המעבר שהתחיל הכל

פרק 31

ליאם נכנס עם ‏המפתח שלו בלי לדפוק, כמו תמיד.
רק שעכשיו זה לא כמו תמיד, ואני עם סינר לבבות ובנדנה על ראשי. ליאם עצר את מה שרצה להגיד כי הופתע שראה את אמה, אבל אז כשסיבב את ראשו אליי, הוא צחק הכי חזק ששמעתי אותו צוחק עד היום.
״מה לעזאזל, אדם?!״ הוא אומר כשהוא עדיין צוחק ומחזיק את בטנו.
אני מגלגל את עייני בתגובה, ומוריד במהירות את הסינר והבנדנה.
אמה נראת מבולבלת מאוד, ואז היא נזכרת במה היא לבושה. חולצה שלי שמגיעה לה על חצי מהירכיים שלה, וזוג בוקסר שמחסה פחות ממה שהחולצה מחסה.
ליאם שם לב לזה גם, וכשהיא רצה בחזרה לחדר שלי הוא פתח את פיו, ומילון וחצי שאלות יצאו ממנו.
״-אפשר להבין מה הילדה הזו עושה כאן שוב?
-ממתי אתה מביא בחורות הביתה?
-שכבת איתה?, שכבת עם זונה בפאקינג בית שלך!!
-אפשר להבין גם למה למען השם, אתה הייתה עם סינר לבבות ובנדנה?
-אתה הכנת ארוחת בוקר?!?!, מי לעזאזל האישה הזו, אדם?, ו-״
״וואו, וואו, תרגיע אחי. קוראים לה אמה, והיא השכנה ממול, כמו שאתה כנראה יודע. היו לה אורחים בבית ולא היה לה מקום לישון, אז היא באה אליי. היא הכינה אתמול ארוחת ערב, אז הכנתי ארוחת בוקר, נסיתי לפחות. זה הכל, מה הביג דיל?. רגע, מה אתה עושה פה בכלל?״
״אוקיי נגיד. אבל שכבתם, לא?״
״לא״. ״לוזר״, הוא גלגל עיניים והחזרתי לו באצבע משולשת באוויר. הוא פותח את פיו כדי לשאול עוד שאלה, אבל אני יודע כבר מה היא, אז אני עונה ומשתיק אותו.
״היה לה חם עם הבגדים שלה, אז הבאתי לה חולצה וזוג בוקסר. אני עם תחתונים כי ככה אני ישן בבית שלי, ושום אישה לא שתנה את זה.״
אני לא מספר לו מה באמת קרה הלילה כי זה הוא יגזים ויגיך דברים כמו אהבה ושטויות כאלה שאף פעם לא האמנתי בהם. הוא עדיין לא הפנים שאני לא מסוגל לאהוב אף אחת. לא מסוגל וגם לא רוצה.
אמה יצאה מהחדר שלי עם הבגדים שהיא באה איתם, והלכה במהירות אל היציאה כשהיא מסתכלת על הרצפה.
״תודה רבה שנתנת לי להשאר כאן הלילה, יום טוב.״
היא אומרת מהר ויוצאת מדלת הכניסה אל כיוון ביתה.
״איך לא שכבת איתה יא חתיכת אפס! ראית את הרגליים שלה??״ הוא אומר כשהוא מסתכל אל דלת הכניסה. הוא לאט לאט מחזיר את פרצופו אליי, ופניי אומרות לו ׳תסתום ת׳פה אם אתה לא רוצה אגרוף.׳ ״מה?״ הוא אומר בקלילות כשהוא מתקדם אליי ולוקח חתיכה מהחביתה שהכנתי.
מגיע לך בן זונה.
הוא לוקח ביס, הוא מעוות את פניו, ״אתה לא אמיתי. עכשיו אני מבין למה אתה לא מכין אוכל. אתה התכוונת להאכיל עם זה בחורה? תגיד לי אתה שפוי?״
אני מגלגל את עייני בתגובה.
אני לוקח את כל האוכל והביצים השבורות על כל אורך השיש, וזורק הכל.
״מה למה??, יכולתי לאכול את הירקות האלה!״
״אני לא משרת שלך, תכין לבד. אני כבר לא רעב.״
״אני מזמין אוכל, מה בא לך?״ ״כלום. אני חוזר לישון.״
הןא מחזיר לי משיכת כתפיים בתגובה ואני מתקדם לכיוון החדר שלי. אני סוגר את הדלת עם רגלי, ואני נזרק על המיטה.
לעזאזל כל המיטה עם הריח שלה. אני מסניף את המצעים, ומרגיש את ההבדל כשהיא לא כאן. הגוף שלה חסר תחת גופי. אני מנסה להתעלם מזה, ומרגיש את עייני נעצמות.

אני מתעורר כשאני שומע נקישות על דלת הכניסה.
״רק רגע״ אני שומע את אמא שלי צועקת מהמטבח.
מתי היא הספיקה לבוא? ומתי היא הספיקה לבשל כל כל הרבה? אני שואל את עצמי כשריח הבישולים מכה באפי. ״כמה זמן ישנתי לעזאזל?״ אני שואל את עצמי כשאני מסתכל על הטלפון שלי. השעה 18:34.
אני קם, שם טרנינג אפור משום שאימי כאן, ויוצא מהחדר, משפשף את עייני.
״אדם, בוקר טוב!״ אימי אומרת לי כשהיא עומדת ליד דלת הכניסה הפתוחה. אני מתקרב ורואה ילדה קטנה, שמזכירה קצת את אמה, האמת, מחזיקה עוגת שוקולד בידיה.
היא נראת קצת נבוכה אחרי שראתה אותי. טוב, כנראה שלא כל יום יוצא לילדה לראות גבר חתיך בלי חולצה.
״מה הולך כאן?״ אני שואל את אימי.
״ליהי, אחות של אמה הכינה לנו עוגה לשבת, נכון שזה נהדר?!״ היא אומרת נמרצת כמו תמיד.
״איך באת בכלל?, איפה ליאם?״ אני אומר כשאני מגרד את ראשי. ״ליאם הביא אותי לפני כמה שעות. הוא ישן בחדר ליד.״ היא אומרת ופונה לאחותה של אמה.
״תודה רבה על העוגה!, את רוצה להכנס?״
״לא, אני צריכה לחזור לעזור לאחותי ולחברה שלה לבשל. הן כנראה ישרפו הכל בלעדי״, אחות של אמה שלא קלטתי את שמה אומרת.
״אמה מבשלת מעולה, היא לא תשרוף דבר.״ אני אומר כשאני מתקדם לסירים שעל הגז כדי לבדוק מה יש לאכול. לעזאזל, אני רעב ברמות.
״כשהיא לבד היא אחלה, אבל עם שרה היא יכולה להרוס את כל העולם בשתי ידיה מבלי לשים לב אפילו. אבל איך אתה יודע שהיא מבשלת טוב?, ולמה אתה בלי חולצה?, לא אכפת לך שאמא שלך רואה אותך בלי חולצה? אם אבא שלי היה רואה אותי בלי חולצה הייתי משתגעת. כאילו, זה לא אותו הדבר, כמובן. אבל עדיין. ותגיד, השיער שלך תמיד כזה ארוך? או שזה בגלל השינה?״ היא חטטנית, שונה מאמה. אני לא אוהב את זה. אני שונא אנשים שדוחפים את האף שלהם. הן לא כל כך דומות אבל יש קצת דמיון בין שתיהן. הן שונות מבפנים. לא נראה שאכפת לה לשאול מה שהיא רוצה.
״אני יודע כי היא הכינה לי ארוחת ערב. בכל מקרה, הבאת את העוגה, עכשיו לכי.״ אני מחליט לענות רק על השאלה הראשונה ששאלה, ולהתעלם משאר השאלות. היא בתגובה מושכת בכתפיים שלה בקלילות.
״אדם!״ אמי נוזפת בי.
״לא, זה בסדר.הןא צודק. ביי! שיהיה לכם ערב טוב! ביי אדם!!״ היא אומרת מחייכת ומנופפת בידה לאחר שנתנה לאמא שלי את העוגה.