המעבר שהתחיל הכל

פרק 35

לעזאזל, הם שוב קראו לי.
אני כרגע במכונית שלי נוסע במהירות לאיפה שהאידיוט בטלפון אמר לי להגיע.
אני מדליק סיגריה ושואף את הרעל לריאות שלי. הם יודעים כמה שאני שונא להיות מעורב בכל מה שקשור לדברים שיכולים לסכן את האנשים בחיים הפרטים שלי אז אם הם אמרו לי להגיע, זה כנראה חשוב. לא חשבתי הרבה ופשוט נכנסתי למכונית שלי ונסעתי.
אני יוצא מהמכונית שלי, ונכנס אל הבניין האפור הגדול שמולי. אני נכנס למעלית ולוחץ על הכפתור עם המספר 13.
אני מגיע אל הדלת הלבנה, ודופק שלוש פעמים. בפעם השלישית, אני שומע מישהו אומר, ״מי זה?״ ״שליח הפיצה״, אני עונה את קוד הזיהוי שנתנו לי.
האיש פתח את הדלת, וחייך אליי חצי חיוך. החזרתי לו עם אותו חצי החיוך, ונכנסתי פנימה.
״אז, מה הפעם?, איזה משימה כל כך חשובה יש למוסד בשבילי בשישי בערב?״ אני אומר עם ידיי על מותניי, מיואש מכל פעם ופעם שהם קוראים לי.
״שתי בנות ערובה. אחד מהאסירים הערביים שלנו הצליח לברוח ולקח איתו את שתי הבנות הראשונות שראה ברחוב. דיברנו איתו והוא דרש סכום כספי מגוחך לחלוטין, זהות חדשה ועוד דברים בגנון שאף פע-״
״כמו תמיד ארון, תגיע לעניין״ , אני אומר מנסה לקצר את העניין כמה שיותר. ארון הוא ה׳בוס׳ שלי כאן. הוא אומר למי להתקשר ולאיזו משימה, והוא זה שמסביר הכל לכולנו על המשימות שלנו בכל פעם.
-כולנו, הסוכנים הסמויים.
הוא החזיר בהנהון והמשיך. ״אז, כמו שאמרתי, דברים שלא מעניינים אותך. מה שכן צריך לעניין אותך זה מה שאתה צריך לעשות, כמובן. כמו תמיד, אתה רואה את הבנות בעיינים שלך, נותן לו את התיק עם הכסף ושאר הדברים שהוא דרש, כמובן, אחרי שאתה משגע אותו, או מה שזה לא יהיה שאתה עושה, ומוודא שהבנות באות לוואן שלנו ושהכל מתנהל כמו שצריך. כמו תמיד, אנחנו נטפל בכל השאר הדברים שלא קשורים אלייך. יהיה לך גיבוי של האנשים שלנו מסביב אם יקרה משהו, וניתן לך אקדח. למרות שאף פעם לא השתמשת בו, וגם לא תצטרך.״ ״כן,כן. אסור לפגוע באף אחד, האקדח רק כדי לאיים״, אני אומר. מגלגל את עייני להרצאה שאני שומע בכל משימה בשנתיים האחרונות. 
לפני שנתיים ארון ואני נפגשנו במסעדה שאכלתי בה ארוחת צוהוריים באותו היום.
ארון, שבאותה התקופה היה זר לחלוטין, ישב ליידי בפתאומיות בשולחן מבלי להוציא מילה. הוא הוציא כרטיס מהכיס שלו עם כתובת ושעה על הכרטיס.
כשהרמתי את הכרטיס מהשולחן, ארון קם ועזב באותה המהירות שבא והתיישב בשולחני. כשהשעה הייתה 19:00 כמו שכתוב בכרטיס, הייתי בכתובת שכתובה עליו גם כן. אני לא יודע למה הלכתי, זה פשוט הרגיש לי נכון. ומאז, ארון נותן לי משימות דומות לזו שנתן לי עכשיו, ואני עושה אותן. העבודה שלי היא לשחק לחוטפים בראשם, לשגע אותם כמו שרק אני יכול, ולגרום להם להאמין שאני חלק מהם, שאני לטובתם. ואז, אני לוקח את בני הערובה, כשהשאר מטפלים במשוגע שהשארתי מאחור, עם כסף מזויף בתיק שבידו. לרוב אין צורך באיומים. אני משגע אותם מספיק, שלא צריך אקדח או משהו אידיוטי כזה. היה רק מקרה אחד או שניים שהוצאתי את האקדח מהכיס.
״בדיוק, כל הכבוד, אדם.״ ארון אומר. ״יאללה, שפכו.״  אני אומר לארון ואביתר, הבחור שארון עובד אותו. זה שפתח לי את הדלת לפני כן.
״אוקיי, שתיהן בנות 23, אחת ג׳ינג׳ית עם שיער חלק והשניה עם שיער חלק בלונדיני. הן חזרו ממסיבה כשהיו שיכורות ברגל ולא שמו לב לחוטף בכלל.
הם -הבנות והחוטף- היו עד עכשיו בבית של אחת מהן, של הג׳ינג׳ית כנראה. עכשיו הן בדרך לאן שהחוטף אמר שההחלפה תתקיים. כמו תמיד, אפשר רק לקוות שהן באמת בדרך ביחד עם החוטף.״ אביתר מוסר לי את המידע שאני צריך כרגע, ואני מהנהן. ״ההחלפה אמורה להתקיים בעוד שעה בדיוק״ הוא ממשיך כשהסתכל על השעון שעל ידו. עכשיו השעה 20:30. זאת אומרת, שיש לי ולכולם שעה אחת בלבד להרים את כולם על הרגליים ולהתכונן עם עשרות אנשים עם נשקים מסביב המקום, מוכנים לירות.
הם יכולים לירות, אבל אני לא. באסה.
ארון מביא לי את הבגדים שאני צריך ללבוש, אני מוריד את בגדי ומתחיל ללבוש את החליפה השחורה.
״החוטף בן 43, בלי משפחה בכלל. אישתו עזבה אותו לפני כשבוע, וזה כנראה מה שגרם לו לעשות את כל זה אחרי 4 שנים שלא עשה דבר, והיה אסיר למופת. הוא לא על סף הבריאות, לא נראה שיהיה קל להוריד אותו מהעניין של לפוצץ לכולם את הראש, כולל את שלו.״
ברגע ששמעתי את המשפט ׳לא על סף הבריאות׳, חיוך הופיע על פניי.
״כמו תמיד ארון, אביתר, אתם טועים. זה יהיה מאוד קל.
עכשיו, אני צריך שתרשום לאמא שלי שאני אגיע מאוחר ושלא תשתגע ותזעיק משטרה, ולליאם, שלא יעז להרדם בחדר שלי.״, אני אומר ונותן לארון את הטלפון שלי.