המעבר שהתחיל הכל

פרק 39

אני כרגע בחדר אחר והמיטה ממש לא נוחה כמו המיטה שלי. ליאם כל כך מת בבוקר. זהו החלטתי. מחר זה יהיה היום שאהרוג את האדיוט. אני מסתובב לצד השני של המיטה כדי לתפוס תנוחה יותר נוחה כשפתאום אני שומע את אמה צועקת מהחדר ליד. השארתי את הדלת שלי פתוחה משום מה, אז אני מצליח לשמוע כמעט הכל בביתי. ואז שוב, אמה צועקת. אני ישר קופץ מהמיטה והולך במהירות לחדר שהיא ישנה בו. אני נכנס לחדר,
״אמה?, הכל בסדר?״
-היא ישנה.
״לא, לא!״ היא צועקת כששתי היידים שלה באוויר.
היא שוב חולמת? אלו שוב הסיוטים המזדיינים?
אני נכנס וסוגר את הדלת, ניגש אליה, ויושב לידה. ״היי, הכל בסדר, הכל בסדר.״
אני אומר מנסה להרגיע אותה, או לפחות להעיר אותה.
אני מלטף את פניה, ומוזיז את שיערה מפניה. ״הכל בסדר, אני כאן. אני אגן עלייך. בבקשה, אל תפחדי.״
״דניאל, לא״, היא אומרת בלחישה ואז צעקה נשמעה מפיה.
אני לוקח את גופה ועוטף את כולה בידיי. ״אמה, תתעוררי.״ אני אומר כשאני עדיין מלטף את פניה.
״ששש, אמה״, אני אומר ברוגע. אני לא רוצה שהיא תתעורר ותלחץ, אז אני מנסה להיות רגוע כמה שאני רק יכול. ״לא, בבקשה, הצילו״
״אמה, זה בסדר. זה רק חלום, תתעוררי. הכל בסדר. את מוגנת איתי״,
אני ממשיך לנער אותה קצת.
עיינה נפתחות בבהבהלה, כולה מתנשפת ומיוזעת, היא מסתכלת עליי ונראת מפוחדת כל כך. לעזאזל, אני ארוג את מי שגרם לה להראות ככה.
״זה בסדר, זה היה רק חלום. זה אני, אדם״.
הסערה שהייתה בעיינה חלפה כשהיא שהבינה שזה היה רק עוד סיוט, ואז היא מחבקת אותי כאילו אני האדם שהולך לגרום לכל העולם להצבע בצבעי הקשת כמו בפעם הקודמת שראיתי אותה במצב כזה.
כמו בפעם הקודמת, היא מחבקת אותי כאילו אני גלגל ההצלה היחיד שהיא צריכה ורוצה.
אני מחבק אותה, עוצם את עייני ושואף את הריח שלה. ידי השמאלית עוטפת ברכות את גבה, וידי הימנית נכנסת לשיערה השחור והמתולתל. ״אלוהים, אדם.״ היא אומרת כשכל גופה מתחיל לרעוד בפראות. ״אני שמחה כל כך שזה אתה״, היא ממשיכה. ״אמה, מה קרה לך? על מה חלמת?״ אני משחרר את גופה ומסתכל על פניה. ״אני לא רוצה לדבר על זה. בבקשה.. אל תלחץ עליי.״ היא מתחננת. אני מהנהן כשידי הימנית מנגבת את הדמעה מהלחי השמאלית שלה.
אני קם מהמיטה, פונה לחדרי. ״בבקשה אל תלך״
״את רוצה שאשאר?״, ״כן״, היא מהנהנת.
אני חוזר למיטה ונשכב לידה. היא מחבקת אותי ואני משחק בשיערה. היא עדיין רועדת.
״קר לך?״ ״פאק, כן״ אני מחייך מהקללה שיצאה מפיה. אני קם ומביא מהחדר שלי עוד שמיכה מחממת.
אני מכסה את שנינו כשאני עולה למיטה, והפעם היא לא מחבקת אותי מהשניה שאני על המיטה. היא מהססת.
לעזאזל, האישה הזו תשגע אותי. ״בואי לכאן, ילדונת״,
אני אומר כשאני פותח את יידי לחיבוק. היא שוב מהססת אבל הפעם היא באה ונשכבת על החזה שלי. יידי שוב משחקות בתלתליה הארוכים.
״למה את תמיד מהססת כשאת לידי? את פוחדת ממני?״
״מה? לא!״ ״אז למה את מהססת?״
״כי אני לא מבינה אותך. אני מפחדת מעצמי כשאני לידך.״ ״מה זאת אומרת לא מבינה אותי?״ ״אני לא מבינה למה אתה נשאר איתי כאן במיטה. אני לא מבינה איזה משחק אתה משחק.״
״למה לעזאזל שאשחק איתך?״ ״אני לא יודעת. זה מה שמפחיד אותי.״
חוסר ביטחון עצמי?
היא חושבת שיש לי מניע?
היא חושבת שאני בן זונה מזדיין שרוצה אותה בגלל סיבה מסויימת?
״אני לא משחק בך. אני איתך כאן במיטה כי אני רוצה להיות כאן ולתמוך בך.״ ״באמת?״, היא אומרת בקול ישנוני. ״כן, באמת״. אני עוצר, מתלבט אם להגיד את מה שיש לי על קצה הלשון או לא. אני מחליט שכן.
״להפך, את האמת. אני מרגיש שאת משחקת בי, גם אם זה בלי כוונה״. הלב והראש שלי לא עובדים כמו שצריך כשהיא בסביבה. אני לא יודע למה, אבל אני כן יודע שזה דבר שגוי לחלוטין. אני לא עצמי כשהיא בסביבה. זה דפוק.
״אמה?״ אני מסתכל למטה אל החזה שלי, היא ישנה.
עדיין נראה שקר לה. איך קר כל כך בקיץ, לעזאזל?
אני מזיז אותה מעליי, והולך לחדר שלי.
אני נכנס, החדר מסריח. ״בן זונה מזדיין״, אני ממלמל אל ליאם הישן. הוא הפליץ לי בחדר.
אני לוקח זוג גרביים נקיות וסוודר, ויוצא. אני נכנס לחדר וסוגר אחריי את הדלת. אני גורב לאמה את הגרביים ומלביש לה את הסוודר, מקווה שזה יעשה את העבודה. אני נכנס למיטה ועוטף את אמה בגופי, שואף את הריח שלה. הריח שלה משכר. הוא הריח החדש האהוב עליי.

—————————————————————————-
היי לכולןן.םם! דבר ראשון, אני רוצה להגיד תודה רבה לכולכם.ן על כל התגובות והאהבה שלכם.ן. זה כל כך לא מובן מאליו וכיף לי כל כך לשמוע שאתם.ן אוהבים.ות את הסיפור שלי!🫶🏻🫶🏻
דבר שני, אני רוצה להגיד משהו על פרסום הפרקים. כרגע יש לי תקופה לחוצה מבית ספר ואני בטוחה שכולם.ן יכולים.ות להזדהות איתי. יש לי מבחנים, עבודות ועוד המון דברים שלא קשורים לבית ספר, ובקושי יש לי זמן לכתוב פרקים. זה קשה מאוד לכתוב ולהביא רעיונות חדשים כל הזמן, וכרגע אין לי זמן בכלל לשום דבר, וגם לא לכתוב! זה עצוב מאוד אבל זו הסיבה שאני לא מפרסמת הרבה זמן פרקים חדשים. אני בטוחה שכשהתקופה הזו תעבור אני אחזור לפרסם פרקים כל כמה ימים, כמו פעם!
תודה רבה על ההבנה, אוהבת את כולכן.ם מאוד!!💞🫶🏻