המעבר שהתחיל הכל

פרק 36

כמו שחשבתי, זה קל מאוד. בדרך כלל כשהם משתגעים לפני, זה הרבה יותר קל לגרום למוח הפצפון שלהם לחשוב שזה בסדר אם אני אקח את בני הערובה ואפוצץ להם את הראש איפשהו במקום אחר ורחוק ממנו, עם האקדח שלו כך שהוא בלי נשק או בני הערובה.
דקה או שתיים אחרי שלקחתי את בנות הערובה לרכב שלנו, שאר האנשים תופסים אותו בחזרה ושמים אותו באיזה כלא מיוחד למשוגעים או זין כזה. אני די בטוח שיותר מחצי מהמשוגעים שם, אני הכנסתי לשם בשנתיים האחרונות. אז, לגן עדן אני לא אגיע, אבל היי! הצלתי אנשים אחרים! שזה..נחמד, אבל לא בגלל זה אני עושה את זה. אני עושה את זה בגלל הריגוש שבדבר. לראות אותם משתגעים מול עייני.. לעזאזל,  זה כיף כמו לאכול סוכריה בסופרלנד.

ארון אמר לי שבנות הערובה בטוחות ושזה הסתיים סבבה לגמרי. ״איפה הטלפון שלי?״,  ארון הוציא מהכיס שלו את הטלפון שלי והושיט לי. ״ליאם כתב לי בחזרה, ׳זין עלייך׳״
הבן זונה הזה! יש לי עוד לפחות שלושה חדרים בבית שלי שאני לא משתמש בהם, למה הוא אף פעם לא יישן באחד מהם?!
אני לוקח את הטלפון שלי מידו, מוכן להרוג את ליאם.
״לילה טוב״? אני אומר כשאני מסתובב והולך לכיוון היציאה מהדירה.
״אל תחשוב ששכחתי מהכסף״,ארון אומר ואני מניף לו אצבע שלישית באוויר,כשאני ממשיך ללכת.
הוא צוחק בתגובה.
בכל משימה, ארון אמור להביא לי כסף על עבודתי, אבל
אני מרוויח מספיק כסף כדי שלא יהיה לי אכפת מכמה מליונים מסכנים שהייתי יכול לעשות בשנה מהמשימות האלה.

אני מחנה את המכונית בחניה מול בייתי, אני יוצא ממנה כשאני רואה את אמה ואחותה, בילבי ושתי האחיות שלה, מדברות בחצר כשאמה וחברה שלה בילבי, עם בירות ביד.
  ״שרה, תביאי שלוק״, אחותה של אמה אומרת. לעזאזל אני חייב ללמוד את השם לה זה מתחיל לעצבן לזכור אותה בתור ׳אחות של׳.
״אני אביא לך אגרוף תכף, סתמי ת׳פה. את רוצה להרוג את עצמך ואותי?״, אמה מהנהנת ולוקחת שלוק מהבירה שבידה.
״היי חתיכי, לאן ברחת ככה מקודם?״ חברה של אמה, בילבי, שואלת אותי כשאני עובר על פני החצר.
״זיון מהיר״, אני עונה בקלילות כשאמה נחנקת משלוק הבירה שלקחה. אני מחייך.
״אדם! יש פה ילדות!״, אמה אומרת. ״אוקיי, אז שיקרתי, ילדות״, אני אומר את המילה ׳ילדות׳ בטון שאומר,
׳אני לא רואה ילדות, אבל שיהיה׳.
״אויש מה הוא כבר אמר, תרגעי כבר״, ׳אחות של׳ אומרת ואחת מהאחיות של חברה שלה מהנהנת ואומרת, ״כן אמה, אני נשבעת שאת תמימה יותר מאיתנו והוא צריך להזהר במילים שלו כי את הקטנה והתמימה מבנינו״
״אתן 16 ו17 לעזאזל! מה זאת אומרת שאתן לא תמימות, אתן ילדות!!״ ״אמה..הזדיינתי בפעם הראשונה בגיל חמש עשרה, אני מניחה שאת החידה שחושבת ככה כאן״
אמה מסתכלת על חברה שלה במבט שאומר ׳בוגדת׳ ושותה עוד שלוק מהבירה שלה.
לא חשבתי שהיא שותה ככה סתם.
״אז, מה אתן עושות כאן בחוץ ב..״ אני מסתכל על השעון שבידי, ״ארבע בבוקר?״
״סתם, מדברות״ ״איך קוראים לך?״ אני שואל כי נמאס לי לזכור גם אותה בתור ׳חברה של׳ או כ׳בילבי׳ למרות שאני עדיין לא יכול לחשוב על זה שהיא הייתה הילדה שהייתי רוצה שתעלם כל היסודי.
״שרה, לא קשה. קצר״, היא אומרת, קורצת לי.
״טוב, סבב שמות״, אמה אומרת.
״שרה״ היא אומרת ומצביעה עליה. ״אחותי, ליהי״ מצביעה עליה במקום על שרה.
״אביגייל ורונה. תאומות, אחיות של שרה״ היא אומרת מצביעה על התאומות. הן לא דומות אבל רואים שהן אחיות. אחת מהן, אביגייל עם שיער שחור מתולתל, והשניה, רונה, עם שיער ג׳ינג׳י מתולתל. שרה עם שיער ג׳ינג׳י חלק.
״קול״ אני אומר. ״למה ברחת מקודם?״ אמה שואלת.
״סוד. אם אגלה לך, אצטרך להרוג אותך״ אני אומר, מושך בכתפיי. ״לא אכפת לי שתהרוג אותי״ היא אומרת, שותה עוד קצת מהבירה. ״זו הבירה הראשונה שלך?״
״נופ, השניה״. ״אני עדיין לא אגלה לך.״
מישהי מבוגרת, ג׳ינג׳ית, אמה של שרה, אביגייל ורונה כנראה, יוצאת מהבית, ״מה אתן עושות ערות? מה השעה בכלל?״ ״ארבע בבוקר״ רונה אומרת. אני מחליט שזה הסימן שלי לעזוב ואני מתקדם לבייתי. ״טוב, לילה טוב לכן, ילדות״ אני אומר כשמבטי עדיין על אמה ושלה עליי, וקורץ לה. היא מגלגלת את עינייה בתגובה.
אני נכנס לבייתי, נכנס לחדר שלי, וכמו שחשבתי, ליאם שוכב על כל המיטה שלי. ״בן זונה״ אני אומר בקול. אני מוריד את חולצתי וזורק אותה על הרצפה בחדרי. אני לוקח כרית ושמיכה מהארון שלי, ויוצא.
אני נכנס לאחד החדרים שבביתי, החדר שאימי תמיד ישנה בו כשהיא כאן, ובודק שהכל בסדר. הכל בסדר והיא ישנה, כמו שציפיתי.
אני יוצא ונכנס לחדר שבהמשך המסדרון, וזורק על מיטת היחיד וחצי ששם את שמיכת הפוך ואת הכרית.
אני יוצא מהחדר ומדליק את המזגן בסלון. אני הולך למטבח ופותח את המקרר, ואני רואה סיר שלא היה לפני.
אני מוציא אותו, ויש פתק עליו.

״ארוחת הערב שלך, כי לא הספקת לאכול לפני שברחת כמו חתלתול מפוחד.
-אמה״

אני מגחך ופותח את הסיר, נודלס עם חזה עוף והמון ירקות.
אני לוקח צלחת ומחמם לי קצת במיקרו.
אני מחכה שתי דקות, מוציא ונשכב בספה בסלון.
אני מתחיל לאכול כשאני מדליק את הטלוויזיה.

לאחר כמעט שעה וחצי סיימתי את הסרט ׳צעצוע של סיפור׳. עלוב, אבל אני אוהב את הסרט הזה עד עומקי נשמתי.  אני עומד להפעיל את הסרט השני, כשאני פתאום שומע דפיקה בדלת.