Royal Blood/דם מלכותי

גבריאל(2)

"העיניים הן יותר מרק ראי לנפש גבריאל, הן גם הראי ללב ולמחשבות שלנו, כל עוד תעמיק להסתכל תוכל לדעת על פחדיו הגדולים ביותר ואושרו של האדם העומד מולך, זהו לא כוח, זוהי חוכמה" אמא שלי תמיד נהגה לומר לי זו בילדותי, היא החליטה שיותר חשוב ללמד אותי להגן על עצמי מפני העולם הזה מאשר לשים מישהו שיגן עליי מפניו,
"העיניים גבריאל, תמיד תלך לעיניים"
וככה עשיתי, הלכתי אל עבר העיניים, עובר בין מסדרון הארמון ומסתכל על הדיוקנים הגדולים של אבא שלי, אבא שלו, ואבא של אבא שלו, על סביי שהיו המלכים לפני אבי, ושוב, הולך וחוזר לעיניים,
כחול כהה השייך למלך אלכסנדר, סבא רבא רבא שלי, אפשר להבין למה, הוא היה יותר רודן מאשר מלך,
כחול בהיר השייך למלכתו שעומדת לצידו, היא הייתה יפה, והיופי הזה משתקף בעיניה,
ושוב זה חוזר על עצמו, כחול כהה כחול בהיר, כחול כהה כחול בהיר, כחול כהה כחול בהיר, כחול כהה כחול בהיר, הכתר באמת משנה ככה אנשים שכולם הפכו להיות רודנים או שהיו בתחילת דרכם להפוך לכאלה? אולי זוהי הסיבה שהיו לידם נשים, מלכות כאלה טובות לב ואדיבות?
"הוד מעלתך? הוד מלכותו קורא לך, הוא והוד מלכותה מחכים לך ביציאה מהארמון איפה שהמכונית חונה"
אדום, אדום בהיר, עיניו של המשרת שעובד בארמון מאז היותי בן 10, "תודה פרדריק, אתה תתלוה אלינו לנסיעה?" שאלתי אותו, לעומת כל אחד בארמון עיניו של פרדריק לעולם לא שידרו פחד מימני, הוא אף פעם לא פחד לומר לי את האמת ולא משנה עד כמה לא נעימה היא הייתה, אילולא הוא הייתי הופך להיות כמו המלכים לפניי בכלום זמן, וזה דבר שכל עוד יש בידי כוח לעולם לא יקרה.
"לצערי הוד מעלתך אני אצא בעוד כשבוע ימים מהיום, יש לי כמה סידורים לסיים לפני שאצא לקראתכם" פרדריק הוא אחד האנשים המעטים שאני מחובר אליהם, שמסוגל להכיל את השקט שלי, ולפעמים גם את השוניות שאני יודע שקיימת בי,
"נתראה בעוד כשבוע ימים פרדריק" אמרתי לו, לחצתי את ידו, ויצאתי לעבר אימי ואבי שחיכו לי ליד הכרכרה שתוביל אותנו אל הספינה ומשמה אל עבר ממלכת איילייק (island+lake=islake), זוהי הממלכה שנמצאת מעברו השני של האוקיינוס, בשרשרת האיים, אך בשונה מהאיים שהממלכה בנויה עליהם היא גדולה ויפה, רואים שהמלך והמלכה עושים עבודה טובה בלשמור עליה ככה, שמה של הממלכה בא מהאגמים הנסתרים הנמצאים עליה, לעולם אין לדעת איפה הם מוחבאים, יש שאומרים שהם מתגלים כלפי הראויים אליהם ויש שאומרים שהם רק מיתוס, אגדה ולא יותר.
"הנה אתה, עכשיו אפשר" אימי אמרה בחיוך גדול ואבי החזיק בה בזמן שעלתה במדרגות לכרכרה, היא תמיד מזכירה לו שהוא איננה בובת חרסינה והוא תמיד חוזר על אותו הדבר, "יש לי מספיק כסף לקנות את כל החרסינה שבעולם אבל לב כמו שלך יש רק אחד" בילדותי החשבתי את זה כיותר מדי קיטשי, אולי קצת דוחה אבל בהיותי אדם בוגר שעומד בפני קשר נישואים אני מבין שזה משהו שאני לא צריך להתפשר עליו, ואם זאת אני עולה לכרכרה בדרכי לפגוש את ארוסתי העתידית.
עברו שעות של שייט על הספינה ועכשיו אנחנו בכניסה לארמון, השערים נפתחו לכבודנו, אדום כהה, אדום בהיר ואדום בינוני שלושה שומרים ליוו אותנו פנימה, אל עבר הארמון, החלל הראשי היה ענק, שאנדליר ענקי ועשוי זהב נתלה מהתקרה והאיר על כל החדר, השומרים ליוו אותנו קצת יותר פנימה אל עבר הסלון הנקי והמצוחצח, זה נראה כאילו אף אחד לעולם לא הניח את רגלו כאן, "הוד מלכותם מוסרים לכם את התנצלותם הכנה ביותר אבל הם לא יוכלו להיפגש איתכם עכשיו ולכן הפגישה תאלץ להידחות לערב" אדום כהה, השומר הראשון אמר, הסתכלתי עליו והבנתי למה הוא הממונה, למה הוא הראשי, רואים זאת בעיניו,
"תמסרו להם שזה בסדר ושניפגש בערב, עד אז נשמח ליווי לחדרנו" אבי אמר, אלכסנדר מייסון, שיער חום ועיניים כחולות כהות עד בינוניות, גבוה, רחב כתפיים ושרירי, כמוני, אפשר להבין ממי למדתי להיות כזה,
"אני דווקא אשמח לצאת לעשות טיול מחוץ שערי הארמון, להכיר את הסביבה" אמרתי ועצרתי את דיבור אבי עם השומר הראשי,
"אתה בטוח? אתה לא עייף? נראה לי שכדאי שתנוח לפני שהפגישה הערב" אימי אמרה לי, שיער חום ועיניים כחולות בהירות עד בינוניות, 1.72 מטופחת מסודרת ומכובדת, אני מניח שלא צריך להוסיף יותר מהתמונה הזו
"כן אמא, אני בטוח"
אז לפחות תיקח איתך שומר אחד או שניים" התכוונתי לסרב כשהסתכלתי בעיניה והבנתי שזה אבוד מראש, לעיניה של אימי לעולם לא הייתה לי אפשרות לסרב,
"כמובן אמא"
יצאתי עם השומר שמוקצה עליי מהשערים, התהלכתי ברחובות, נכנסתי לחנויות, והסתכלתי מחלונות הראווה, 'ממלכה נחמדה בסך הכל' חשבתי לעצמי בעודי מריח ריח טרי שמגיע ישירות מהתנור, מה שמזכיר לי שהטיול במסדרון הדיוקנים יותר מוקדם היום היה על חשבון א. הבוקר שלי והטיול עכשיו על חשבון הצהוריים,
המשכתי בהליכתי והריח התחזק עד שהגעתי למקורו מאפיית לאפאייט רשום על השלט, האות המלכותי עליו, אם המלך והמלכה חושבים שהם טובים כנראה שהם טובים, וצעדתי לתוך המאפייה אבל אילו ידעתי אז עד כמה חיי עומדים להשתנה.
חזרתי כבר לארמון הספקתי להתקלח לאתרגן ולרדת לעבר אותו סלון שליוו אותנו אליו מוקדם יותר היום, הוריי כבר נימצאו שמה וכך גם שני אנשים שעד עכשיו זיהיהתי רק בתמונות, המלך והמלכה סינקלייר, התקרבתי יותר, קדתי כסימן לכבוד והתיישבתי לצד הוריי,
"זהו תענוג לפגוש אותך הנסיך גבריאל" אמרה המלכה אמנדה, שיער בלונדיני ועיניים כהות, היה נראה כאילו מתחוללת בתוכן סופת ברקים רועשת, לרוב אנשים המשדרים סופה נמצאים במצב קשה או שהם מוצפים ריגשית אבל היא מחושבת להפליא וחדה כסכין,
"אנשים כאלו הם המסוכנים היותר גבריאל, לא בכל סופת ברקים נמצא מישהו הזקוק להצלה גבריאל, תזכור זאת" ושוב קולה של אימי מזדחל אל תודעתי ונשמע באוזניי,
"תענוג להיפגש איתכם הוד מלכותכם, תודה רבה על האירוח" אמרתי בחיוך והמשך הערב עבר בנעימים, הם שאלו שאלות הגיוניות בהקשר שלי מתחתן עם ביתם ואני עניתי תשובות מרגיעות וכנות,
"נתראה מחר לא. בוקר, ולעומת היום ילדינו השתתפו בה תהיו בטוחים בזה" המלך אמר וקם מהספה, המלכה קמה מיד אחריו ויחדיו הם יצאו מהחדר עם הורי, מדברים על תוכניות העתיד, העתיד לעתיד ושל ארוסתי, לשניהם יש זוג תאומים, בן ובת, בלידתם הם נולדות שלישייה אבל הבת הבכורה, היורשת לכתר וזו שהייתי אמור להתארס אליה נפטרה שעות ספורות לאחר הלידה ומיום שמחה ואושר בין לאומי זהו הפך ליום אבל גדול, ועכשיו אני מאורס לבת הקטנה,
"לילה טוב אמא, אבא" חלפתי על פניהם בדרך למדרגות קדתי נשקתי ללחי אימי ויצאתי מהסלון עליתי במדרגות.
נשכבתי במיטה ועצמתי את עיניי בניסיון לקבל קצת מנוחה מהמחשבות על העתיד, ורוד, ורוד בהיר, ורוד כהה, ורוד בינוני, כל צבע אפשרי של ורוד היה בעיניה, המבט שלה היה חודר והיה בו הפתעה-היא לא ציפתה לבן מלוכה במאפייה שלהם, פחד-היא חשבה שאני עומד לפגוע בה? הקלה-כנראה מזה שראתה שעויין אני לא, שיערה היה שחור כמו הלילה ועם אור השמש שחדר מהחלון היה אפשר להשוות אותו ללילה שזור בכוכבים, לא הייתי נותן לה יותר מ1.70, שפתיה היו קטנות ועדינות אבל משום מה שום דבר בא לא אמר לי עדינה, ואם להסתמך על עיניה הייתי אומר לוחמת, שמלת כתפיות וקרדיגן שחורים לעולם לא היו נראו יותר טובים, והצחוק שלה עדיין נשמע באוזניי חזק וברור, ופעם ראשונה זה זמן רב שהמנוחה שלי באמת הייתה שינה ולא איזשהו חיקוי עלוב, בעודי חושב על זוג שפתיים עדינות צחוק משכר וזוג עיניים ורודות המשדרות "לוחמת"