המעבר שהתחיל הכל

פרק 56

יצאתי משדה התעופה לפני כמעט שעה, וכשאני נכנס לישוב אני מחליט לעבור דרך הבית של אמא שלי כדי לקחת את הטלפון שלי משום שהבית בדרך.
כשאני מתקרב אל הבית אני מבחין באורות הדלוקים. השעה כבר אחת לפנות בוקר כך שהאור בוהק מהחלונות.
השארתי את האורות דלוקים? אני מתקרב אל דלת הכניסה ומגלה שהיא פתוחה. מה הולך כאן? אני הייתי בהנגאובר מטורף, אבל לא שכחתי לנעול את הדלת.
אני רואה שדלת החדר של בן פתוחה ונכנס לחדר בבלבול.
המילה ׳המום׳ אפילו לא מתחיל להסביר את מה שאני מרגיש עכשיו.
״אמה?״ עינייה נפתחות באיטיות. היא שוכבת בקלילות על המיטה כשבידיה תמונות שלי ושל בן לפני המון שנים.
״אדם?״ היא קמה במהירות מהמיטה ושמלת הפיג׳מה שלה יורדת למטה ומכסה את הירכיים שלה.
״אני.. אני,״ אני לא יודע מה להגיד, כל מה שיוצא מפי הן מילים לא ברורות שמנסות להסביר מה שקרה. לעזאזל אני אפילו לא כועס שעברה על הדברים שלי.
על התמונות שלי עם בן.
״איפה היית? ניסיתי לשלוח לך הודעות, לא ענית לי. מה השעה בכלל?״
״השעה אחד לפנות בוקר״ ״שיט, כנראה נרדמתי״
״הייתי.. באמסטרדם״ ״מה?״ עינייה פגשו לראשונה את עיניי. טוב כל כך לראות את עינייה שוב. ״אמא שלי... בחופשה שם. הייתי צריך לעזוב קצת הכל, להתאפס על עצמי״ ״שיט״ בהלה נראתה בעינייה. ״אדם, אני.. אני כל כך, כל כך מצטערת. אני קראתי לך רוצח! קיללתי אותך, אני..״ היא מצטערת? למה? השארתי אותה במשך שבוע עם הידיע שרצחתי מישהו.
לא אכפת לי למה היא מצטערת, אני מחבק אותה חזק וטומן את ראשי בצווארה. אני עוטף את כולה בגופי.
אני מסניף את הריח שלה. פאק התגעגעתי לריח שלה. ״אין לך מושג כמה אני שמח שאת לא כועסת עליי,״ היא מחבקת אותי בחזרה, ״האמת, שכעסתי, פחדתי ובעיקר הייתי מבולבלת. אבל ליאם הכריח את אביתר לבוא אליי הביתה ולהסביר מה קרה. דרך אגב.. שר הביטחון מסר לך ד״ש״ היא מצחקקת בזרועותיי. ״מה?״ ״אני מצטערת שלא האמנתי לך״ ״זה בסדר. הכל בסדר עכשיו,״ אני מצמיד אותה עוד יותר אל גופי ומפזר נשיקות רטובות על צווארה.
״אדם״ ״כן אמה״ ״אני צריכה לשאול אותך משהו. זה לגבי א-״ ״אח שלי?״ אם היא מצאה את התמונות, היא כנראה עברה על שאר השידות והבינה שהחדר ריק לחלוטין.
״כן, חשבתי שתשאלי.״