המעבר שהתחיל הכל

פרק 28

אדם נכנס להתקלח.
אני ממשיכה לעבור על ההודעות של שרה, אני לא עונה לשום הודעה. אני כותבת לה שאני בסדר, כמו שהיא שמה לב, ״תודה רבה״ שהפקירה אותי, ושתגיד מחר לאבא שלי שיצאתי לקניות או משהו כזה אם לא באתי לפני שהוא קם כדי שלא יבהל כשהוא לא יראה אותי בבית.
אני מכבה את הטלפון ושמה אותו ליידי, אין לי בטריה כל כך אז אני מעדיפה לשמור בטריה. אדם נכנס להתקלח ואין לי מושג איפה יש מטען.
אחרי כמה דקות שאני שומעת זרם מים, אני שומעת גניחה.
עיני נפערות. אדם.. אדם מאונן במקלחת? תמונות של אדם מאונן עולות בראשי. אדם גונח שוב. ״לעזאזל״. אני מנסה לשלוט בעצמי ולא לגעת בעצמי. זה קשה. איך אפשר שלא כשמישהו כמו אדם מאונן חדר ליד, ואני יכולה לשמוע?
״לעזאזל, אמה״, הוא אומר בגניחה. פאק.
הוא באמת חושב עליי? למה לו?
אני שמה כרית מעל ראשי. אם אשמע אותו גונח שוב,
לא אצליח לעצור ולא לגעת בעצמי. לגעת בעצמי במיטה של אדם, כשריחו עוטף אותי.
אני מנסה לסלק את המחשבות האלה כשלבסוף אני מרגישה את עיניי נעצמות.

אני לא יודעת מה קורה כרגע, אבל כל מה שאני יודעת זה ששניה אחת, שמעתי את אדם מאונן במקלחת, ושניה אחרי זה אני מוצצת לאדם. זה כנראה חלום. אך פעם לא רציתי למצוץ למישהו, בכלל לא. חשבתי שזה מגעיל. אבל עכשיו?, עכשיו אני מרגישה שהפה שלי זקוק לאיברו, כאילו כל גופי זקוק לאדם. אני ממשיכה במעשי כשאני מרגישה משהו, או מישהו מחבק אותי מאחור, וקובר את ראשו בצווארי. אני לא פוקחת את עיניי, אבל אני יודעת שזה אדם. אף על פי שהוא הרגע התקלח, ריחו עוטף אותו. אני לא יודעת אם זה חלום או מציאות אז אני מחליטה לחזור למעשי המביישים. אני מוצצת את איברו של אדם. אני גונחת את שמו של אדם, וכמה שניות אחרי, אני מרגישה מציצה בצווארי , זה רק נותן לי יותר מוטיבציה לגרום לאדם לגמור. ״אדם״, אני גונחת שוב. אני לא יודעת אם זה אפשרי למצוץ למישהו וגם לדבר בו זמנית, אז אני מחליטה שזה חלום. אני מחליטה להמשיך כשאני מרגישה משהו שגופי צרח לי כל הערב לעשות. מישהו נוגע בי. נוגע בי למטה. ״אדם״ אני גונחת שוב, בתקווה שזה באמת הוא.
אני לא חושבת שזה חלום. זה טוב מידי, זה מרגיש כל כך טוב. אין סיכוי שזה חלום, נכון?
אני מרגישה מציצה בצווארי שוב ואני מנצלת את זה. אני פוקחת את עיניי כדי לראות אם זה חלום או לא.
פאק פאק פאק, זה לא חלום. אדם מעביר את אגודלו שוב על פס הבוקסר שתקוע על איברי כל הערב. הפס נצמד לאיברי מכמות הנוזל שיצא מגופי. הפס הזה ממש התחנן אליי שאצמיד אותו חזק יותר אל איברי ואגמור בגללו. לא עשיתי את זה, ולעזאזל תודה לאל שלא עשיתי את זה. עכשיו אני מגורה כפול ממה שהייתי לפני ועכשיו אני ממש לא זקוקה לפס מטופש. יש לי את אגודלו של אדם. לעזאזל, זה הרבה יותר טוב. הוא מעביר את עגודלו שוב, עיניי נעצמות לבד, כשגניחה יוצאת מפי. ׳אומייגד׳, יוצא מפי בלי קול. זה כל כך משיב, אני מחליטה להתעלם מהמחשבה הטופשת הזו רק לעכשיו.
הוא מוזיז את אגודלו בעיגולים. אני מרגישה בגן עדן. אני רוצה עוד, אני צריכה עוד, לעזאזל אני לא רוצה לגמור בחיים אבל כל כך רוצה לגמור בזה הרגע, בו זמנית, זה אפילו לא הגיוני. מותניי מתחילות לזוז. הוא מגביר את הקצב. לא חשבתי שאפשרי להגביר את הקצב יותר מזה. אבל הוא הוכיח לי שאני טועה. עוד גניחות מביישות יוצאות מפי, אני לא רוצה להוציא אותן, הן יוצאות לבד. מותניי זזות מהר יותר. אני קרובה כל כך. אני רוצה לצרוח את שמו של אדם, לגעת בשיערו, לחבק אותו. לא עשיתי את זה, לא רציתי שידע שאני ערה. לא עכשיו לפחות.
כשהוא התחיל לנשק את פני, התחננתי בתוכי שהוא ינשק את שפתיי, אבל הוא לא עשה זאת.
הוא ממשיך מהר יותר,חזק יותר. הוא ממשיך עוד כמה שניות, ״תגמרי, מכשפה קטנה שלי״, אני שומעת בלחישה, ואני גומרת. גומרת חזק יותר משאי פעם גמרתי. בחיים לא הרגשתי טוב יותר מעכשיו. אני בקושי מצליחה לנשום. אני מנסה להסדיר נשימה כשיוצא מפי מילים שלא תכננתי להגיד.
״לעזאזל,אדם,״ עכשיו הוא יודע שאני ערה. לא רציתי את זה. אני פוקחת את עיניי, ממצמצת כמה פעמים, עדיין מנסה לשלוט על הנשימה שלי. ״היית ערה, מכשפה?״ פאק כן, ״כן״.
״כמה זמן היית ערה?״ אדם שואל עם חיוך מסנוור.
״לא עניינך״, ״בחייך, כרגע גרמתי לך לגמור חזק כל כך, שאת עדיין לא יכולה לנשום כמו שצריך. אני בטוח שהכוס שלך יזכור את האצבע שלי עוד הרבה מאוד זמן. לפחות עד לפעם הבאה שהיא תכנס לשם. חלמת עליי חלום מלוכלך, זכותי לדעת מה חלמת עליי, ומה את זוכרת ממה שעשיתי לך.״  ״׳פעם הבאה׳, תיהיה פעם הבאה?״ ״את רוצה שתיהיה פעם הבאה?״, אני כבר עכשיו רוצה את ה׳פעם הבאה׳ הזו. אני מחליטה לא להגיד לו את זה ולהגיד לו משהו מבייש לא פחות, כדי שיעזוב את עניין ׳פעם הבאה׳.
״מצצתי לך״. אני אומרת במהירות. מנסה לא להסתכל עליו. ״מה? מה אמרת?״ לעזאזל אמרתי את זה מהר מידי שהוא לא הבין.
אני משחקת עם ידיי. ״בחלום״, ״כן?״ ״בחלום, מצצתי לך״, ״מצצת מה?״, הוא רציני? הוא כל היום מדבר מלוכלך ואת זה הוא לא הבין?
״נו באמת אדם. אני,״ אני נושמת נשימה עמוקה, ״בחלום, ירדתי לך ומצצתי לך את.. אתה יודע, נו״ ידי רוצה להיות על מקומה הקבוע בצווארי, אבל אין לי מספיק כוח לעשות זאת כרגע.
״נופ, אין לי מושג״. ״מה, אבל את- לעזאזל אתה צוחק עליי?!״ הוא מתפקע מצחוק ומחזיק בבטנו. ״כן!, כמה זמן עד שהבנת!!. את חמודה כשאת מנסה לדבר מלוכלך״
״בחלום דיברתי מלוכלך מאוד. בחלום עשיתי דברים שאתה תחלום שאעשה לך אותם.״ אני חצי משקרת. בחלום, דמיינתי את עצמי עושה הרבה דברים מלוכלכים  אבל את הדיבור המלוכלך השארתי לאדם.
הוא מסתכל עליי בסקרנות. ״אה, כן?״ אני מהנהנת.
״מה אם אני רוצה שתעשי את הדברים האלה, ולא בחלום?״ ״לא אעשה״. ״למה לא?, הזין שלי לא היה מספיק יפה בחלום שלך?״ ״לא, הוא היה מושלם, בחלום היה נראה שאתה זקוק לפה שלי, שאתה רוצה את הפה שלי. במציאות, נראה שהזין שלה מסתדר מצוין עם קצת מים קרים ויד ימין שלך״.

——————————————————————-
עוד פרק היום! תודה רבה על כל התגובות בפרק הקודם! תכננתי לפרסם את הפרק הזה מחר, אבל נתנתי לכולם לחכות הרבה זמן אז הנה עוד אחד היום!💞💞