המעבר שהתחיל הכל

פרק 14

״אתה חתיכת דביל, ליאם.״
ליאם הוא החבר הכי טוב שלי מאז גיל 10. הכרנו בכיתה ה׳. הצטרפתי לבית ספר שלו, והייתי ה״ילד החדש״.
עברנו בגללו. בגלל ״אבא״ שלי.
רוב הילדים בכיתה היו בריונים, שהציקו לי כל היום. ליאם היה היחידי שניסה להתקרב אליי כשאף אחד אחר לא רצה. כולם התחילו להיות מרושעים גם אליו, בסופו של דבר. אבל לא היה לו אכפת. הוא נשאר איתי למרות זאת. בסופו של דבר כשעלינו לחטיבה ביחד, זה הספיק. ומאז אנחנו החברים הכי טובים. הוא דביל לפעמים. במיוחד עם נשים. הוא אומר שהוא לא רוצה מחויבות וזוגיות, אבל זה ברור שהוא פשוט טיפש מידי בשביל שתיהיה לו בת זוג.

״מה, מה כבר אמרתי? אני יודע שאתה לא מביא נשים הביתה אז חשבתי שסוף סוף אתה מביא אחת.
אף אישה לא הייתה בבית שלך, אז הייתי בטוח שזו איזה זונה שהבאת לאחרי המשחק או משהו. חוץ מזה היא באמת בת 23? כאילו אחי, אתה ראית את הגובה שלה?״

אני רוצה לתת לליאם אגרוף, אבל לא עושה את זה.
״כן, ראית את הגובה שלה, היא נראת לנו כל כך נמוכה, כי אנחנו גבוהים כל כך.
היא לא עד כדי כך נמוכה. וחוץ מזה, ראית
את הגוף שלה?״

אני שואל למרות שאני שאני לא אוהב את המשפט.
לאמה אין גוף של ילדה קטנה, כשמסתכלים על משהו שהוא לא הגובה שלה, רואים שהיא די שווה .

״טוב כן, זה יכול אכשיהו להבהיר את הגיל ולפצות על הגובה״, ליאם אומר עם פרצוף נלהב שאני שונא כרגע. פרצוף שאומר:
׳אני רוצה לזיין אותה בתחת כשהיא קשורה למיטה שלי׳.

״אדם, ליאם המשחק מתחיל!!״, אומר דניאל.
״באיםם, יאללה אתה בא? נוכל לחשוב על הגמדה אחרי זה״. אוקיי עכשיו ממש באלי לתת לו אגרוף.
אני עדיין מתאפק, אני לא אתן לזה להרוס את הקשר שלי ושל ליאם.

אנחנו יושבים על הספא אני, ליאם, דניאל ועומרי.
יונתן, רוי ולוקאס, יושבים על הכורסאות מסביב. כל אחד מאיתנו צופה במשחק בריכוז וכמובן כמו כל ישראלי ערס ממוצא, אנחנו מפצחים גרעינים שחורים. אף אחד מאיתנו לא ערס מגעיל מושפע, אבל כשצופים במשחק כדורגל, זה פשוט יוצא ממך.
על כל אחד מאיתנו יש צעיף ולחלק חולצות עם הכיתוב ׳מכבי חיפה׳ בצבעי ירוק לבן. כמו אלה שגיא רצה לשים על אמה.
אלה שגרמו לעור שלה להיות אדום ולגרד למשך שלושה ימים. משום מה, לא באלי על הצעיפים האלה יותר.
אני מוריד את הצעיף ואומר לליאם להחליף איתי, הוא יתן לי את החולצה שלו ואני אתן לו את הצעיף. ליאם מסכים ואנחנו מחליפים.
אחרי כמעט שעה וחצי, יש דפיקה בדלת.
מי זה לעזאזל? ״אדם מי זה? למה מישהו דופק לנו על הדלת באמצע פאקינג משחק? לך תפתח ותסלק אותו כבר!!״, עומרי אומר.
כדאי שאעשה את זה, למרות שעוד שתי דקות נגמר המשחק, מכבי חיפה נגד מכבי תל אביב.
בנתיים המשחק על הפנים מאז שני הגולים שלהם בהתחלה, הם לא הצליחו לעשות שום דבר נורמלי.
הם קיבלו צהוב ועשו המון טעויות. מה נסגר עם הקבוצה הזו היום?.
כרגע אנחנו תיקו 2-2. אני קם לסלק את מי שבדלת. אני פותח אותה ‏ולהפתעתי, אני רואה את אמה. ״היי נסיכה, למה את כאן?״ ״אדם עוד חצי דקה למשחק, תסלק את מי שבדלת ובוא כבר!!״, ליאם אומר. ״אמ, רציתי לשאול אם יכול להיות שהאוזניות שלי גם נמצאות במכונית שלך?, אני פשוט לא מוצאת אותן״. היא שואלת בקול חלש מאוד, בקושי הצלחתי לשמוע משהו עם המשחק ברקע.
״סליחה על ההפרעה אני אחזור אחר כך״. היא מתכוונת ללכת ואני שומע את החברים שלי מתאכזבים כנראה קרה משהו במשחק.
״לפחות זה לא גול״, רוי אומר, כולם מסכימים.
נשארו עשר שניות למשחק לפי מה שרוי אמר.
אני לוקח את היד של אמה ומסובב אותה. ״מה רצית לשאול?, לא כל כך שמעתי בגלל המשחק״.
״או נכון, אני מקווה שהם ינצחו״, היא אומרת עם חיוך מסנוור חושף שיניים. החיוך הכי יפה שראיתי בחיים שלי. בשניה הזו אני שומע עשרים גברים
-הם היו רק שישה גברים ולא עשרים- 
צורחים ׳יש׳, ׳אמרתי לך שהם ינצחו׳, ׳איכ על מכבי תל אביב׳.
מזה הבנתי שניצחנו, 2-3 לנו. אני נשבע שאמה הביאה לנו מזל.
עד עכשיו היא לא הייתה, הפסדנו. היא באה לכאן, ובשניה שהיא חייכה את החיוך המושלם שלה, ניצחנו.
היא צריכה להיות המשחקים הבאים.
—————————————————————
אני ממש מקווה שאני מצליחה להשתפר קצת בכתיבה שלי ואני גם ממש מקווה שאתן.ם אוהבות.ים את הסיפור שלייי אשמח אם תגידו לי מה אתן.ם חושבות.ים💞💞