המעבר שהתחיל הכל

פרק 5

כמעט סיימתי לפזר את הארגזים שבחצר, אמה שהולכת אחריי ואומרת לי איפה לשים כל ארגז.
אני לוקח ביידים שלי את שני הארגזים האחרונים שנשארו, אמה אומרת שהם לחדר שלה. נכנסו לחדר שלה, שנראה זהה לחדר שלי.
מסתבר שהחדרים של שני הבתים, שלי ושלה, זהים. כשבנו את הבתים שלי ושל אמה, זה היה בית אחד גדול. במהלך השנים, פיצלו אותו לשני בתים.
בגלל זה הבתים שלנו צמודים, החלון שלי שלושה צעדים צעדים מהחלון של אמה. זה יהיה נוראי.
אני אצטרך לקנות ווילון חדש.
אני מקווה מאוד שגם היא תקנה לחלון שלה, החלונות שלנו גדולים, רואים את כל החדר כמעט דרך החלון.
החלונות באמצע החדר. שלי ממש מעל המיטה שלי. אם היא תצא אחרי מקלחת, עם מגבת קטנטנה סביב גופה, ולא יהיה ווילון, אני אראה הכל. אני לא חושב שאצליח לעצור את עצמי מלהכנס לחדרה דרך החלון.
‏״אוקיי, אני אצטרך לקנות ווילון לחלון הענק הזה, איזה חדר משם הוא שלך?״ שאלה אמה, כאילו קראה את מחשבותי.
״החדר ממול נסיכה, הוא שלי, אני גר לבד, רק בחדר שלי אני משתמש. בהחלט תצטרכי ווילון.״ 
״מכל החדרים שיש בבית הענק הזה שלך, דווקא בחדר הזה אתה משתמש?״
״כן נסיכה, אני מזכיר לך שאני גר פה לפניך, למה את בחרת דווקא בחדר הזה?״
״בחרתי בו כי הוא היה נראה לי הכי יפה והכי גדול.״ ״שקרנית, ראית שזה חדר של גבר חתיך ורצית לראות אותו ערום עם מגבת קטנה אחרי המקלחת״. אני לא מכיר אותה מספיק כדי לדעת שזה לא נכון, אבל הפרצוף האדום יותר מעגבניה שלה, הסגיר אותה, היא באמת לא תחשוב כזה דבר.
״אתה חתיכת סוטה,פשוט, פשוט תסתום״. היא אמרה בבושה, כמעט מגמגמת. ״אוקיי נסיכה, אתן לך להתבשל עם הבושה של עצמך. את באמת כזו תמימה שממילים כאלה, את נהיית בצבע של עגבניה?״ המראה החדש הזה שלה חמוד. אני צריך להציק, לעצבן ולהביך אותה יותר.
״אויש אדם תסתום את הפה, אני ממש לא עגבניה, אני ככה תמיד״. היא אמרה, בלי שום בטחון בכלל, היא משקרת והיא יודעת את זה. ״טוב, שקרנית.״ אמרתי, בכוונה לעצבן אותה.
״אני נשבעת שאני אתן לך סטירה, צא לי מהחדר״.
״אדם, אמה בואו, אוכל״, אבא של אמה צעק מהסלון.
יצאתי עם אמה לסלון כשהיא נראת כאילו היא נשרפה בשמש ואני עם חיוך עקום. ״מה זה אדם, מה עשיתם שם שאתה ככה מחייך?״ אמא שלי אמרה לי בצד בשמחה, היא לא רואה אותי הרבה עם חיוך. משום מה עם אמה, אני שוכח כמה קשה זה לצחוק, לחייך, להרגיש משהו.
״כלום, סתם דיברנו״ ״אה אוקיי״ אמא שלי אמרה וקרצה לי, גלגלתי את העיניים שלי בתגובה לקריצה.
״טוב יש פיצה עם בולגרית ואחת עם זיתים. קח איזה שבא לך אדם״. ״אוקיי תודה אדוני״ אמרתי לאבא של אמה, משום שלא ידעתי את שמו.
״נתאנאל, קרא לי נתאנאל״ הוא החזיר בחיוך, החזרתי לו חצי חיוך,
משולש פיצה היה לי כבר בפה, עם בולגרית. ראיתי שגם אמה לקחה עם בולגרית.
״אז מה נסיכה, אוהבת בולגרית?״ שאלתי אותה, למרות שידעתי שהתשובה היא כן. ״כן אני מתה על בולגרית, בולגרית זה מדהים״. היא אמרה בפה מלא.
״אה ותפסיק לקרוא לי נסיכה, למה שתקרא לי בכינוי דוחה כזה בכלל?״ אמה שאלה אותי וכנראה גם את עצמה. אני לא יודע למה אני קורא לה ככה,
היא פשוט זורחת. כשהיא מחייכת זה כאילו כל העולם ניהיה טוב יותר. כמו נסיכה.
היא באמת מזכירה לי נסיכה מהרושם הראשוני שלי עליה. ממש לא נסיכה קטנה, חמודה ומתוקה, שעושה הכל כדי להראות מלכותית, וכל החרא הזה שדייסני מראים.
אלא יותר נסיכה בכיוון של הנסיכה מרידה ומולאן.
חשבתי על מרידה גם בגלל שהיא פמיניסטית לפי מה שאני זוכר, וגם בגלל שהיא ג׳ינג׳ית מתולתלת, שווה רצח. ידוע שכל הג׳ינג׳יות שוות.
אמה מזכירה לי אותן, לא את שלגיה, סינדרלה, אורורה ועוד, שתלויות בנסיך המזוין שיבוא ויציל אותן. כמובן שאין לי בעיה עם זה שהגבר שולט, זה איך שזה אמור להיות.
אבל האישה ממש לא צריכה להיות תלויה ככה בגבר, שבלעדיו היא תמות, זה מגעיל.
״לא יודע, את מזכירה לי כמה נסיכות.״. אמרתי את תשובתי הכנה.

*נקודת מבט אמה*
—————————————-

״אה ותפסיק לקרוא לי נסיכה, למה שתקרא לי כינוי דוחה כזה?״
שאלתי את אדם, וגם את עצמי. למה שהוא יקרא לי ככה? מה הוא איזה גבר מהספרים שלי?,אויש נו באמת.
איזה נסיכות אני, אני שנראית כמו גבר כשאני אוכלת, וכשאני מדברת על דברים מסוימים, איך אני יכולה להזכיר נסיכות קטנות, עדינות וחמודות?, ״לא יודע, את מזכירה לי כמה נסיכות.״  אוקיי נגיד.
״יאללה חבוב, תסיים ובוא תעזור לי.״ אמרתי
״מה,במה?, סיימנו עם הארגזים״ אדם השיב
״נכון, אבל אני צריכה שתעזור לי לי לשים חלק מהם מעל הארון ואני לא מגיעה. אבא שלי עסוק בלסדר את המטבח ואתה נראה לי פנוי. תוכל לבוא לעזור לגמדה מסכנה, שגם עם כיסא לא תגיע למעל הארון?״
שאלתי אותו וירדתי על עצמי, שיבין שאני נואשת לגבר גבוהב וחתיך, וכל השיט הזה שיעזור לי. ״כמה זמן זה יקח?״
״לא יודעת, אני צריכה קודם לפזר את הדברים שבארגזים, אם תעזור לי גם בזה, אז פחות משעה. אם אתה לחוץ בזמן, אז הכל טוב, אבא שלי יעזור לי כשהוא יסיים״.
אמרתי למרות שרציתי שהוא ישאר איתי עוד קצת, הוא נחמד יותר ממה שחשבתי.
״טוב יא נסיכה גמדה, אני אעזור לך אבל עוד שלוש שעות אני צריך ללכת. אנחנו צריכים לסיים לפחות עד אז.״ הוא אמר כשהו נאנח. ״שלוש שעות זה המון, נסיים הרבה לפני.״ אמרתי לו כשאנחנו מתקדמים לחדר שלי.