״ היא אומרת נמרצת שוב. ״אוו, השווה ששחכבת איתה היום הכינה?, אז למה הכנת לה ארוחת בוקר אם היא יודעת לאפות?, יא דביל.״
ליאם מכניס חתיכת עוגה לפיו ברגוע, ואני נחנק מהעוגה בפי. ״אדם!!, אתה שכבת עם ילדה בת שש עשרה?!?!״ אמא שלי צרחה עליי. ״אל תדאגי אנג׳ל, היא בת עשרים ושלוש, היא רק נראת קטנה.״ הןא אומר בקלילות, וניגש למקרר.
״דבר ראשון, לא שכבתי עם אף אחת מהן, אמה ישנה אצלי אתמול כי לא היה מקום בבית שלה. דבר שני, מי שהכינה את העוגה, זו אחותה הקטנה.״ אימי, שנראית כאילו היא תתעלף בכל רגע, לקחה אוויר, וצבעה חזר לפרצופה.
״אז לא שכבת עם קטינה מסכנה?״ ״לא, נראה לך שאני צריך לרדת נמוך כל כך כדי להשיג זיון?״ היא נותנת לליאם כאפה שלא כל כך פגעה בו, ״אידיוט! חשבתי שהבן שלי פדופיל!!״ ״סליחה סליחה, לא ידעתי שיש לה אחות!״
כעבור שעתיים, נכנסה השבת. אמא שלי מחייבת אותנו לשמור חלקית. לשים פלטה, ולא לחמם את האוכל במיקרוגל. אז הדלקנו אותה, אימי הדליקה נרות ואז שמענו מבחוץ ילדים רועשים.
ידעתי שמתישהו יהיה רעש שכזה השבת. לעזאזל, אני שונא ילדים. לפתע שמעתי את אמה צועקת פקודות לאנשים.
״צריך להביא את השולחנות מבפנים. שרה בואי נוציא אותם. אחרי זה, ליהי ואביגיל, אתן עורכות את השולחנות, גיא ורינה, אתם מסדרים סלטים. ברור?!״
״כן המפקדת״, רובם צעקו בחזרה אליה.
אמא שלי ששמעה את הפקודות גם כן, אמרה:, ״אדם, ליאם, בואו נעזור חהם עם השולחנות.״ ליאם התפרץ, ״את מתכוונת שאנחנו״ -הוא מצביע עליי ועליו- ״נעזור להם עם השולחנות.״ ״כן, בדיוק.״ ״יאללה בוא, אתה יודע שאין מה להתווכח איתה.״ אני אומר מיואש כששנינו מתקדמים לכיוון הדלת. ״חולצות בנים.״ אימי צועקת ואנחנו מגלגלים עיינים, ולובשים חולצות רנדומליות שראינו בסלון.
אני ליאם ואימי יצאנו מהבית, כשאבא של אמה יוצא מביתו גם כן.
״היי אנג׳ל, מצטער על הרעש. יש לנו הרבה אורחים השבת וחשבנו שיהיה נחמד לאכול בחוץ. רוצים להצטרף?״
אני מתכוון לענות לו לא, אבל ברור שאמא שלי תדפוק אותנו. ״כמובן!, אנחנו נשמח, נכון בנים?, הכנתי המון אוכל וחשבתי שהכל יזרק! איזה מזל!!״ היא אומרת עם חיוך ענק על פניה. ׳לעזאזל איתך׳ אני וליאם מסמנים בשפתיים אחד לשני בלי קול.
אמה ושרה יוצאות עם שולחן מתקפל. כל אחת בצד. ״אמרתי לכן שאני ארים אותו. תתנו לי אותו!״ נתנאל, אבא של אמה אומר לאבא ושרה. אני מתקדם אליהן, מהיר יותר מנתנאל גם בהליכה אדישה, לוקח מידיהן את השולחן התקפל, ופותח אותו איפה שאמה צעקה שצריך לפתוח אותו. ״יש עוד אחד?״ ״תודה, אבל זה בסדר אנחנו נקח אותו!״ נתנאל אומר אסיר תודה. ״אבא, כנס הביתה ותדאג שהם לא הורסים את המטבח. אדם, יש עוד שולחן בפנים. בוא.״ אני מחייך אל נתנאל, והולך אחרי אמה להביא את השולחן השני.
—————————————————————————-
היי לכולםם, הפרק די קצר. אבל יעלה עוד אחד בזמן הקרוב. מקווה שלכולם היה חג שמח!💞💞
आप पढ़ रहे हैं
המעבר שהתחיל הכל
रोमांस״אתה בן זונה אמיתי.״ ״אני פאקינג יודע, אמה. אבל בבקשה, תאמיני לי. זה לא נכון.״ ״א-אדם, הוא, הוא מת!!!! הבן אדם מ-מת!! ״ היא צורחת עליי בהסטריה. ״נכון, אבל אני לא עשיתי את זה. אמה אני נשבע לך, לא הרגתי אותו!!״ אני צורח בחזרה.
