המעבר שהתחיל הכל

פרק 60- אפילוג

   כעבור שנה אחת:

״קדימה אמה! אין לי את כל היום!״
״בסדר, בסדר! אני באה,״ אני יוצאת במהירות ומתיישבת במכונית של אדם כשהוא מלטף את פניי ומנשק את צווארי.
״יש לך ריח טוב כל כך״ ״היה שווה את ההמתנה, לא ככה?״ ״אהמ, בהחלט״ ״אני לא מאמינה שאנחנו הולכים להעביר כל כך הרבה דברים הלוך וחזור. ממש כמו בפעם הקודמת״
״את זו שלא רצית חברת הובלות, בייבי״
״כן, כי זה יקר. חוץ מזה אנחנו עוברים לצד השני של הישוב, לא לתל אביב,״ הוא שואף ונושף אוויר למשפט שאני אומרת כבר שבוע.
החלטנו שאנחנו רוצים לעבור לגור ביחד לפני כחודשיים כדי לקבל פרטיות מהמשפחה שלי, ומשום שאנחנו לא עוזבים את הישוב, עדיין ניהיה מספיק קרובים למשפחה שלי ולאמא שלו.
כשאנג׳ל חזרה מאמסטרדם הודתי לה מאוד והיא רק אמרה כמה שהיא מאושרת שאנחנו יחד.
לא הרבה השתנה בשנה הזו. התפטרתי מהעבודה שלי בגן הילדים משום שבחורה חדשה התחילה לעבוד שם, ומשום מה, היא ממש אוהבת את בן הזוג שלי. היא התחילה איתו כשהייתי לידם ועוד כל מיני כאלה. אדם דחה אותה שוב ושוב ובכל פעם שהוא בה לאסוף אותי, הוא נישק אותי בפראות וּווידא שהיא מסתכלת. החברה בעבודה כבר לא הייתי וואו בגלל אותה בחורה, ובכל מקרה התחלתי לעבוד אצל אדם בניהול של אחד מהמועדונים שלו שבסביבה, אז התפטרתי.
אני אולי לא מכירה את אדם המון זמן אבל שנינו יודעים שאנחנו לא נפטר אחד מהשני בזמן הקרוב.

כעבור שעה וחצי העברנו את כל הציוד מהבתים שלנו לבית החדש שלנו. ״וואו כמה בלאגן,״ אני אומרת כשאני שמה את יידי על מותניי.
״היי, עשינו זאת פעם אחת, נעשה את זה שוב״
״אני לא מאמינה שאנחנו עושים את זה שוב״ אני צוחקת ואדם צוחק איתי. הוא ניגש אליי מחבק אותי מהמותניים.
״אני אוהב אותך, אמה״, ״גם אני אוהבת אותך, אדם״
״לא אני ממש אוהב אותך מכשפה,״ ליבי מתחמם בכל פעם מחדש. הוא מנשק אותי, ואז שלף משהו מכיסו, ומסובב אותי אליו.
לאחר מכן הוא ירד על ברכיו, ואמר,
״אני התאהבתי בפרצוף החמוץ שלך בשניה שראיתי אותו. אני זוכר כמה כועסת היית. רציתי לנשק כל קמט שהופיע כעוס על פנייך. כשראיתי את בגדי הים הקטנים שהיו אצלך בחדר באותו היום, הבנתי שאני מקנא בהם כמו מטורף ושאני לא אוכל לנשום כמו שצריך כשאת לא אית.
אמה אלפר, האם תתחתני איתי?״
הלם היה כל מה שהרגשתי משום שלא צפיתי לזה. דברנו על זה כמה פעמים אך לא חשבתי שזה יקרה בקרוב. שמחה אדירה החליפה את ההלם באותו הרגע.
״כן! ברור שכן!״ אני צועקת בהתרגשות.
הוא חייך, שם את טבעת היהלום הזוהרת על האצבע שלי וקם על רגליו. נישקתי אותו חזק כשרגליי נכרחו סביב מותניו. הסתכלנו זה לזו בעיניים והוא אמר,
״אני הולך לזיין אותך בכל מקום בבית הזה,״
שנינו צחקנו, ונשכתי את השפה התחתונה שלי חיוך  למראה החיוך המאושר על פניו.
אפילו לא התווכחתי כי זה לגמרי מה שרציתי.

—————————————————————————-
אני חייבת לומר שלא פעם ולא פעמים חשבתי לא לסיים את הסיפור בגלל סיבות אישות. בהתחלה זה היה סתם מחסום כתיבה ואז קרו כמה דברים אישים שגרמו לי להפסיק לכתוב לגמרי.
למעשה, התכוונתי לא להמשיך בכלל את הסיפור במהלך המון זמן, עד שלפני קצת יותר מחודשיים הבנתי שאין שום סיכוי שאעשה דבר כזה והמשכתי וסיימתי לכתוב את הסיפור כדי לסגור עם עצמי מעגל.
אני מצטערת כל כך על תקופת הזמן הארוכה שהקפאתי את הסיפור ושגרמתי לכם לחכות כל כך הרבה. ריגש אותי מאוד לראות שעד עכשיו לא הפסקתם לכתוב תגובות ולבקש המשך, גם לפני שהמשכתי, -בין הסיבות העיקריות שהמשכתי את הסיפור. מקווה שעדיין יש כאלה שיקראו את סוף הסיפור שלי וייהנו ממנו כמו שאני נהנתי לכתוב אותו.
אני מודה לכל האנשים שעברו איתי את תהליך הכתיבה הזה של הסיפור הראשון שלי. זה לא היה פשוט, כשהתחלתי אותו הלך לי טוב וזורם ואז הבנתי שלא תמיד הולך ככה, התחלתי להכנס למחסום כתיבה ואפילו הפסקתי לכתוב לתקופה ארוכה כמו שידוע לכם, אבל למרות הקושי התאהבתי בחדש בכתיבה, ובדמויות, וסיימתי אותו.
אם יש כאלה שהגיעו עד כאן וסיימו את הסיפור שלי למרות הכל, תודה ענקית לכולכם.
אשמח שתתמכו בי כך גם בפרויקטים הבאים שיהיו לי כי דבר לא היה קורה בלעדיכם.🤭💗💗