המעבר שהתחיל הכל

פרק 30

אני פוקחת את עיניי כשצלצול שעון המעורר מצלצל.
אני משפשפת את עייני, ומנסה להבין למה אני מרגישה שאני שוקלת כפול ממה שאני, ושאני שוקעת במיטה נוחה.
אני מסתכלת למטה, ממצמצת כמה פעמים, כשהאסימון נופל לי, אין לי מילים בכלל. אני משתיקה את שעון המעורר במהירות כדי שלא יעיר את אדם גם. ורק אז, כל מה שקרה אתמול עולה למוחי. ״אוי לא, אמה, מה עשית?״ אני שואלת את עצמי בלחישה.
אדם זז קצת ומרים את ראשו קצת מהחזה שלי. ״מה אמרת?״ הוא אומר כשהוא משפשף את עניו. הקול שלו צרוד, ושיערו מבולגן מאוד. לעזאזל, הוא מושך כל כך כשהוא קם. ״בוקר טוב״, הוא אומר מחייך. אני מחייכת בחזרה, ״בוקר״. ״מה השעה?״ אני מסכלת בטלפון, ״7:15״ ״אז מה אנחנו עושים ערים?, למה יש לך שעון מעורר בשישי בבוקר?״ ״סליחה, שכחתי ששמתי אותו״ אני אומרת עם חיוך כשאני מלטפת שיערו.
הוא מהנהן, ״אני חוזר לישון״, הוא אומר כשהוא נשכב עליי בחזרה. אני לוקחת את הטלפון, ומשתיקה אותו.
אני נכנסת לווצאפ, בודקת אם יש משהו חדש, ובאמת יש.

אן: היי אמה, קוראים לי אן ואני אהיה הסייעת הנוספת איתך בגן השנה. מקווה שנוכל להתידד:)
אני: היי, גם אני מקווה, ניפגש ביום ראשון.

המנהלת שלי בעבודה שלי בגן, אמרה לי שאמורה להגיע עוד סייעת ויום ראשון היא תגיע כנראה. לפי מה שהבנתי, היא בערך בגיל שלי. אני באמת מקווה שנוכל להיות חברות. כל מי שעובדת בגן או מבוגרת, או ילדות בנות 14 שמתנדבות שם.
אני מסיימת עם בווצאפ ועוברת לאינסטגרם.
אני עוברת על פוסטים שמופיעים, אני צופה בסטורי של כמה אנשים, ומחליטה שאני חוזרת לישון. אני שמה לי שעון לעוד שעה, כדי שאחזור הביתה לפני שאבא שלי יקום ותחרפן.
אני מנסה כמה שיותר להתענג על חום גופו של אדם על החזה שלי, ועוצמת את עייני.

אני שוב שומעת את השעון המעצבן, ואני קמה להשתיק אותו. אני מסתכלת סביב, אדם לא בחדר. אני משתיקה את הטלפון ואז אני שומעת משהו נופל. מהמדבח, אני חושבת.
אני משפשפת את עייני, והולכת לראות מה קורה שם. לפני שאני מספיקה לראות משהו אני שומעת שוב משהו נופל ואת אדם מקלל. ״שיט! זה לא נשרף, אני פשוט מדהים!״
הוא אומר כשהוא מרקד לו.
אני רואה את אדם רק עם זוג בוקסר עליו, סינר לבבות עטוף סביב גופו, ובנדנה שחורה קשורה סביב ראשו שאוספת את כל שיערו השחור כפחם למעלה.
הוא עם מרית בידו, ולידו יש ירקות חתוכים, עדיין על המגש.
הוא מכין ארוחת בוקר?
הוא מוציא את החביתה שהכין ושם בצלחת.
אחרי כמה שניות, יש ריח של עשן.
״שיט, שיט, שיט!, הצנימים!״ הוא מוציא את הצנימים מהצנימר, ״לעזאזל, זה נשרף״. כל הבית עשן, ואני כבר לא יכולה לעצור את עצמי. אני מתפקעת מצחוק כששתי ידיי מחזיקות את בטני.
״מה?״ הוא מסתובב במהירות, נראה לבן יותר מהקיר.
״כמה זמן את עומדת כאן?״ ״אממ, מהשניה שאמרת שאתה מדהים בגלל זה שלא שרפת את החביתה המסכנה״,
״איך עושים את הדבר הזה?!, לעזאזל זה רק גרם לי להיזכר למה אני תמיד אוכל בחוץ.״ ״אתה באמת ניסית להכין ארוחת בוקר? איזה חמוד!״ הוא מסתכל עליי עם אצבע מאשימה, אני מרימה את שתי יידי באוויר ככניעה. ״זה חמוד, מה אני אעשה, נו?״ אני אומרת עדיין מגחכת.
״יפה לך הסינר.״ אני אומרת מסתכלת על הסינר.
הוא מגלגל את עיניו בתגובה.
אני לוקחת ממנו את הצנימים השרופים וזורקת אותם לפח.
אני טועמת את החביתה שהכין, ‏ואני ממש מנסה לא לעשות פרצוף. זו החביתה הכי מלוחה שאכלתי בחיים שלי.
״זה רע, אני שונא את המדבח!״ הוא אומר כשהוא זורק את המרית לכיור בעצבים.
״מה, לא! זה סבבה לגמרי, זה טעים!!״ ״למה קמת?״
״למה זו הייתה אמורה להיות הפתעה?״ ״א- כן, למה נראה לך לא פשוט אמרתי לך להכין?״ אני מתחילה לצחוק ולחזיק את בטני שוב. הסיטואציה מצחיקה מידי, עוד לא שחררתי הכל לפני. הפעם אדם מצטרף אליי ומתפקע מצחוק, גם הוא.
אחרי כמה דקות אנחנו נרגענו קצת, והוא נראה רציני פתאום. הוא נראה די מיוסר, הוא רוצה להגיד משהו אבל לא אומר, משום מה.
הוא פותח את פיו, וסוגר אותו בחזרה. ״מה קרה, אדם?״
״אני..״ הוא מגרד את צווארו ומבטו למטה , כאילו מפחד להביט בעיניי. ״את.. את חושבת שאנסתי אותך?״ ״מה?״ וואו. אוקיי, לא ציפיתי לזה.
״את ישנת. אני נגעתי בך כשאת ישנת.״ ״לא ישנתי, אדם.״ ״אבל חשבתי שאת כן. לא אמרת לי כן.״ הוא הרים את מבטו כשאמר את המילה ׳כן׳. ״אבל גם לא אמרתי לא.״ מבטו הושפל שוב. הוא נראה כמו ילד קטן ‏שמתחרט שנגע בתנור החם, למרות שאמרו לו לא.
אני מתקרבת אליו, לוקחת את פניו בשתי יידי ומרימה אליי כדי שיסכל אליי. ״לא אנסת אותי. אם לא הייתי רוצה את זה, הייתי אומרת לא. הייתי מתנגדת לך. אתה יודע כמה שאני חזקה״, קרצתי לו. ״לא הייתי נהנת כמו שנהנתי. אף פעם לא נהנתי ככה, אף פעם לא הרגשתי טוב כל כך, אהבתי את זה. אהבתי מאוד אפילו, אדם.״ חייכתי אליו והוא הנהן בתגובה. הוא פתח את פיו כדי לומר משהו נוסף, אבל מישהו נכנס בדלת עם מפתח, וקול מוכר התחיל לדבר ולהפריע.
״אדם, באלי ג׳ינג׳ית. גיליתי שיש לי משיכה חזקה לג׳ינג׳יות. יש לך איזה זונה ג׳ינ-״ הוא עוצר כשהוא רואה אותי.
זה הדפוק ההוא מאותו היום של המשחק כדורגל!!