נכנסתי לבית של אמא שלי וראיתי את אמה. למה לעזאזל אמה פה?, למה אמה ואמא שלי, יושבות ומדברות כאילו הן מכירות שנים. כאילו מה שקורה פה, לא חדש לאף אחד ונורמלי לגמרי?,
״היי אדם, איך היתה הפגישה?. הבאת לי מה שביקשתי?״,
אה, נכון. ״כן, הנה,״ שמתי את המצרכים על השיש.
מזל שהשארתי את השקית עם החבילות סוכר ברכב, זה היה נראה כל כך עלוב.
״אמה, מה את עושה פה?״
״אמ טוב, שכחת את הג׳קט שלך אצלי. לא היה לי משהו אחר לעשות אז באתי להביא לאמא שלך אותו כדי שתחזיר לך אותו, והיא הכניסה אותי.״
היא אמרה, עם חיוך ביישן חמוד.
״את זוכרת שאת גרה שתי צעדים ממני כן?, למה באת עד לכאן במקום להשאיר את זה ליד הדלת?״,
״רציתי לצאת להליכה בכל מקרה אז באתי לכאן.״
״אמה היא ילדה מקסימה. כיף מאוד לדבר איתך אמה. שמעתי שגם אתה לא הפסקת לדבר איתה. אני מניחה, שזה משהו בה״.
״או לא, לא. זה לגמרי משהו בכם, אני מדברת הרבה רק כשאני מרגישה בטוחה מספיק לדבר הרבה. איתכם זה קורה בתוך שניות, חחחחח.״ אמא שלי מביכה אותה ואני אוהב את זה. היא חמודה כשהיא מתביישת.
״טוב אמא, איזה עוגה את רוצה לנסות להכין הפעם?,״ אמרתי מיואש לגמרי.
לאמא שלי יש קטע עם לנסות דברים, למרות שהיא יודעת שהיא לא תצליח.
בשבוע האחרון זה אפיה, עוגות לרוב.
״הפעם, זו עוגת שוקולד. אמה את חושבת שתוכלי לעזור לי להכין?״ ״עוגת שוקולד?,בטח יש לך מצרכים?״,
״כן, כן אדם הלך לקנות לי.״ ״אוקיי, יאללה בואי נתחיל. אדם אתה נשאר?״, אמה שאלה אותי ולא לא התכוונתי להשאר, אבל אני לא הולך לתת לה ללכת לבד ברגל מפה עד לבית שלה. אני אחכה שהן יסיימו ואקח אותה איתי. ״כן, אני אשאר. כמה זמן זה יקח כל הסיפור הזה?״,
״נראלי בערך חצי שעה, שעה. אתה ממהר?״,
כן, יש משחק בעוד שעה ותשע דקות,אני לא הולך לפספס אותו.
״אויש גם אתה עם המשחק הדפוק הזה?, אח שלי לא מפסיק להתפלל כבר יומיים שהקבוצה שהוא אוהד תנצח. כל משחק מחדש, הוא שם על כל אחד מאיתנו צעיף ומחסה את כל הבית בצבעים של הקבוצה.״
חסר לו וזה לא ירוק.
״איזה קבוצה הוא אוהד?״
״אני אזהר מאוד עם המילים שלי. אם אומרים לאח שלי קבוצה אחרת, הוא מרביץ לי, כאילו שאני קשורה למה שאנשים אחרים אוהדים. אמ משהו ירוק לבן, חיפה משהו. איזה אתה?״ אוקיי יופי. ״אחד, זה ממש לא טפשי. שתיים, יופי, זה מכבי חיפה, לא חיפה משהו.״ מהלחץ על המחשבה שאח של אמה אוהד את הקבוצה השניה ואצטרך לשמוע צרחות של ׳יש׳ בכל פעם שיש גול לקבוצה השניה או משהו נגד מכבי חיפה, הוצאתי סגריה.
״אמאלה לא נכון, ידעתי שזה חשוב לכם, אבל עד כדי כך שאתה מוציא סיגריה?״,
״היי לך יש דברים שחשובים לך ולנו יש דברים שחשובים לנו. לא לזלזל בבקשה״.
״אוקיי אוקיי״. היא אומרת אוקיי אבל צוחקת כאילו זה הדבר הכי מוזר ומצחיק שהיא שמעה.
אמה ואמא שלי התחילו להכין את העוגה ואני התעסקתי בטלפון שלי.
הזמנתי כמה חברים היום לראות את המשחק. אמרתי להם שהיום בלי נשים, משום שזה בבית שלי. אז רק שתיה. הם התאכזבו אבל לא וויתרו. כנראה נלך לאיזה מועדון אחרי המשחק.
אחרי בערך חצי שעה, אמא שלי אמרה שהן מכניסות את העוגה לתנור.
״זה יקח הרבה זמן? המשחק מתחיל עוד פחות מחמישים דקות״
״לא, לא מאמי, זה לא יקח הרבה עוד הרבה זמן.״ אמה אמרה, שוב מגחכת או יותר נכון צוחקת עליי. אויש היא לא תבין. היא אישה.
״נכון לא אבין למה אתם צריכים שכל הבית יהיה ירוק ואם הוא לא, זה מזל נוראי והם יפסידו רק בגלל זה. זה אובססיה מוזרה מידי. יותר ממה שאני יכולה להבין כנראה״.
אמרתי את זה בקול כנראה. טוב בדרך כלל שאומרים דברים כאלה ליד בנות, הן מתחרפנות כאילו מה אמרנו. אבל אמה צוחקת על זה. זה טוב..?
YOU ARE READING
המעבר שהתחיל הכל
Romance״אתה בן זונה אמיתי.״ ״אני פאקינג יודע, אמה. אבל בבקשה, תאמיני לי. זה לא נכון.״ ״א-אדם, הוא, הוא מת!!!! הבן אדם מ-מת!! ״ היא צורחת עליי בהסטריה. ״נכון, אבל אני לא עשיתי את זה. אמה אני נשבע לך, לא הרגתי אותו!!״ אני צורח בחזרה.
