המעבר שהתחיל הכל

פרק 18

״אמה!, ״אמה קומי!!״ אני שומעת את אחותי ליהי צורחת כשהיא מזיזה את השמיכה ששמתי על החלון שלי, וכל החדר מואר מקרני השמש.
״מה?״ אני שואלת כשאני משפשפת את עייני. ״מה מה? את צריכה להיות בעבודה למה את עדיין ישנה? קומי כבר!!״
אני קמה במהירות ורצה לטלפון שלי. ״מה השעה לעזאזל? ולמה את בבית ולא בבית ספר?״ אני מסתכלת על המסך בטלפון שלי ואני רואה שהשעה 12:04. טוב לפחות אני עובדת מ12:00 היום ולא מ11:00. אני ממהרת לשלוח הודעה למנהלת שלי. אני אומרת שאני אאחר בעוד 10 דקות. אני חוזרת להסתכל על ליהי כשאני מורידה את חולצת הפיג׳מה בחיפוש ‏אחר חולצה. ״למה את לא בבית ספר?״
״אמ.. כואבת לי הבטן. את יודעת מחזור וזה״.
שקרנית. ״כן טוב, אני לא אבא, ליהי. די עם התירוצים. למה את לא בבית ספר? את האמת.״ האוזניים שלה אדומות. סימן לזה שהיא משקרת. אני מורידה את מכנסיי ושמה ג׳ינס שחור נמוך. ״היי זו החולצה שלי!״ ליהי צורחת עליי ומצביעה על חולצת הבטן הצמודה החומה שלבשתי. ״תסתמי אם את לא רוצה שאגיד לאבא שאת אמורה לקבל מחזור רק בעוד שבועיים. חוץ מזה אל תתנהגי כאילו הפיג׳מה שאת לובשת כרגע היא לא שלי.״ אני אומרת, מצביעה על הפיג׳מה.
״בסדר בסדר״, היא אומרת מגלגלת עיניים כשהיא יוצאת מחדרי. אני שמה בושם והולכת לשירותים. אני שוטפת פנים ומצחצחת שיניים במהירות.
אני לוקחת תיק ושמה בו בקבוק מים, את הארנק שלי, מטען, וכסף קטן. אני לוקחת ביד את הרב קו שלי והולכת לכיוון הדלת. ״ליהי תוציאי עוד שעתיים בערך את החזה עוף. אל תשכחי, אני רוצה להכין מוקפץ.״ ״אוקיי ביי!״ היא אומרת בטון לחוץ, כאילו היא מתה שאעוף מהבית כבר.
״ביי ביי,יא קרציה.״ אני אומרת צוחקת ויוצאת מהבית לכיוון תחנת האוטובוס. אני בודקת מתי האוטובוס אמור להגיע באפליקציה כשאני יוצאת מהשער שבחצר.
״פאקק!״ אני מקללת. האוטובוס אמור להגיע בעוד רבע שעה, ב12:26. ״מה קורה נסיכה?״ אני שומעת מאחורי. ״בוקר״ ״כן. בוקר. נראה שהוא לא בוקר טוב עבורך. מה קרה?״ ״כלום אני מאחרת לעבודה והאוטובוס אמור להגיע עוד עשר דקות.״ ״אמרתי לך שאוטובוסים זה אדיוטי״. אדם אומר כשהוא צוחק עליי ומושך בכתיפיו. ״בואי. אני אקח אותך.״
״באמת??״. אחרי אתמול בלילה, חשבתי שהוא ישאל שאלות אבל הוא לא שואל או מזכיר מה קרה.
זה היה מביך כך כך. אני עדיין לא מאמינה שהוא ראה אותי במצב כזה.
-שהוא עזר לי במצב כזה.
-שהוא הצליח להשפיע עליי במצב כזה.
״כן. קפצי לאוטו.״
למרות אי הנעימות, אני חייבת לקחת את הטרמפ הזה.
אם לא, אני אאחר בכמעט שעה.
אנחנו נכנסים לאוטו, אני נותנת לו את הכתובת, והוא מתחיל בנסיעה כמעט מיד.
אני מפעילה את הרדיו. השיר ״smells like teen spirit״ של ״Nirvana״ מתנגן. שיר טוב. הוא רועש קצת אבל הוא טוב.
אני מתחילה לזמזם אותו.
״אוהבת רוק הא?״ אדם שואל מגחך.
״כו. יש בעיה?״ החיוך שלו מופיע. גם הגומות שאני רוצה לנשק. רגע מה? לעזאזל תשלטי בעצמך!.
״לא. בכלל לא. חתולים או כלבים?״ ״מה?״ אני שואלת כשאני שניה מלצחוק. הוא כזה רנדומלי.
״חתולים, רנדומלי שלי.״
״מתח או רומנטיקה?״
״נראלי רומנטיקה. בספרים אפשר הכל אז זה לא כזה משנה.״
״אוקיי, מה את הכי אוהבת לקרוא?״
״טרופ אהוב? אוקיי זה קשה. שונאים לאוהבים ופייק דייטין.״
אין לו שמץ של מושג מה אני אומרת.
״אוקיי, נגיד. ספר אהוב?״
״זה משנה? אתה בכל מקרה לא תכיר.״
״נו? ספר אהוב?״
״אין לי ספר אהוב. קשה לי לבחור, אבל סדרת ״מחוץ לקמפוס״ טובה.״
״יש לך את הספרים?״ הוא מסתכל עליי לשניה, ומחזיר את מבטו אל הכביש.
״יאפ.״
״מתי את מתחילה מחר?״
״מחר יום שישי. אני לא עובדת בשישי״ אני עונה כשהוא עוצר ליד הגן שאני עובדת בו. אני יוצאת מהאוטו במהירות.
״תודה רבה, ממש הצלת אותי!״
הוא מחייך אליי את חיוכו המקסים. ״בכיף נסיכה. מתי שתצטרכי.״
אני מחייכת לעברו ונכנסת לגן.

השעה 16:34. אני על האוטובוס חזרה הביתה.
אני נכנסת לווצאפ ורואה הודעה מלפני 4 דקות,
משרה. החברה הכי טובה שלי מכיתה א׳.
שרה: אמה, אני באה אלייך. הגיע הזמן שאראה את הבית החדש. תכיני אוכל.
אני: אוקיי.
אני מחייכת ומגלגלת עיניים. שרה היא כמו אחותי. או יותר כמו אחות של אחים שלי. אחים שלי מתים עליה. היא בת בית אצלנו. לא משנה באיזה בית. הרבה זמן לא ראינו אחת את השניה, הגיע באמת הזמן שניפגש ונתעדכן.
אני יורדת מהאוטובוס ומתחילה ללכת לכיוון הבית. אני רואה את אדם חונה את המכונית המהממת שלו, ויוצא ממנה. ״הו, שלום. איך היה בעבודה? הרבה בכי וילדים מסריחים ומגעילים?״ ״אויש אתה מגזים. ילדים הם יכולים להיות מעצבנים אבל הם גם כפיי-״ אני עוצרת כשאני שומעת את שרה צורחת את השם שלי, ושניה אחרי זה מרימה אותי ומסובבת אותי באוויר.
״אומייגדדד, שרה!״ אני צורחת כשאני מחבקת את שרה. ״אומייגד אמה!!!!״ שרה מורידה אותי לקרקע, ואני מחזיקה בפניה המנומשות. ״את יפה יותר משזכרתי יא זונה!!״
שרה אומרת לי. אני גלגלת עיניים וצוחקת. ״את הזונה. תראי איך את נראת! שכחתי כמה שאני אוהבת את השיער הג׳ינג׳י שלך! אני נשבעת שאני שכחתי כבר איך את נראת!!״