"מה עושים עכשיו?" איתן שאל לאחר שאלואיז מור הלכה עם המלך והמלכה והשאירה אותנו לבד בסלון המנוחה,
"עכשיו מחכים ומתארגנים למשפט" אבי השיב לשאלתו בזמן שכולנו מצאנו את מקומנו על הספות,
"בואו נעבור על הדברים שוב ילדים" אמי אמרה להולנו ברכות ולעומת אבי שניסה כמה פעמים היא זכתה בצומת הלב של כולם בפחות משתי שניות, היא הסתכלה עכשיו עליו ונתנה לו את הבמה,
"סיינה ומיכאל תצטרכו לענות על כל השאלות שיגידו לכם לגבי האישיות של גבריאל, בטוח שישאלו אתכם גם למה אתם עדי האופי שלו ולא של הוריכם אז חישהו טוב על התשובה שלכם" אמר והם הנהנו בזמן שחושבים על דבריו, "איתן תעביר מחדש את כל מה שקרה באי מהרגע שעלית לספינה שלנו עם אחיך וחברכים ועד הרגע שכל האי טבע, אל תישכח להגיד שבתור נתין המלך והמלכה שלך לעולם לא שמו אתכם במקום הראשון"
"אין לי שום מלך ומלכה ואני לא נתין של אף אחד" ענה בגיחוך וחצי חיוך לאבי שנראה מופתע משאלתו ואז פנה אליי,
"דווקא אותו היית צריך לבחור?" איתן לא הזיז את עיניו ממני ואני לא הזזתי את עיניי משלו,
"הוא לעולם לא משקר ולא מייפה את האמת" אמרתי והסתכלתי על אבי, שובר את תחרות המבטים ביננו והמשכתי להגיד, "הוא לא ייפה את המצב שהיה באי בתור מישהו שגדל שמה וזה טוב מאוד בשבילנו" החזרתי את מבטי אליו,
"אוקיי... ולגביך גבריאל, אל תספר על אסטריד, למען האמת שאף אחד מכם לא יספר על אסטריד" כולנו היינו מופתעים מבקשתו והעברנו את המבטים שלנו בינינו ולבסוף עצרנו אותם על אבי שרק הניח יד על מצחו ונראה מיואש מהמצב, "בבקשה הקשיבו לי ותעשו זאת" אמר לבסוף,
"לא" אמרתי וקמתי על רגליי, "אני לא מתכוון לשקר במשפט הזה" קבעתי בזמן שאבי נעמד גם הוא מולי,
"ואתה חושב שהם לא ישקרו?" הוא שאל שאלה רטורית לגמרי אבל צדק בכל מילה, הם ישקרו וישתמשו בכוח המילים שלהם כדי שישחררו אותם מכאן כמה שיותר מהר ושאותי יפילו, "אלא אם כן..." התחיל לומר והניח יד על סנטגו וחשב על מילותיו הבאות, "אלא כם כן נביא הנה את אסטרחד כעדה והיא תספר על כל מה שהוריה הביולוגיים העבירו אותה" אמר לבסוף ואני רק התעצבנתי יותר,
"היא לא מתקרבת הנה" נהמתי בכעס,
"גבריאל תקשיב ל..." הוא ניסה להגיד אבל קטעתי את מילותיו,
"שום גבריאל! היא טבעה לפני שלושה ימים ולא היה לה דופק! היא כמעט מתה בגללם!" צעקתי וכולם השתתקו בבת אחת ואף אחד לא הוציא הגה,
"גבריאל אני חושב שהוד מעלתו צודק" מיכאל אמר בניסיון להרגיע,
"לא, אסטריד צריכה לנוח" אמרתי לבסוף ברוגע מוחלט והוספתי, "ואני לא משקר, אני לא הם, אני לא צריך שקרים בשביל לנצח" לקחתי את כוס המים מהשולחן ושתיתי את תכולתה וצעדתי לעבר החלון שמופנה לעבר המעגן, מסתכל על הספינה ורואה את אנשי הסיפון עובדים עליו ורואה את החלונות של הסיפון התחתון, איפה שהיא נמצאת עכשיו, בחדר המפקדה, נחה בשלווה ולפי ההיכרות שלי איתה גם מחכה לבאות שיבואו ומוכנה לכל תרחיש, מלחמה או שלום.
"כל הנוכחים מתבקשים לעמוד לכניסתם של חמשת השופטים!" קולו של הקריין אמר והשומר על הדלת פתח אותה לרווחה, כולנו נעמדנו באחת מחכים לכניסתם וחלקנו כבר לסיום המשפט הלא רצוי הזה, כל השופטים ניכנסו עם גלימותיהם הלבנות ששזורות בחוטי זהב ועיניהם היו זהובות כמו של אלואיז מור, השופטת הנייה שעמדה לידם וכל צל של נחמדות ומתיקות נעלם מפניה, הם עלו לבימות שלהם שעמדו מולנו, בימה אחת יותר גבוהה מכולם וניחשתי שהוא השופט הראשון, לידו היו שתי בימות יותר קטנות בסנטימטרים ספורים ששמה התיישבו כל שאר השופטים,
"הקראת האישום בבקשה" השופט הראשון קרא לעבר הקריין,
"גבריאל מייסון נישפט עקב לקיחת נתינים שלא שייכים לו ממלכה שלא שייכת לו, עמוד מספר200 סעיףג32', ספר הזהב, לא רק בזה הוא גם לא הגיש בקשה מפורטת לאישור לקיחת הנתינים, הלך כנגד אי המשפט וכל חוקיו" סיים הקריין להקריא מדף ולאחר הנהון קצר של השופט הראשון הוסיף, "כולם רשאים לשבת ושהמשפט יתחיל!" סזאת כל הדלתות ניסגרו בקול טריקה וכולנו התיישבנו במקומנו, מבינים שאין דרך חזרה מכאן ואין דרך יציאה,
"עדת האופי סיינה סינקלייר מתבקזת להגיע לדוכן השאלות" סיינה קמה ממקומה ובצעדים מהוססים התקדמה, דוכן השאלות זהו הדוכן שכל עד עולה אליו ושמה הקריין שואל אותו את השאלות שהשופטים ביקשו, יש גם פעמים שהשופטים עצמם שואלים כמה שאלות אבל זה תלוי בשאלה ותלוי בעד עצמו, הסיבה שקוראים לזה דוכן השאלות היא מפני שכל עד הולך לשמה בתורו ועונה על מספר שאלות שהוקצאו לו,
"סיינה סינקלייר האם את תגידי את האמת, רק את האמת ושום דבר אחר מלבד האמת ותעני תשובות מלאות בלבד?" הקריין שאל והרים את יד ימין וסיינה הרימה אחריו,
"כן" ענתה,
"סיינה סינקלייר עלייך לענות לשלושת השאלות הבאות על יחסייך והיכרותך עם הנאשם" הקריין המשיך וגילה את מספר השאלות המוקצאות לסיינה, יכולתי לראות שמיכאל שמח שהיא קיבלה רק שלוש ושלא תצטרך לשבת שמה יותר מדי זמן וגם אני שמחתי על כך, הקריין התחיל לשאול את השאלות,
"סיינה סינקלייר כמה זמן את והנאשם מכירים?"
"כמה שבועות אני מניחה" היא ענתה,
"ואם היית יכולה להסביר את אופי הנאשם בכמה מילים בלבד מה הם היו?" שאל עןד הפעם וגרר את מבטה המבולבל של סיינה,
"הייתי אומרת..." התחילה, "הוגן, מגן, בטוח בעצמו, דואג, וחמלה" סיימה להגיד,
"ומה היית אומרת שהוביל את הנאשם לעשות כזה דבר?"
"הוא עשה זאת במטרה להציל את כל אנשי הממלכה, כולה נימצאת עכשיו מתחת למים, היינו מתים עכשיו מאות מטרים מתחת לפני המים אילולא גבריאל" סיימה את דבריה והוסיפה מיד אחר כך, "הוא ידע שהאי עומד ליפול ובמקום לברוח עם אנשיו הוא נישאר והציל אותנו, זה סוג המלך שהוא" אם לא המשפט מילותיה היו מרגשות אותי מאוד, הקריין של המשפט העביר את עיניו לשופט ולאחר הנהון שלו הוא הודיע,
"סיינה סינקלייר מתבקשת לחזור למקומה ואיתן לבר מתבקש להגיע לדוכן השאלות" סיינה קמה ממקומה וככה גם איתן, שניהם התחלפו במקומותיהם לאחר שאיתן התיישב זה התחיל מחדש, "איתן לבר, האם את תגיד את האמת, רק את האמת ושום דבר אחר מלבד האמת ותענה תשובות מלאות בלבד?" הקריין חזר על דבריו,
"כן"
"איתן לבר עליך לענות חמש שאלות על הסיבה לפשיעה ועל הפשיעה עצמה של הנאשם" הקריין אמר ולאחר כמה שניות המשיך, "סיינה סינקלייר הזכירה שהנאשם היה מודע לנפילת הממלכה, איך הוא ידע על כך?" איתן הסתכל עליי מחכה לאישור לומר ואני רק הנהנתי אליו, מרגיש את מבטו של אבי עליי גם כן,
"לחברה שלי, כמו אחותי הקטנה היה חיזיון יחד עם גבריאל, הם ראו את נפילת האי יחדיו" אמר בכנות, הקריין הסתובב להסתכל על השופטים ומשהו אמר לי שיש יותר מהנאמר עכשיו, משהו אמר לי שאם מישהו מאיתנו ימשיך לדבר הוא יפול למטה והחלטתי שאם מישהו יפול זה יהיה אני וזה יהיה לבד, כולם באו איתי בשבילי ואני לא אתן להם להקריב יותר מזה, נעמדתי על רגליי וכל העיניים עברו אליי,
"אני מבקש שהמשפט יעבור למתכונת של עמוד מספר325 סעיףא'22" מתכונת זו אומרת שכל השאלות שיש לשאול ושצריכות להישאל ישאלו אך ורק אותי ולא אף אחד אחר וגם מכונה 'משפט יחיד', יסמכו עליי שאגיד אך ורק אמת ולא שום שקר, המתכונת הזו מעבירה את המשפט להילוך מהיר יותר שמדלג על כל העדים שיש לשאול וישר עובד לשאול אותי בדוכן השאלות ואז את פסק הדין, העיניים עברו בין השופטים ויש כמה שהנהנו וכמה שהנידו בראשם אבל לבסוף השופט הראשון לחש משהו לקריין שאמר לבסוף,
"המשפט עובר למתכונת 'משפט יחיד', איתן לבר מתבקש לחזור למקומו והנאשם, גבריאל מייסון מתבקש לעלות לדוכן השאלות" הלכתי לעבר הדוכן ואיתן הלך חזרה לכיסאו, עליתי והתיישבתי במקומי, מרים את יד ימין ומקשיב לקולו זל הקריין ואומר בזמן שלי,
"כן"
"הנאשם גבריאל מייסון יסביר מה קרה מההחלה שהוביל אותו לפשיעה" אמר והבנתי שעליי לספר הכל מהכל וכך עשיתי, התחלתי מהסיבה שהגעתי לאי ועד הרגע שהמלך והמלכה כלאו אותי ואת אסטריד בכלא רק בגלל שגיליתי שהיא בתם וסיימתי בזה שהיא כמעט טבעה ומתה על הסיפון,
"והנערה המדובר, אסטריד לאפאייט בעלת עיניים ורודות, כן?" שאל השופט הראשון שאלה ישירה,
"כן, בעלת עיניים ורודות וכוחות מהטבע עצמו" עניתי,
"אין לך בושה, לנצל את הכבוד שיש לנו לבעלי העיניים ורודות כנגדנו!" צעק השופט ומיד אחרי זה היה שקט,
"אני יודע איזה עונש צריך לתת לו!" אמר השופט השלישי,
"לקיחת המלוכה לצמיתות תלמד את הילד לקח!" צעק השופט הרביעי,
טוב ויפה, נראה שבפעם הראושנה מזה שנים שכל השופטים מחליטים פה אחד על עונש של נאשם, גבריאל מייסון, מלך נוורדור, אתה הודהת באשמה בתחילת המשפט וגל מה שעשית היה בשביל להציל את האנשים מטביעת האי אבל עקב סיפוריך המומצאים על נערה בעלת עיניים ורודות שלא נראו זה מאות שנים, המצאותך על זה שלמלך ולמכה הייתה תינוקת נוספת בשלישייה ובמקום שהיא מתה הם נתנו אותה כי לא רצו לגדל אותה מבושת עיניה, לא ביקשת את אישורו של המלך מיכאל סינקלייר, מכייון כל זאת דורך כמלך ודור ילדך כמלכים ומלכות ילקח ממך, גבריאל מייסון, מלך נוורדור בזאת נגזר עליך..." ולפני שסיים את המשפט דלתות בית המשפט הגדולות ניפתו בפראות וניטרקו בקיר לידם ומשב רוח גדול נכנס והעיף דפים מהשולחנות, כיסאות ומי שהובילה את זה הייתה אסטריד, הנערה המומצאת בעלת העיניים הורודות שלי,
"נראה שהיא לא צריכה לנוח אחרי הכל" אמר מיכאל ממקומו וגיחך למראה אחותו הולכת בביטחון קדימה ולא יכולתי לעצור את החיוך מלהתפשט על פניי,
"כנראה שלא" אמרתי ומרדתי מהדוכן.
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
