המעבר שהתחיל הכל

פרק 49

אני, שׂרה, ליהי אחותי הקטנה, רונה ואביגייל אחיותה של שרה יושבות בחצר הבית שלי על הדשא כשלי ולשרה יש בירות ביד, מרכלות על כל העולם כמו רוב הלילות ששרה ומשפחתה מתארחים אצלנו. ״אלוהים שרה תגידי לאמא להביא כלב כל כך באלי גור קטן!״ אביגייל אומרת.
״את לא צריכה כלב יש לנו אחת ממש לידך,״ שרה אומרת מצביעה על רונה. אביגייל צוחקת. ״אוי תשתקו זה מה זה ילדותי שרה,״ רונה אומרת כשהיא מגלגלת עיניים. ״ילדותי, אבל מצחיק״ מתערבת ליהי.
״וואי בואו סיבוב,״מציעה שרה. ״עכשיו? אין לי כוח לזוז.״
״מסכימה עם אבּי״ אני מצביעה על אביגייל ולוקחת עוד שלוק מהבירה שלי. המחשבה על לקום מהדשא ואשכרה ללכת עושה לי בחילה. ״מה? קדימה! בואי קצת. לא יזיק לך את יודעת..״ שרה מסתכלת בשיפוטיות על אבּיגייל. ברור לכולנו שהיא אמרה זאת בצחוק. כל בנות משפחת יאנג קיבלו את גופה של אימם, רזה ויפה. כשרה מתאמנת זמן קצר הקוביות שלה בבטנה יוצאות מבלי הרבה עבודה.
״וואו לא אמרת את זה עכשיו!!!״ היא מרביצה לשרה כשהיא מתגלגלת מצחוק על הדשא הקר. ״בסדר! לא צריך אתכן פדלאות, אני ואמה נלך לבד. היא אומרת ומסתכלת אליי בפרצוף מובס. ״נופ, אני לא זזה״ ״את כן,״ שרה אומרת כשהיא מושכת אותי עד שאני נעמדת כולי. בשלב הזה אני מוותרת כי אני יודעת שכששרה רוצה משהו, אין דבר שאוכל לעשות כדי לשנות את דעתה.
אני זורקת את הבירות שלי ושל שרה כשאני והיא מתקדמות לגן המשחקים הקרוב לביתי. ליהי,רונה ואביגייל נשארו לרכל על הדשא הקר והנעים.
שלוש פדלאות... אני מקנאה בהן כל כך עכשיו.
״אז עכשיו שהמבוגרות נשארו לבד, מה את מתכננת לעשות לגבי אדם?״ ״מה אני מתכוונת לעשות לגביו?״ אני מגיבה בתמימות מזויפת. היא לא קונה את זה.
״נו מה את מתכוונת לעשות לגביו ולגבי הכוס היבש שלך?״ אני מייד בודקת שאין אף אחד בסביבה. ״תשתקי!״
״אויש מי כבר ישמע אותי בשעה כזו״ אני נאנחת, ״מה השעה בכלל?״ ״שלוש לפנות בוקר.. אני מניחה. עכשיו קדימה לא להתחמק. מה את מתכוונת לעשות?״ ״אני חושבת שאקח את העצה שלך. אני אקח דברים באיזי.. אבל אני חושבת לעשות מהלך בקרוב, מה אומרת?״ ידי הימנית נשלחת אל צווארי ומגרדת את האיזור שאדום מהפעמים הקודמות. קשה להפטר מהרגלים ישנים, גם אם הם רעים.
״מה אומרת?? אויש, זה נהדר! אני בטוחה שאת והכוס שלך תשמחו מאוד על ההחלטה הזו,״ היא קורצת לי ואני מגלגלת אליה עיניים בתגובה. היא יודעת שלא הייתי עם אף אחד לפני ואחרי דניאל.
היא מוציאה סיגריה ואני מעבטת את פניי. בשנה האחרונה שרה התחילה לעשן ואני שונאת את המנהג הזה שלה והיא יודעת את זה. היא לוקחת עוד כמה שאכטות מהסיגריה שלה, ומתייאשת מהפרצופים שלי. ״בסדר בסדר אני אלך לחפש פח,״ אני מחייכת בתודה כשהיא הולכת לחפש פח. היא פריקית של נקיון ושל כדור הארץ, היא לא תזרוק בדל של סיגריה על הרצפה בחיים.
אני שומעת צעקות של שני אנשים מתווכחים, אני מסתובבת אל שרה אך היא רחוקה מספיק כדי לא לשמוע את הצעקות. אני מתקרבת למקור הוויכוח הרועם לבדי.
אני מתקרבת מהצללים ושומעת יריה או כך לפחות זה נשמע. אוזניי מצלצלות מהרעש הכבד, ראייתי מתרגלת לחשכה ואני רואה את אדם עם אקדח ביידיו ולידו אדם מת. עיניו הפקוחות וחסרות החיים של האדם מבהילות אותי כל כך שאני לא מצליחה שלא לצרוח. ״אמה?״
״מ-מה מה הולך פה, לעזאזל!?״ אני אומרת בהסטריה. למה יש לו אקדח? למה יש לידו איש מת? מה הולך פה!? אוי אלוהים, כואב לי הראש ואני רוצה הביתה.
״רגע, רגע אמה חכי!״