המעבר שהתחיל הכל

פרק 37

אני דופקת שוב על דלתו, קופאת מקור.
לעזאזל אתמול הייתי עם פיצ׳מה ארוכה, והיה לי חם. היום, למדתי את הלקח שלי, ולבשתי חולצה קצרה ומכנס קצר של הלוקיטי. יש לי אובסייה להלוקיטי בזמן האחרון.
סוף סוף הוא פותח לי את הדלת. שוב, בלי חולצה. לעזאזל, כבר לא קר לי.
״היי״ אני אומרת בלי שמץ של ביטחון. אני לא יודעת אם הוא הולך להכניס אותי בשמחה כמו אתמול, או שנמאס לו ממני והוא יגיד לי לעוף לו מהבית ושאפסיק לנצל אותו.
״היי״ הוא אומר זז מהכניסה ופותח את הדלת.
-בוחר באפשרות הראשונה.
״שוב אין לך איפה לישון, ילדה?״ ״יאפ. זה בסדר אם אשן כאן גם היום?״ מבלי שתגרום לגוף שלי להרגיש דברים שהוא את פעם לא הרגיש וממש רוצה להרגיש?, אני אומרת בראשי. ״בטח״ אני נכנסת ומתיישבת בספה.
הוא רואה צעצוע של סיפור!! אויש זה מתוקק.
״צעצוע של סיפורר, איזה חמוד!״ אני אומרת צוחקת על אדם למרות שאני באמת חושבת שזה חמוד שעם כל הפוקר פייס שלו והפרצופים המאיימים האלה שלו, הוא עדיין בן אדם שרואה בשישי בלילה צעצוע של סיפור, ואוכל מוקפץ.
הוא אכל אותו! אני רואה את הצלחת שעל השולחן עם חתיכות גמבה בתוכה.
-הוא לא אוהב גמבה.
אני מדמיינת את אדם אוכל את האוכל כשהוא מפריד בין ירקות האחרים, לגמבות. אויש, זה מתוק כל כך.
״תסתמי. גם לי מותר לראות דברים כאלה.״ הוא אומר בקול חלש, מבויש כשיידיו משולבות על חזהו.
הוא לגמרי נראה כמו ילד מפוחד. אמרתי כבר שהוא מתוק?
״אתה מתוק כל כך!״ ״לא, אני לא!״ אני צוחקת ומהנהנת.
״אתה כן״ הוא מתיישב על הספה עם פרצוף כועס.
״אתה לא אוהב גמבה?״ אני שואלת למרות שהתשובה ברורה.
הוא לא עונה. ״הלו?״
הוא מתעלם ממני!! איזה ילד קטן ומפונק!
אני נותנת עם מרפקי מכה חלשה לחזה שלו, הוא לא עונה ואני עושה זאת שוב.
והוא מסיט את מבטו ממני אל דלת החדר. אני ניגשת אליו, משחקת לו בשיערו השחור כפחם. ״זה רק הופך אותך ליותר חמוד.״ אני אומרת כשאני מסובבת את ראשו אליי.
לפני ששמתי לב, יידיו עטפו אותי, והוא השכיב אותי על הספה כשהוא מעליי, מחבק את כולי.
הוא מנשק את צווארי, וגניחה קטנה בורחת מפי.
״זה גם הופך אותי לחמוד, ילדה?״ ״תן לי לחשוב על זה״
הוא צוחק ואוויר חם יוצא מפיו אל צווארי.
״לא הזדיינתם בתחת שלי, שקרן״ אני שומעת את ליאם אומר מאחוריי בקול ישנוני, ואני קופאת.
״יאא, מוקפץ!״ הוא אומר ומחמם לו במיקרו.
אני בטח נראת כמו עגבניה לחלוטין. ״לא עשינו כלום. תתעסק בענינים שלך, מזדיין. עכשיו שאתה ער, אני לא צריך להעיף אותך בבעיטה מהמיטה שלי. עוף לי מהחדר.״
הוא לוקח את הצלחת שלו ורץ מהר לחדר של אדם.
״לא!! צא עכשיו!אתה ממש לא אוכל לי בחדר יא בן זונה!״
אדם צועק. ״אני אוכל ואשפוך את כל השמן על המצעים שלך!״ ליאם צועק מהחדר בחזרה.
הם ממש כמו אחים. זה חמוד. מה יש לי עם המילה ׳חמוד׳ לעזאזל?
״אתם שניכם, תיהיו בשקט.״ אנג׳ל אומרת ברוגע מהחדר שהיא נמצאת בו. שניהם שותקים מיד.
״תצא לי מהחדר״ אדם לוחש כשהוא מנסה לפתוח את הדלת שליאם נעל מקודם. ״לא רוצה, המיטה שלך נוחה יותר.״ ליאם לוחש לו מהצד השני של הדלת.
אדם מוותר וחוזר לספה מאוכזב. אני מגכחת בשקט.
״מה?, ׳זה פשוט חמוד מידי׳?״ אדם מחקה אותי בטון ציני.
אני ממשיכה לצחוק, ומהנהנת.
״אז, אפשר לשים פלונטר?״ ״הסרט עם השיער הארוך הקסום?״ ״יאפ״ אני אומרת. אדם מושיט לי את השלט מיואש, ואני לוקחת ממנו את השלט מרוגשת.
לעזאזל, אני מתה על הסרט הזה.