המעבר שהתחיל הכל

פרק 46

אף פעם לא חשבתי שאספר את מה שקרה לי עם דניאל למישהו בטח שלא לבן אדם שאני מכירה פחות מחודש. לא סיפרתי מה קרה לאף אחד, אפילו לא לשרה. שרה יודעת חלקים קטנים מהסיפור אבל ממש לא את כולו.
אני לא מאמינה שסיפרתי לו דבר עמוק כל כך עליי, את הסיפור העמוק ביותר שלי. דניאל ממש דפק לי את המוח כשהיה איתי, הוא הרס לי את צורת החשיבה ואז הרס אותי עוד יותר כשעזבתי אותו והתמודדתי עם זה לבד מבלי להגיד לאף אחד, מהפחד להעיק על מישהו. אני מקווה שאדם ישכח מכל מה שסיפרתי לו או לפחות לא ישאל שאלות לגבי זה. אם ישאל, אני לא יודעת איך אוכל להתמודד עם התשובות ,אם אצליח לתת לו כאלה בכלל.
״אמה הכל טוב? את נראת נורא ואיום, ילדה״ ״שרה״ אני גונחת כשהיא מתיישבת ליידי במיטה ואני נשכבת עליה.
״מה קרה ילדה קטנה שלי?״ שרה שואלת כשהיא מלטפת את שיערי הפרוע. ״סיפרתי לו על דניאל״ אני שוב גונחת מתסכול.
״מה? לאדם?״ ״כן.. אני לא יודעת למה עשיתי את זה, כל כך רציתי להוציא את זה ממני... הרגשתי כל כך בטוחה סביבו, שרה.״ ״זה טוב, אני גאה בך כל כך,״ היא אומרת בהתרגשות.
שרה יודעת שדניאל היה איתי אבל לא באמת איתי.. היא יודעת שהוא היה נעלם לימים שלמים ואז חוזר בלי התרעה. היא יודעת גם על שתפסתי אותו בוגד בי, אבל היא לא יודעת על הזיונים בלילות והניבולי הפה שלו כלפיי.
בחיים לא חשבתי שאוכל לשאת את הבושה של לספר דבר שכזה.. ובכל זאת סיפרתי זאת לאדם.
״אני לא יודעת שרה, אני מרגישה טוב איתו אבל מה אם זה אותו הדבר? מה אם ברגע שאתן לו הוא יעזוב.. או גרוע מזה?״ ״אז את כן בעניין! ידעתי!״ ״אויש סתמי ותעזרי לי!״ אני נותנת לה סטירה על הברך כשאני ממלמלת, ״מטומטמת״. ״את האמת? אני בעצמי לא יודעת אם אני בעניין או לא. אני מפחדת שרה.״
״ילדה, החיים הם סיכון אחד ענקייי, במיוחד חיי אהבה. את לעולם לא תדעי אם לא תנסי. עכשיו כשאת יודעת לזהות את הדברים שלא זיהית קודם, תיהיי זהירה יותר. תוכלי ללמוד מטעויות העבר ומה שלא הורג..״ היא אומרת בכוונה שאשלים אותה, ״מכשל״ אני משלימה עם בגלגול עיניים את המשפט הידוע שלה. שרה היא אדם ששם זין על כולם ועושה מה שטוב אך ורק לה. היא באמת חיה את המשפט ״חיים רק פעם אחת״, לטוב ולרע.
״אמה אל תדחפי את עצמך. תתני לעצמך זמן, תכיני את השטח. תבדקי ותבררי אם את בעניין ואם את מוכנה למשהו. את לא חייבת למהר, את לא מכירה אותו הרבה זמן. קחי את הזמן ואם את לא מוכנה אז יהיו עוד שלוש-מאות דגים סקסים ומושכים כמוהו בים בעתיד, אני מבטיחה״.
״אני אוהבת אותך, שרה יאנג״ ״גם אני שרופה עלייך, אמה אלפר״ היא אומרת כשהיא מחבקת את גופי ששוכב על הירכיים שלה. ״אה כן צ׳אחלה קטנה שלי?״ אני אומרת כשאני מחבקת אותה חזק כל כך כך שאני חונקת אותה.
״אחותך צ׳אחלה יא מזדיינת בתחת!״ היא חונקת אותי בחזרה.
״כן.. תודה אבל אני ממש לא צ׳אחלה״ ליהי אומרת כשהיא נכנסת לחדר כששתי ידיה על מותנייה. אני ושרה מסתכלות אחת על השניה, קופצות מהמיטה ביחד ומחבקות חזק את ליהי כך שגם היא נכנסת למסיבת החניקה שלנו.

עברו שלוש שעות מאז שחזרתי מאדם והוא עדיין לא יצא מביתו. אני מנסה להגיד לעצמי שזה שפוי לחלוטין כי זה כן! אבל החרדות שבתוכי לא מסכימות לקבל שזה בסדר, ואני איכשהו הגעתי למסכנה שהוא יתרחק ממני כי לא ציפה לשום דבר יותר מסקס זמין.
אני לא מכירה אותו יותר מידי אבל ממה שהספקתי להכיר, אני יודעת שזה לא נכון. או לפחות אני חושבת שאני יודעת שזה לא נכון.
לעזאזל, כואב לי הראש.
עוד שעתיים עברו וכבר החשיך. שרה אמרה לי לשלוח לו הודעה ולשאול אותו, ״היי, האם הפחדתי אותך פיצוצים ועכשיו אתה שונא אותי וחושב שאני מטומטמת כי סיפרתי לך משהו שלא סיפרתי לאף אחד אחד כשאני בקושי מכירה אותך?״
כן.. טוב, אני לא עפתי על הרעיון משום מה.
״יאללה, רינה אבייגיל וליהי, בואו לעזור לי עם האוכל״ אני קוראת מהחלון לעבר השלישיה שיושבות בחוץ על הדשא ומרכלות על כל העולם ואישתו. ״באות!״ הן קוראות במקהלה.
אני באה להכניס את ראשי מהחלון כשאני רואה את אדם יוצא במהירות מביתו אל עבר המכונית שלו ולפני שהספקתי לצעוק את שמו, הוא נוסע במהירות.
עשר דקות לאחר מכן אני מקבלת הודעה.
אדם: היי, מצטער שלא שלחתי לך הודעה.. נרדמתי. מה שלום המכשפה האהובה עליי?